אוקיי, היום המיוחל הגיע. עונה שלמה אנחנו רצים אחרי העניין הזה של חביב הסיפרה החדש, הלוא הוא 'חביב נולד', אבל צריך להבין שזה משתלם. תואר כזה מעניק לשחקן חיי נצח בתודעה הישראלית. הוא יכול לשחק בעוד חמש ליגות אחרות לאורך הקריירה ובשמונה קבוצות שונות, אבל תמיד ייזכר כאן יותר מאשר בכל מקום אחר.

דייויד הנדרסון, למשל. הלוא הוא קינג דייויד. מגדולי חביבינו. אתם באמת חושבים שזוכרים אותו באופן כזה בגלטסראיי או בלוולואה מצרפת? גם שם הוא שיחק, אז מה? הוא היה עוד שחקן. פה הוא חביב לנצח. דמות מונצחת בשירים, בטורים, בספרים ובלינק הדרמטי 'אגדות מהלכות' אשר בכדורסלע האתר.

שנאמר: אין תואר גדול וחשוב ומוערך יותר בכדורסל הישראלי מאשר 'חביב הסיפרה'. לא מלך הסלים, לא מלך האסיסטים, אפילו לא שחקן העונה. אתם יכולים לומר לי, מי היה שחקן העונה בליגת קזינו בעונת 1998/99? ודאי שלא. אבל אתם יודעים וזוכרים, שת'רדקיל הוא השריף, שדובראש הוא הגנרל הסרבי ושבאק ג'ונסון הוא הפנתר הוורוד. ומעל לזה – שכולם חביבי הסיפרה. יפה, שכנעתי אתכם. אני רואה את זה על הפנים שלכם.

שמונה מועמדים הגיעו אל הפיינל 8 על סמך הופעותיהם ויכולתם לאורך העונה הזו, ועיקר הודות לקריטריון אחד ויחיד: היכולת לקלוע 25 נקודות ומעלה בזמן ניצחון של הקבוצה שלהם. כל מי שעשה זאת נכנס אוטומטית לרשימה ובסוף כל סיבוב משחקים בליגת קזינו התבצע ניפוי. פה ושם השתחלו לרשימה גם שחקנים על סמך ציטוט מעניין שאמרו, או אירוע מסוים בו כיכבו שאינו קשור דווקא ליכולת הסקורינג שלהם.

ואלו הם, החבריה העולצת: לי ניילון מבני השרון, וויל ביינום וג'יימי ארנולד ממכבי ת"א, מריו אוסטין, גיא פניני וטרנס מוריס מהפועל ירושלים, טרה סימונס מהפועל גליל עליון וג'רמיין הול מהפועל עפולה/גלבוע. בוועדה הבוחרת יושבים כל חברי נשיאות הסיפרה, מקטן ועד גדול, ובראש השולחן הנשיא, אשר לו זכות הוטו והבחירה הסופית. שהרי סוג של דיקטטור הוא, על אף שמתיימר להיות גם יו"ר דירקטוריון.

השיטה פשוטה: לוקחים שחקן – ומנפים. עד שיישאר אחד. קל מזה לא ראיתם.

וויל ביינום. לאחר חשיבה מאומצת, התברר לנו שלאורך העונה בהחלט נהנינו מוויל ביינום. ממהירות האדירה שלו, מהאחד על אחד המרהיב, מהחדירות המדהימות-באמת עד לקרש והסלים הקלים שהוא אוסף לרוב. מההתפתחות המסוימת שהוא עשה מרגע שהגיע לכאן בתחילת העונה ועד שסיים אותה. אהבנו גם את מבטו העגום ובשלב כלשהו אפילו בא לנו לאמץ אותו אל ליבנו מאוד, ממש, ככלבה האוספת את גורה, שומרת אותו קרוב אליו וחושפת שיניים כלפי כל מי שמתיימר להכפיש או להשמיץ את בנה. באמת ובתמים חסנו על האיש, אשר חטף בומבות מכל כיוון. כולל כאן.

