לי ניילון. לכאורה, ניילון עומד בכל התנאים והקריטריונים. כוכב גדול מאוד בשמי ליגת קזינו הישראלית, דופק 30 נקודות חופשי ולא משנה אם זה משחק ליגה רגיל או פיינל פור, פה ושם מאמץ לחיקו ריבאונד תועה או מוסר אסיסט נאה כרפאל. מתהדר בתסרוקת הדוקה ובשיער צמרי-משהו שמעניקים לו מראה קשוח (נורא בא לומר לו, יאללה, תוריד את זה כבר). כשל במעמד הפיינל פור ובגמר הגביע, אם כי לפחות הגיע שם וזה נאה וחביב בפני עצמו. האיש ראוי לפיינל 8.

מריו 'ביג תחת' אוסטין. האיש הזכיר לנו דינוזאורים עתיקים כמו אנתוני אייבנט, מיקל תומפסון וטליס פרנק ששיחקו כולם באותה עונה בקאזרטה הפלאית של 1990/1991, עת כיכבו בה גם וינצ'נזו אספוזיטו, ננדו ג'נטילה וסנדרו דלאניילו המופתיים. עב גוף, כבד גפיים ויד נפץ לו מחוץ לקשת. קלקל קצת את הרושם בגמר הפיינל פור עם 1 מ-6 לשלוש, במקום לתפוס עמדה בעזרת הביג תחת שלו ולעשות סלים קלים על וויצ'יץ' הנוטה לקרוס. איש כמותו חייב להיות בפיינל 8. יותר מזה, מריו הוא אפילו חומר לפיינל פור 4.

מרקוס 'המנוול' האטן. שוד ושבר, סנסציה ראשונה במצעד המנופים. אהדנו והאללנו את מרקוס לאורך כל העונה, אפילו נתנו לו כינוי והוא הראשון בעידן סיפרה בסלע באינטרנט, שזכה לכך. ברם אולם ואף על פי כן, שורה של עבירות משמעתיות כמו, למשל, במשחק האחרון בעונה בגליל כשירד לספסל, חלץ נעליו ופשט גופיה כאות מחאה על שהוחלף. חובבי שריטות אנחנו, אבל צריך חביב סיפרה שיהיו לו גבולות מסוימים והאטן לא עמד בהם. לפיכך, בעל כינוי יהיה לתמיד, אבל לא יהיה חביב. מנופה בזאת.

חואן מנדז. איש נהריה זה, מעולם לא ישב עמוק בתוך חדרי ליבנו. מזכיר במשהו את ריצ'י רלפורד העתיק, איש ראשל"צ וחולון בעבר הרחוק. סוס בריא גוף, נוטה להרביץ' כמה צ'אקות לשלוש וקולע בדרך כלל באחוזים טובים. איכשהו, זו עונה שנהריה תרצה למחוק. למעט אוקוצ'וקוצ'ו, הרכז המופלא והייחודי, סביר להניח שלא נזכור שום דבר מהעונה הזו של נהריה. אפילו את חואן מנדז. שיילך לשחק בלאריסה או משהו. מנופה בזאת.

טרה סימונס. אחחח, איזה שחקן. מאוד מצא חן בעינינו לאורך העונה ולו רק בגלל שאיש אינו יכול לומר באופן חד משמעי, אם הכינוי שלו הוא טריי או טרה. סימונס, אגב, נשמע כמו בול שחקן במילווקי באקס או משהו ולא ברור בדיוק איך קרה הדבר, שהוא משחק בגליל עלון ולא במדינת וויסקונסין. כך או אחרת, אחרת או כך, סימונס הרשים אותנו ביכולותיו האישיות והקבוצתיות. לפרקים, בשל צורת זקנו ומראהו החיצוני, הזכיר לנו מחבל של חיזבאללה (שלא נדע), אבל על המגרש חמקמק הוא כצלופח, עדין כאיילה בת יומה. חמד של שחקן, לא נכחיש זאת. בדמיוננו אנחנו רואים את שמו במקום השלישי בטבלת קלעי יול"ב קאפ, עם 17.6 למשחק ו-89.7% מהעונשין עם איזו ולנסיה, אסטודיאנטס או משהו כזה.

טימי באוורס. דילמה אמיתית. השחקן הראשון ברשימה שמאלץ אותנו באופן מאוד אמיתי לאמץ את מוחנו, עד כי כאב חד, שלא נדע, מורגש בגזע המוח. טימי אכן שיחק אותה בעונה טובה, אחרי סימני שאלה רבים עם המעבר מגבעת שמואל להפועל ירושלים. לאיש יש קפיץ בתוך הנעליים והעלייה שלו מהמקום מרשימה בכל קנה מידה. הבן אדם חי בתוך בועת-מעלית שאינה נראית. מדהים איזה ניתור שיש לו. ממש לא יודעים מה לומר, אבל אם זה לא בא חלק שלא יבוא בכלל. באוורס מנופה בזאת, עם מלוא הצער. אם היה לנו כאן פיינל 10, הוא היה בפנים. בכל זאת, יש רק 8 מקומות למיוחסים.

וויל ביינום. צעיר אנגרטי זה עשה שליש אחרון נהדר לעונה בליגת העל, ואם היו שופטים אותו אך ורק לפי החלק האחרון שלה, ביינום היה נכל גם בחמישיית העונה. ביולוגית הוא בן 23, חיצונית נראה בן 30. גמד מוצק וחזק, חובב דאנקים מרהיבים וכל כולו מעורר חמלה ורצון לאסוף אותו אל חיקנו משל היה גור נטוש שנזרק לרחוב. הפתעה, רבותי, הפתעה. וויל 'המחליק' ביינום עולה לפיינל 8, ולו רק בזכות העובדה שהצליח להפחית משמעותית את מספר ההחלקות ואיבוד הכדור בחלק האחרון של העונה. עתידו עוד לפניו? לא נכחיש זאת, אם כי תחשבו על זה: עתידם של כולם לפניהם, לא ככה?

קוקי בלצ'ר. רצינו, מאוד רצינו. שחקן נפלא, תכל'ס. אבל, אבל, אבל. משהו לא מסתדר פה. כשהוא צריך לזרוק הוא מוסר, כשהוא צריך למסור הוא זורק. רק במעט מקרים, זו תחושתנו, התגבשה והתחברה החבילה הנהדרת הזו שנקראת קוקי בלצ'ר לכדי חטיבה אחת מהדהדת שקשה לעצור אותה. כשזה קרה, זה היה פנטסטי, אבל זה קרה מעט מדי. או, בכל אופן, לא במינון שקיווינו לו. גם הסיומת הלא קלאסית של העונה מבחינת בני השרון פגעה בחשק שלנו להעלות אותו לפיינל 8. נתראה בעונה הבאה, קוקי, שחקנים כמוך חשוב לנו לראות כאן. מנופה בזאת.

בקרוב, חלק 2 של רשימת המועמדים והניפויים.