הסיבוב השני כבר נפתח ובאיחור של כמה ימים צריך להרביץ פה מהר-מהר את שלב הניפויים. וואלאק החיים האלה, יום רודף יום ולפעמים לא מספיקים לנשום. איך, איך שכחנו את שלב הניפויים המרנין כל כך (אם כי לא לאו דווקא נחשב כזה אצל המנופים עצמם).

תזכורת קטנה ונאה למי שכבר התבלבל או הסתבך בדרך.

שלושה שחקנים עלו אוטומטית לסיבוב השני שנפתח אתמול: ג'יימי ארנולד, גילי מוסינזון ואנדי איבי. לכל אחד מהם היו שלוש נקודות והם הובילו חבורה נוספת שמונה עוד 23 שחקנים, ומתוכם יעלו עוד 10 לשלב הבא.

למה עשרה? כי ביחד זה 13, ו-13 מ-26 בסך הכל זה חמישים אחוז, כן? חשבנו, אנחנו בנשיאות, שיהיה הוגן להעביר מחצית מהשחקנים לשלב הבא ואת החצי השני - ישר ליאור. שישחו וינסו לעלות על ספינת המועמדים מחדש.

אלה המועמדים לתואר 'חביב נולד', שנותרו בתום סיכום משחקי הסיבוב הראשון:

עם שתי נקודות: מאירק'ה טפ-הירו, עידו קוז'יקרו, מושון יעקוסי וקליף בראון.

עם נקודה אחת: יובל נעימי, אוטיס היל, וויין וואלאס, מרקוס פייזר סוס יאור, עוסמן סיסה, סדריק בנקס, פי. ג'יי טאקר, אריק קמבל, שרון ששון, בריאן טולברט, ג'ייסון וויליאמס, גיא פניני, גור פורת, אקינה איבקווה, בראיינט מרקסון, טרנס מוריס, מורן רוט, סטיב בארט ג'וניור וכריס ווטסון.

קדימה, צעד. ישר ולעניין. הנה דו"ח השיפוט המקוצר:

מאירק'ה – עולה הלאה. מקום ראשון בליגה, כמה וכמה הופעות יוצאות מהכלל ביחס הםפוך למספר הכחכוחים והשיעולים והמצמוצים שרק הולך וגובר עם הזמן. בני השרון ראשונה בליגה. לא, לא נבין לעולם איך הוא עושה את זה. טפ-הירו בפנים.

קוז'יקרו – עשה כמה דברים יפים, אבל נהריה של הסיבוב הרשון יותר עצבנה ומאשר גרמה הנאה. לא מצא חן בעינינו, נאלץ לסרב הפעם לקיר הבטון.

מושון יעקוסי – בחור רציני שהציע נישואין לחברתו שהסכימה, כמובן, וגם מראה כדורסל קשוח ולא רע, פיזי וריבאונדרי באופיו. עדיין, נרצה עוד קצת לפני שנעלה אותו אוטומטית.

קליף בראון – דווקא כן, דווקא כן. היה מצוין במחזורים הראשונים, הלך קצת אחורה פחות או יותר מאז שהגיע דני פרנקו. אולי זה שובו של ארון ניקסון מפציעה והתוספת של ג'אי לואיס שהפחיתו מהדומיננטיות של בראון, ואולי זה המאמן החדש, אולי גם השחקן עצמו שדעך משהו. כך או אחרת, אחרת או כך, ואפילו שגליל עליון אחרונה בליגה, כדאי לתת לו צ'אנס. הוא משחק מהלב.

אוטיס היל – אמנם לא דחליל, אבל גם לא מרנין. ישבנו גדול מדי והוא עצל מדי ולא אוהב לשמור. פרצופו לא מוצא חן בעינינו, אם כי נעריך עד מאוד את אחוזי הקליעה הטובים שלו בדרך-כלל. מנופה בזאת.

וויין וואלאס – לא, לא מתאים לנו. מנופה.

מרקוס פייזר סוס יאור – בהמתי משהו ועכשיו גם באופן רשמי. סוג של מר נקודה לדקה, נעריך את יכולתו ההתקפית אבל נדמה לנו, על אף שאיש מאיתנו אינו אביב לביא, שעל סמך הסיבוב הרשון של מכבי ת"א ושל פייזר בכלל, ולמרות הצגה כזו או אחרת, האיש צריך לעבוד הרבה יותר קשה כדי להתקדם. זה שיש לו כינוי, עוד לא הופך אותו לחביב עלינו, כן?

עוסמן סיסה – לא, לא. אהבנו אותו בתחילת דרכו יותר מאשר עכשיו. משהו בזוהרו הועם עם הזמן. אויל זה זקן התיש של אני איבי שמושך את תשומת הלב ומשכיח את קיומו של סיסה. מנופה בזאת.

סדריק בנקס – לא, גם לא. אמנם כיף לראות שמאלי מפגיז מבחוץ, אבל ראשל"צ עוד לא החליטה מיהי. כשתחליט, שתודיע לנו. גם בנקס, אגב. ולפיכך, הוא מנופה בזאת.