אלא מה, בסופו של דבר נזכרנו, שגם די סבלנו מביינום העונה. לא יכולנו לסבול אפילו עוד החלקה אחת על המגרש, שלא לדבר על עוד גג משומרים שהמתינו לו בצבע הוא פשוט נכנס מיוזמתו אל תוך המלכודת. לא יכולנו לראות את המשחק הסוליסטי להחריד שלו בשלבים רבים של העונה. מבע פניו העגום צבט את ליבנו, אבל הבנו שלא נוכל למנות חביב סיפרה מתוך רחמים ומצוקה אלא אך ורק מתוך גאווה אמיתית בו וביכולתו לאורך כל הדרך.

ביינום, אתה בחוץ. שלום ותודה.

לי ניילון. רבותי, סוג של סנסציה. האיש המרכזי של בני השרון לא עולה אפילו לפיינל פור. בעבר הרחוק יותר, עוד בטרם ידענו שישנם שחקנים כמו אנתוני פארקר, היו שחקנים מסוגו עשויים להפוך לחביבי הסיפרה. קחו את דריק גרווין, למשל. ההבדל בסגנון ובאופי לא גדול במיוחד. גם גרווין היה עושה מה שהוא רוצה על המגרש, גם הוא היה קולע כשבא לו ולוקח ריבאונד כשבא לו ומשחק כשבא לו. וכמובן, גם לא משחק כשבא לו.

אבל זמנים השתנו. התבגרנו קצת. אנחנו רוצים את החביבים שלנו שחקני כדורסל טובים יותר, מושלמים יותר, מגוונים יותר. ניילון ותספורתו המיוחדת בהחלט הרחיבו את לבנו ועשו עלינו רושם מצמרר, לפחות כשערו הצמרירי של האיש (הוא מסתפר לפעמים?). אהבנו את קולו, את תשובותיו הקצרות, את מראה הדינוזאור משנות השבעים שסיגל לעצמו. את העובדה שהוא ממעט לחייך ומותיר רושם נוקשה משל היה קרוב-רחוק של השריף העילאי ירום הודו. היו לו סיכויים מצוינים ללכת רחוק, מה גם שניילון צבר הכי הרבה נקודות לאורך העונה ברשימת 'חביב נולד'.

ברם אולם ואף על פי כן, בשל אותה סיבה שניפינו את מרקוס המנוול האטן ולא איפשרנו לא להגיע לפיינל 8, נמנע מניילון את ההגעה שלבים המאוחרים באמת. האיש הגזים. פתאום הוא לא משחק על מקומות 3-4, פתאום הוא עושה טובה שהוא חי בסיבוב השלישי. אהבנו את זה פעם, כאמור, בימים ההם. קצת פחות עכשיו, זו האמת. אכן סנסציה, היה אומר על זה ודאי דני דבורין.

ניילון, שלום ולהתראות. נגעת ללבנו.

נותרו ששה, ושני תותחני ליגה משובחים כבר בחוץ. יא אולוהים, מה יהיה? מי היה מאמין?

ומכאן אל החבר גיא פניני. שלומות לך, בחור צעיר. אהבנו את עונת הבכורה שלך בהפועל ירושלים. את הזריקה לשלוש הלא תקנית במיוחד, את האומץ, התעוזה, ההקרבה, ההתערות במקום. חוזים לך עתיד גדול. אולי א פעם לא תהיה באמת כוכב או שחקן מוביל אמיתי במובן הקלאסי של המלה, אבל לדעתנו הצנועה, כאן בנשיאות, אתה אחד הישראלים הכי טובים בליגה כבר עכשיו. לא נדרג וכאלה, אבל לא מן הנמנע שמדובר בטופ 10 של הישראלים. ושלומי, בחיאת רבאק, יא אליל, תחליף לו כבר צילום. הבן אדם כבר שנה שלמה בירושלים.

