יוריצה גולמאץ. הידוע גם בכינויו גולם-אץ, כן? ובכן, מקרה-מקרה, האיש הזה. מצד אחד (בטוח שדני דבורין היה אומר את זה 'מחד'): האיש מוכשר, רואים את זה בפעולות רבות שלו, לא נכחיש זאת. מצד שני, פיייי קיבינימט, איזה שטויות מעצבנות הוא עושה, כל מיני זריקות חסרות אחריות, לא יורד להגנה, לא לוקח ריבאונד שעובר ממש לידו, מתעסק עם שופטים, וגם סוג של נחנח, אבל מהמין המרגיז דווקא, לא מאלה שאנחנו אוהבים. גולם-אץ יכול לעשות טריפל-דאבל בליגת קזינו אם רק יחפוץ, אבל שמיר מושיב אותו לא מעט על הספסל. זה לא מספיק טוב לנו, מצטערים. החלטנו להקים את היוצר על הגולם להדיחו.

יהוא אורלנד. סוג של עלם חמודות-משהו, אבל, אבל, אבל משהו חסר לנו. אולי איזו חדירה דרך האמצע, סל ועבירת תוקף? אולי איזה ריבאונד הגנה מעל נפילים של 2.10? כן, זה מה שהיינו רוצים לראות כדי שימשיך כאן. לא רק שלשות סטייל ג'ון דלזל, אלא גם עבודת הגנה נמרצת ביותר, עזרה בריבאונד, כניסות אמיצות וסוחפות פנימה של סל ועבירה וכל מיני דברים משלימים כאלה, שיוכיחו שיש לו מעבר לקליעה. אורלנד, אתה מודח.

ג'רמיין הול. קשה להשאיר בחוץ מישהו עם רווח בין השיניים, אתלטי בטירוף, לוחם ללא חת ועוד שמאלי ונמוך לעמדה, שעושה בית ספר לרוב השחקנים שמולו. לא נבדוק זאת לעומק, אבל דומה שתרומתו המספרית צנחה קצת מאז הצטרף לעפולה/גלבוע טונג'י אווג'ובי, אבל הול בליבנו עדיין (חלילה וחסה, חור בלב? שלא נדע), והוא ממשיך הלאה, אל הסיבוב השלישי, כמועמד לגיטימי לכל עניין ולכל דבר וגם לתואר חביב הסיפרה הבא. הלו, יש כאלה עם שיני זהב אצלנו, ויש כאלה עם מרווחים בין השיניים, משל היו כרמית גיא בשיאם.

גוני יזרעאלי. יש פה כל מיני חבר'ה שגוני עושה להם את זה, לנו קצת פחות. נשמח אם יזכה בתגלית העונה או משהו, אבל חביב סיפרה? רחוק, רחוק הוא האיש, על אף שהינו מלבב, יש לומר, וגם טוב-לב, כך נראה. כך או אחרת, אחרת או כך, יזרעאלי מנופה בזאת. שלום לך ציפור-נחמדת, בשלב זה.

טימי באוורס. דילמה קשה ביותר, קשה ביותר. יש לו את אחת מניתורי המעלית המרשימים ביותר שנראו מזה שנים בישראל. הבחור עולה ושוכח לרדת. כשהוא נותן משחק טוב, זה נראה כמעט מושלם. התנהלותו שקטה ולא טווסית, גם אם אוהדי טווסים אנחנו בדרך כלל. אבל כשהוא במשחק בינוני ומטה, אין אפור ממנו. קיים ואיננו קיים. קשה לנו להכריע, אולי המקרה הקשה מכולם, אבל הניצוץ שבו מחזיק אותו חי עבורנו לעוד שלב ולעוד סיבוב. היידה-באוורס, ולו רק בזכות שם המשפחה (פיייי, קיבינימט, מתי כבר תחזור '24' עם ג'ק באוור האגדי לערוץ 10?).

ג'יימי ארנולד. לא, לא, לא, לא, לא. מזמן ירד לנו מהאיש הזה. סקורר בן סקורר, באמת-באמת, אבל לא בא לנו עליו לאחרונה. מאחלים לו הצלחה בעונה הבאה בקאחה סן פרננדו. או בבילבאו, גם טוב. אולי אליקנטה, הולך גם שם. מודח בזאת.