פי ג'יי טאקר – הווווו, ניקח אותו לרשימה. בא מבחוץ, תחנה ראשונה באירופה. יום אחד, כשהוא יהיה שווה 700 אלף דולר באיזה חובנטוד בדאלונה, נזכור שהוא שיחק בהפועל חולון. נאהב את עוצמתו ואת הקרבתו. הוא ממשיך הלאה, סוסון האימים הזה.

אריק קמבל – הוווו, ניקח גם אותו. מתפתח רומן כלשהו בין חבריה הנשיאות לבין קמבל, נתקשה להכחיש זאת. שחקן נהדר, בחור טוב, התחבא בקריות ואחר כך בלה מאן אבל היום כשהוא אחד מהחבריה העולצת של הפועל חולון מורגשת חשיבותו למערך המקצועי. איזה קפיץ, יא אולוהים. נאהב אותו למרות שלפעמים הוא גם משחרר אייר-בולים שלא מהעולם הזה.

שרון ששון – 35 נקודות הוא קלע נגד מי זה היה שם (אשקלון?), ודפק מדד של 45 נקודות. יחסנו לששון מסויג משהו. יש לו דברים שיש באמת רק לו, ויש תכונות קצת נרפות שלא היינו רוצים לראות בשחקן כדורסל. אבל יא אולוהים, ת'אמת, איזו ידית, אה? רק על זה ועל המדד ההוא נכניס אותו פנימה, אל הרשימה לסיבוב השני, אם כי ברגשות מעט מעורבים.

הפסקה לנשימה: מה מצבנו אם ככה?

מאירק'ה, בראון, טאקר, קמבל וששון בפנים. ארנולד, מוסינזון ואיבי שם עוד קודם לכן. בסך הכל שבעה, צריכים עוד חמישה.

הלאה, ממשיכים.

בריאן טולברט – ניקח, ניקח. מגיע לו קצת יחס חם אחרי כל כך הרבה שנים בליגה, שברובן שמנו עליו קצוץ. עונה נאה בינתיים לעירוני רמת גן, סיבוב יפה ומרשים היה לו. הוא בפנים.

ג'ייסון וויליאמס – המממ, התלבטות. התלבטות קשה. ניקח. ולו רק בשל הרווח בשיניים, משל היה אחיה האובד של כרמית גיא הפלאית. טוב, נו, פה הוא לא מחייך, כדי שלא יראו. לא חוכמה, ג'ייסון.

גיא פניני – המממ, התלבטות. התלבטות קשה. בדרך כלל אנחנו איתו כמעט באופן אוטומטי, אבל הפעם לא ברור מה נעשה איתו. טוב, ניקח. בכל זאת, תרם, נלחם, נתן, התאמץ, וכל זה בסיבוב ראשון שבו הישראלים היו יותר דומיננטיים מהזרים בהפועל ירושלים. פניני בפנים.

גור פורת – ואללה, עושה עונה טובה. ידית לשלוש חבל על הזמן. מקום קבוע בחמישייה. שחקן מקומי. אבל מקום לפני אחרון, בלי אף ניצחון ביתי, איך נוכל לבחור אותו? התשובה לא מפתיעה: לא נוכל.

הו הא, כמעט שלא נותרו מקומות. רק עוד שניים וזהו.

אקינה איבקווה – אתלטי, לא רע בכלל, אבל עדיין לא מספיק כדי להיכנס לרשימה. פתח יפה את הסיבוב השני, אולי יש לו סיכוי דווקא שם. מנופה בזאת.

בראיינט מרקסון – הבטיחו לנו חתול, אנחנו מקבלים אותו מעט מדי. זה לא מספיק. שלומות ונצורות לו בשלב זה.

טרנס מוריס – הווווו, ניקח אותו. הפינאליסט מהעונה שעברה, רק שנייה או שתיים של התלבטות נואשת הפרידה בינו לבין תואר חביב הסיפרה החדש בעונה שעברה. בסופו של דבר לקח את זה טריי סימונס. מוריס ממשיך איתנו לשלב הבא.

מורן רוט – ניקח. מגיע לו. הבן אדם נדד כל כך הרבה בכל מיני מקומות, ועושה רושם שהוא סוף-סוף מצא בית ופינה משלו. סוג של יורש לישראל אלימלך? נתקשה להכחיש זאת, אם כי חלילה וחס לא נפגע במעמדו של המלך החולוני לעולם ועד.

זהו, השלמנו את המכסה. כריס ווטסון וסטיב ברט ג'וניור נשארים בחוץ ורשימת המועמדים שנכנסים אוטומטית לסיבוב השני בליגה כולל 13 שחקנים. כל אחד מהם מתחיל מנקודה אחת, כולל ארנולד, מוסינזון ואיבי שנהנו מעדיפות בסיבוב הראשון.

רשמית וסופית, הנה היא כאן, הרשימה, ובמרוכז: ארנולד, מוסינזון, איבי, טפירו, בראון, טאקר, קמבל, ששון, פניני, מוריס, טולברט, וויליאמס, רוט.

מחר כבר תופיע כאן רשימת סיכום מועמדים שעלו מתוך המחזור ה-10, פתיחת הסיבוב השני.

ועד אז, שלומות ונצורות לכם.