אלא שבאופן מסורתי, הדוק וצמוד במיוחד, אנחנו הולכים בעיקר על זרים כחביבי סיפרה. אולי יבוא יום ותקבל איזה כינוי. אולי תהפוך לחביב בעוד שנתיים-שלוש. עמדת המוצא שלך טובה משל אחרים, שהרי כבר פיתחנו חיבה כלפיך. עדיין מוקדם. כן, ברור שרבים אמרו את זה על קטש, למשל, כולל מי שהולך לעבוד איתו עכשיו במכבי ת"א, אבל עמוק בבטן, בתחושה, תואר חביב הסיפרה קצת גדול עליך בשלב זה. מה גם שאין לך שפם, תנאי כמעט הכרחי כדי לענוד את התג המבוקש על דש בגדך.

אתה בחוץ פניני, עם מלוא הכבוד.

נותרו חמישה ואנחנו כבר עם החבר ג'רמיין הול, איש הפועל אפרוחי ש. העמק/עפולה/גלבוע, או איך שאומרים את זה. ג'רמיין היה ענק בעונה הזו, לפחות ממה שראינו. כדי להיות כנים ואמיתיים עד הסוף בלי פלאברות, צריך לומר את זה: אם גיל סלע הפלאי היה משחק העונה בעפולה, והנשיא היה נוסע לשם לראות משחקים כפי שעשה בזמנו בגבת והתאהב בגרווין, היה סיכוי גדול וממשי שהול היה לוקח את התואר כנגד כל הסיכויים. אבל מה לעשות, גיל סלע לא משחק שם.

עפולה זה רחוק, נו. אין מה לעשות. חשיפה מעטה יחסית. אבל ממה שראינו, זה ממש כמעט זה. איזו התלהבות, איזו אתלטיות, איזה רווח בשיניים הקדמיות, יא אולוהים. ועוד בנדנה על הראש. אם כי, נדמה לנו, על אף שאף אחד מאיתנו איננו אביב לביא, שאין לו שפם בולט ומודגש. נהנינו מכל רגע, ג'רמיין. היית קרוב, לא נכחיש זאת.

ואנחנו עם ארבעת האחרונים, סוג של פיינל פור. ג'יימי ארנולד, מריו ביג תחת אוסטין, טרנס מוריס וטרה סימונס.

ארנולד הולך ראשון, כן. ארנולד היקר, האיש שלקח את מכבי ת"א על הכתפיים יחד עם וויל ביינום למעשה וטל בורשטיין, שהחמיץ את רוב העונה. ארנולד, שחפר וחפר עד שהגיע לקרקעית וגילה שאין עוד מקום לחפור, וגם אז לא הוציא כדור החוצה. ארנולד היקר, שהציל את מכבי ת"א בכל כך הרבה משחקים העונה בזכות ריבאונדים מכריעים בהתקפה. ארנולד היקר, שהביא למכבי ת"א את האליפות בסל ניצחון ונקודה מהעונשין. ארנולד היקר, שמבקש עכשיו שדרוג משמעותי וחוזה חדש ועלול להיות יקר מדי למכבי ת"א.

הפכת לאחד האנשים האניגמטיים ביותר בעינינו ארנולד, וזו סיבה בפני עצמה להעניק לך את התואר. היינו רצים לשבת ולדבר איתך במשך שעות, לשמוע על מעלליך בתחילת הדרך בליגה הבלגית, על העבודה המשותפת עם איש הספחת בימים הרחוקים ההם בנובו מסטו, על העונה האחרונה שלך איתו כאן, על פיני, על ליאור אליהו, על וויצ'יץ', על מחויבותך לנבחרת, אם בכלל ועוד המון דברים. נכון שיש משהו בפרצוף שלך שלא מוצא חן בעינינו – מוכרחים להודות – אבל זה לא אמור היה להפריע לנו לנהל איתך שיחה ארוכה אל תוך הלילה על שלוש-ארבע כוסות קפה.