סשה בראטיץ'. אממממ, אתם יודעים מה? מודח. מודח, כן, מודח. רוצים הצגות בסיבוב השלישי ואז נחזיר אותו לישורת האחרונה.

טרה סימונס. גם הוא מהגליל, אבל אותו אנחנו דווקא משאירים. אמנם ירד בממוצעים בסיבוב השני, אבל הקבוצה נראתה טוב יותר. וגם את זה צריך לדעת: להוריד קצת פרופיל למען הצלחת הקבוצה. נראה כמו בחור נחמד, שהגיע לכאן בטעות. שווה לדעתנו קצת יותר מהפועל גליל עליון, אבל בואו ניתן לסיבוב השלישי להכריע ולחץ הפוזשן להראות לנו מה הכיוון האמיתי שלו. ממשיך.

בראיינט מרקסון. בניגוד לסברה קודמת, יש עוד כמותו וקשה יהיה להכתירו כחביב הסיפרה. חתול הוא אכן ואמנם, אבל לא כזה שחקן גדול כמו שהיה נדמה לרגע. ניפרד מחתול דק גו זה, ונשאיר את הדלת פתוחה להצטיינותו במהלך הסיבוב השלישי, אם כי ראשל"צ הביאו עכשיו איזה בלסינגיים מהיר בטירוף, שייקח לו את הכדורים ויגמור כל משחק עם 20. מרקסון בחוץ.

מורן רוט. האיש בחוץ, האיש בחוץ. הביא כמה משחקים, הוציא את הלב על המשטח בכפר בלום והיכה בגליל בכל גאוותו על שנפרדו ממנו בדרך צורמת. זה טוב, זה יפה, זה אפילו נאה כרפאל, אבל לא זה מה שיגרום לו להיות חביב הסיפרה. סיכוייו קלושים. ובאמת, זה לא הוא, זה אנחנו. ולכן, כדי לא להחזיק אותו באשליות, נודיע לו על פרידה, נמחה דמעה קלה, נבלע רוק ונמשיך הלאה, כי אין ברירה. וברירה אין. מורן, אתה בחוץ, חביבי.

ג'אי לואיס. לא עקבנו ממש אחר התקדמותו במהלך הסיבוב השני, אם כי נדמה לנו, על אף שאיש מאיתנו אינו אביב לביא, שהסנטר גדל-התחת הזה דפק כמה וכמה משחקים רציניים ביותר. לואיס נשאר, כי הוא נהנה מההפקר. בכל זאת, לא נעים, אתם יודעים. כבר הדחנו שני רמת גנים עד כאן. והוא כאן, כמובן, בזכות תחת האימים שלו והמובים הנהדרים בתוך הצבע. אהבנו. נמשיך לאהוב, יש לקוות, גם בסיבוב השלישי.

טרנס מוריס. שלא נשאיר את אחד הטובים בליגה? האיש הזה הוא מהמובחרים. מהמיומנים. יש לו סיכוי טוב ללכת עד הסוף בתחרות, או לפחות עד לפיינל פור של מועמדי 'חביב נולד'. נשאר איתנו בלי שאלה בכלל.

וכאן מגיע תורו של הדובר, דני דבורין, לומר את דברו: "גבירותי ורבותי, הגענו אם כן לשלב נוסף של ניפויים ונותרו עימנו אחד עשר מועמדים שייצאו בראש מורם ובגו זקוף לסיבוב השלישי והמכריע, שבסיומו יעלו ארבעה לשלב הפיינל פור. ואלה שמותיהם: קוקי בלצ'ר, לי ניילון, גיא פניני, מריו אוסטין, מרקוס "המנוול" האטן, ניקולה וויצ'יץ', ג'רמיין הול, טימי באוורס, טרה סימונס, ג'אי לואיס וטרנס מוריס.

"אציין כי כל אחד מאלה מתחיל את דרכו החדשה בלא נקודות. צבירת הנקודות, למתקשי ההבנה, תחל מאפס. בתום הסיבוב השלישי והמזורז של ליגת קזינו, נקיים כאן פיינל פור מועמדים ראוותני ומרהיב ביופיו, שלא יפול מזה של מנהלת הליגה המהוללה והנשגבת עד מאוד ועד בלי די. להתראות בפינה הבאה מיד לאחר המחזור הבא".

ובאתי על החתום. ד.ד, דובר