שימו לב, שימו לב, חברות וחברים. לא היה אפילו שחקן אחד שקלע 25 נקודות ומעלה במשחק ניצחון של קבוצתו, ולכן אף אחד לא מקבל נקודה במירוץ לתואר חביב נולד מיסודן של סיפרה בסלע וכדורסלע. והמצב ברשימת המועמדים נשאר כפי שהוא ללא שינויים, ויפורט בסיום הקטע, כרגיל.

ברם אולם ואף על פי כן, נפל דבר אתמול בכפר בום. אופס, טעות סופר אבל במחשבה שנייה אפשר להסתדר נהדר בלי ה-ל' הזו. המקום הוא בהחלט כפר בום מבחינת מכבי ת"א, שמקפידה לחטוף אחת לתקופה מהפועל גליל עליון בקיבוץ החביב הזה הקרוי משום מה כפר, ועוד בום. שם גם, כידוע, הלך לאיבוד תואר האליפות ב-1993.

שני דברים רציתי לומר לכם בעניין הזה, אחד קצר ואחד ארוך. הקצר הוא, שאין לכם מושג עד כמה תנועות הגוף של גוראן ירטין מזכירות את אלה של ברד ליף. אני פשוט מופתע בכל פעם מחדש לראות את הדימיון ומקווה שיש עוד כמה ותיקים שזוכרים את ברד נע על המגרש ומצליחים לעשות את ההקשר בין התנועה-נטו ושפת הגוף של שניהם. כי הרי אין מה להשוות בין היכולות של שניהם, כן? גם לא במראה.

השני הוא תענוגי אקסטרא דלאקס. מה שאתם שומעים. ומי שהחמיץ את סוף השידור ואת הקטע של תגובות השחקנים והמאמנים אחרי הניצחון של הגליל על מכבי בום, מן הראוי שיקבל הסבר.

גיל ברק מערוץ הספורט, הטוב בשדרי הקווים לדעתי, נכון להיום (לפחות מבין אלה שעובדים בערוצים שאני צופה בהם), ראיין בסיום את גילי מוסינזון הסופר-דופר ססגוני. עכשיו, אפשר להתווכח לגבי מוסינזון בכל הנוגע למחויבותו לכדורסל, להרגלים שלו, לקריירה שלו, לתפוקה שלו ועוד כמה דברים מהסוג הזה. אבל כשמושיטים מיקרופון לכיוונו דברים טובים עומדים לקרות.

הוא בהיר והוא מבולבל. הוא יודע מה הוא רוצה והוא גם לא. והוא קליל מול המצלמה כמו שעשרה שחקני ליגת העל לא מסוגלים להיות. ובסיום הראיון הקצר ביקש ממנו המראיין לסכם את כל העסק במשפט אחד. 'תענוגי אסקטרא דלאקס', סיכם מוסינזון משל היה הערב הזה כולו מין גלולת סם כלשהו שמשפר לך את מצב הרוח. ואז הוא חייך מיידית, הניד את ראשו מעלה ומטה בזריזות והתאייד לו כשהוא מותיר את כולם מופתעים, המומים וצוחקים.

רבותי, בזה הרגע חזינו בקוזמו קריימר הישראלי. או לפחות הקוזמו של הכדורסלנים. זה היה הוא. אתם חייבים לראות איכשהו את השניות האחרונות של הראיון הזה.

אז כן, אני מודע לזה שמי שקורא את הקטע הזה יכול אולי להדביק לי תווית של פנטזיונר (ירטין = ברד ליף? מוסינזון = קריימר?), אבל רבותי, אני חי על טביעת עין ודימיון יצירתי כל כך הרבה שנים, שאל תתווכחו איתי בכלל.

אוקיי, אל חביב נולד. מוסינזון הוא היחיד השבוע שמקבל נקודה ומצטרף למועמדים לתואר חביב הסיפרה, הן בזכות הראיון בסיום והן בזכות סל הניצחון, כמובן, שקלע נגד מכבי ת"א בכפר בום. קשה לי להאמין שזה יספיק לאיש, שמגביה את גרביו עד לברך ממש משל היה מוסטפה סונקו או טאריק עבדול ווהאד, אבל הוא בפנים. נראה לי שזה יותר כמו סוג של חברות כבוד במועדון מכובד, מאשר באיזוהי יומרה לסיים את העונה הזו כחביב אמיתי של נשיאות הסיפרה.

שחררנו את דני דבורין הפעם מלקריין את הקטע השבועי, מאחר שטרוד עד מאוד הינו במאורעות נבחרתנו הבינונית בענף הביפ. לכן תוצג כאן רשימת המועמדים, נכון לסוף המחזור ה-16.

לי ניילון (2 נקודות), קוקי בלצ'ר (2 נקודות), דריל ווילסון (2 נקודות), יובל נעימי (2), גיא פניני (2), מריו אוסטין (2), ניקולה וויצ'יץ', יוריצה גולמאץ, יהוא אורלנד, ריקרדו מארש, מרקוס האטן, ג'רמיין הול, גוני יזרעאלי, טימי באוורס, ג'יימי ארנולד, סשה בראטיץ', טרה סימונס, בראיינט מרקסון, מורן רוט וג'אי לואיס.

נשוב בשבוע הבא, או ביום ששי אחרי המשחק בין הפועל ירושלים למכבי ת"א בהתאם למה שיתפתח שם.

שלומות ונצורות לכם, עד אז.