ארנולד היקר, אתה סקורר ענק שלא רואים בכל יום. כבר נבחרו בעבר חביבי סיפרה שמזכירים את הסגנון שלך פחות או יותר, כמו הבולדוג רנדי ווייט, או הפנתר הוורוד, אבל כמו שנאמר עוד קודם לכן, הכדורסל השתנה לנו וגם אנחנו. מתקשים להסביר לפרטי פרטים למה לא בחרנו בך, על אף קליעת הסיבוב המדהימה ביד אחת מחצי מרחק מהפינה. כנראה שזה אנחנו, לא אתה. צר לנו. שלום לך ולהתראות.

והבא בתור הוא . . . שימו לב, שימו לב, המתח גובר והולך. רק שלושה נותרו.

כן, זה מריו ביג תחת. הוא הולך הביתה. אוי מריו, מריו, היית כל כך קרוב. כל העונה היינו מבסוטים ממך עד הגג, אל תשאל. ממצב של אדישות מוחלטת כלפיך למדנו להעריך ולאהוב. נדלקנו על הבייבי פייס, על הקלות המדהימה בצבירת נקודות, התאהבנו בבייבי פייס ובמטפחות המרהיבות בהן עטפת את פדחתך. אהבנו אותך קירח, אהבנו אותך קצוץ, אהבנו את הקטע שבו החלטת לפעמים להשתטח על הרצפה למען הפועל ירושלים.

פחות אהבנו את חוסר הרצון הבולט שלך להקריב עבירות. את הזריקה לשלוש שהפכת מהובי וכיף למקצוע ממש. עד כדי כך, שבמשחק הגמר לקחת פתאום שש שלשות. מה אתה, ג'מצ'י? דפקת לעצמך חיי נצח מריו 'ביג תחת'. לפחות תפסת כינוי מסויים. אמנם לא הנצחנו אותו עדיין, יען כי קצת מעליב הוא ומשפיל במידה כזו או אחרת, ולמען האמת הוא גם לא איזו הברקה גדולה. לכן, בעצם, נותרת קירח מכאן ומכאן. לא בעל כינוי, לא חביב הסיפרה. אבל לפחות הגעת לטופ 3. זה יפה, מריו. זה יפה.

חברים יקרים, אנו עומדים לפני הכרזה סופית ורשמית על חביב הסיפרה החדש. זה שיפאר מעתה את עמודי כדורסלע וסיפרה בסלע ויהפוך לאהוד ופופולארי בהרבה מאשר קודם לכן. השניים הנותרים הם צ'סטר סימונס, המכונה טרה או טריי, לא ממש הבנו עד לרגע זה, וטרנס מוריס, איש הפועל ירושלים.

דקה, נלך להכין קפה ונחזור. יש להניח שבמהלך ההכנה תתגבש דעתו של הנשיא באופן סופי, אם כי דעתם של חברי הנשיאות די מגובשת כבר עכשיו, אפשר לומר. מוריס או סימונס? שובו אלינו מיד לאחר הקפה.

פפפפפפפ, התלבטות עזה וקשה. שני שחקנים נהדרים, עושים המון דברים על המגרש. ומעל לכל, לשניהם יש שפם, מה שמקשה על הבחירה, שהרי גדולי חביבינו משופמים היו וישמחו לקלוט אחד מבני מינם. אז הנה, דבר אחד כבר בטוח: החביב הבא יהיה משופם.

רבותי, על קו הסיום ממש, רגע לפני הגונג, התהפכה ההחלטה. באנו לדיון עם החלטה אחת, אנחנו יוצאים עם החלטה אחרת. חביב הסיפרה החדש הוא . . . הוא . . . הוא . . . הוא . . .

הוא . . .

הוא . . .

לא טרנס מוריס!

בלונים, מוסיקה, קונפטי אול-אראונד.

צ'סטר/טרה/טריי סימונס הוא האיש שלנו, מילימטרים לפני טרנס מוריס. ממש מילימטרים. וברגע האחרון.

זה קרה בדרך לקפה, נשבע לכם. אשכרה באנו עם החלטה להכריז היום הזה על טרנס מוריס הנשגב כעל חביב הסיפרה החדש. חזרנו מהקפה עם הוופלים, וזה נעשה פתאום סימונס. איך, למה ומדוע, לא נבין לעולם.

אולי בכל זאת ייעשה ניסיון מסוים להסביר את ההבדל שנקבע, כאמור, על חודו של מילימטר. מוריס היה נשגב, פלאי, מיוחד, פנטסטי. באמת. אף מלה רעה. אבל סימונס, איך להגיד, יש בו משהו. יש בו משהו שהזכיר לנו ימים אחרים.

בעוד מוריס הולך לחסום כל זריקה, גם כאלה שכבר ברור לגמרי שהולכות להיות מאושרות על ידי השופטים כסל, ואחר כך נוחת על הרצפה ועושה פרצוף מופתע ולא מאמין, מסימונס לא ראינו כלום. שום מבע, שום כלום. פניו כדג ממש, משל היה וונדל אלכסיס או משהו. קטלני, רוצח שקט, קלאסה אמיתית, גארד צנום וכחוש, וכשהוא עוטה על פניו זקן ושפך מזכיר במשהו מראה של מחבל ממוצע בחיזבאללה, כפי שכבר כתבנו כאן.

אהבנו את העוצמה שבשקט. מהבחינה הזו, הזכיר לנו חביב נשכח אחר ששיחק כאן עונה אחת ולא שב עוד, מר סם היינס מרמת גן. עושה את העבודה על הצד הכי טוב וקוטל אותך במיומנות אדירה. אין לנו ספק, על אף שלא דיברנו עם האיש מעולם, שהוא אדם נהדר. רואים את זה על הפנים שלו.

ומאחר שהתבגרנו קצת, אנחנו מעדיפים אותם בוגרים ושקולים יותר, אחראיים יותר ותותחים לא פחות. די לנו, לפחות נכון לעכשיו, מכל אותם פוחזים ועושי רוח. לא שמוריס הוא כזה. אבל הלו, ניסית לחסום? אישרו סל? רבאק, נחת על הרצפה ותהיה בשקט, די עם הפה הפעור והעיניים הלא מאמינות. מה, כל זריקה שאתה חוסם בקריירה שלך היא נקייה? אף אחד מהכדורים האלה לא עבר את שיא הגובה? מזכיר במשהו את גולם-אץ המאוס, שאץ להתלונן בפני השופטים על כל עבירה שלו.

יקנח בדברים, דובר חביב נולד, דני דבורין:

"טריי (נניח) סימונס הוא חביב הסיפרה החדש. בן 25, 1.94, 19.2 נקודות למשחק, 55% לשתיים, 44% לשלוש, 90.1% מהעונשין, 3.4 ריבאונדים ו-2 אסיסטים בממוצע לאורך העונה. מספרים שעלו וצמחו עוד יותר בשתי ההופעות שלו בפיינל פור.

"בקרוב נבנה לך פרופיל מיוחד סימונס, שיעמוד אחר כבוד ובגאווה רבה בין כל גדולי אומה ושועי עולם, מיטה חביבינו, אלילינו ובעלי הכינויים. מעתה ועד עולם שמור לך יחס מיוחד וכבוד נצחי בכדורסל הישראלי. היה ברוך, חביב שלנו. זהו, עכשיו בהחלט אפשר לנעול רשמית את העונה. להתראות בעונה הבאה".

ולראיה באתי על החתום: ד.ד, דובר.