תמיד אפשר להטיל אשמה על מחלתי (ההולכת ונמוגה, אני מרגיש) שגורמת לי לומר את הדברים האלה, אבל נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שקורה כאן משהו מתחת לאף.

לא שאני מחדש. אפשר היה לראות את זה כבר בעונה שעברה. ובמובנים מסוימים, גם עונה אחת קודם לכן ואפילו בימי הנוער והקדטים.

עומרי כספי.

ראיתי כמה מבצעים של כספי נגד נהריה, כולל הבייבי-הוק ההוא בשמאל, ולא יכולתי שלא לחשוב עד כמה אנחנו מפארים כאן שחקנים מצטיינים בגילו, פחות או יותר, שגדלים במועדונים שנותנים להם במה מלאה ואמון בלתי נגמר.

חשבתי על דנילו גלינארי.

חשבתי על מילנקו טפיץ'.

על ניקולה באטום.

כל מיני כאלה, שאפשר בהחלט להתווכח אם סגנון המשחק שלהם בוגר יותר, טוב יותר, אמין יותר, עקבי יותר, אבל איכשהו בעומרי כספי לא לגמרי דבקה התווית הזו במאה אחוז: בגיל 20 האיש הוא שחקן-שחקן. ולא שאני מת עליו,
אבל אני חושב שאפשר יהיה ללמוד להעריך אותו יותר ממה שהוא זוכה לו עכשיו. מילא אנחנו, אוהדי הכדורסל, אבל מה לגבי המאמנים שלו ובעלי הבית במכבי ת"א?

מה שמשך את העין לפני כל דבר אחר הוא השיפור שלו בקליעה מבחוץ, לפחות בינתיים. בשני משחקי ליגה יש לו 5 מ-9 לשלוש. אחוזים טובים. ולא פחות מזה, גם נכונות לקחת את הזריקות האלה וביטחון עצמי. לא כל בחור בן 20 מרגיש רשאי, זכאי או חופשי לזרוק ככה לסל.

אז יש לו 55% לשלוש וגם 9 מ-14 לשתיים (64%) עד עכשיו. אפשר היה להרגיש את זה במשחקים עצמם. את התחושה שהכדורים שלו הולכים וצוללים פנימה יותר ויותר, או לפחות יותר מבעבר. יחד עם זה, עדיין מורגשת סביבו נטייה לפיזור, למהלכים מסובכים או מסוכנים מדי וגם כאן מבט אל המספרים מוכיח את התחושה: שלושה איבודים למשחק.

וכשאומרים "למשחק" הכוונה במקרה הזה היא 23 דקות לערב. מצד שני, יש לו גם 18.5 נקודות ו-5.5 ריבאונדים בפרק הזמן הזה.

אני בקלות יכול לדמיין אחד כזה משחק בז'לזניק במקום גיא פניני, למשל, שבגיל 25 הוא כבר השחקן המבוגר ביותר בחבורה. ואם לא שם, אז בפרטיזן. בכל זאת, הבחור בטח מעוניין לשחק בקבוצת יורוליג. וכאן ההבדל הגדול: אם בקבוצת יורוליג שאין לה בעיה לדחוף שחקן צעיר הוא היה משחק סדר גודל של 25 דקות בערב לפחות. במכבי ת"א, בשלושה מחזורים באירופה, הוא קיבל רק 11 דקות למשחק.

ונשאלת השאלה, באמת נשאלת השאלה, למה?

למה לא לתת לשחקן הישראלי עם העתיד הכי גדול, כנראה, לרוץ כמו תיש על המגרש ולהטריף את היציעים, בטח אם הקליעה שלו מבחוץ עובדת ככה?

למה גלינארי יכול היה לקבל בעונה שעברה 32 דקות למשחק ביורוליג עם מילאנו?

למה באטום יכול היה לקבל 27 דקות למשחק ביורוליג עם לה מאן?

יכול להיות שהתשובה היא, שמכבי ת"א, להבדיל מלה מאן או מילאנו, היא קבוצה ששואפת לזכות בתואר האירופי, וקידום צעירים לא עומד בראש מעייניה.

למה מילנקו טפיץ' מפרטיזן, שמבוגר מהם בשנה, קיבל בעונה שעברה 26 דקות למשחק ביורוליג והעונה קפץ בינתיים עד לממוצע של 35 דקות בשלושת המשחקים שהתקיימו עד עכשיו?

אני חושב שאנחנו מחמיצים כאן משהו.

יותר נכון, מכבי ת"א מחמיצה.

אני לא יודע אם אפשר לרשום את שמו של כספי בנשימה אחת עם גלינארי, באטום או טפיץ', אבל למען האמת די משוכנע שכן. למה לא? אם הוא יוגוסלבי שמשחק בפרטיזן ומסיים משחק נגד מכבי ת"א עם 21 נקודות ו-7 ריבאונדים בגיל עשרים, היינו משתחווים.

העניין הוא, שעד שלא נראה אותו משחק חמישה-ששה משחקים של 30 דקות ויותר ביורוליג, אף פעם אי אפשר יהיה לדעת אם כספי הוא שחקן של הבלחות ברמת הבוגרים האירופית, או כזה שיכול לרוץ משחקים שלמים ולהוות גורם משפיע ודומיננטי על התוצאה הסופית.

זה רק עניין של החלטה. כאן, בנוקיה-ההיכל, כספי חורש את הליגה המקומית וביורוליג הוא לא זוכה לאותו קרדיט ולא מקבל את אותו מרווח ביטחון כדי לבצע גם טעויות ולתקן איתן כבר במהלך הבא. בקבוצות אחרות הוא כבר היה מזמן מקבל לפחות 10-15 דקות בממוצע למשחק ביורוליג.

לדעתי הצנועה, יש בו משהו מרתיע. הביטחון העצמי הרב נראה כמו סוג של יהירות, או אפילו ביטחון מופרז. לכן מאמנים חוששים מהנזק שהוא עלול להביא איתו ומהאופי הדורסני שלו, ורואים את הסיכון יותר מאשר את הסיכוי.

ולא שאין לו עוד הרבה מה לשפר. יש לו, אבל במקום לשפר את זה נגד נהריה וראשל"צ, עדיף שילמד תוך כדי תנועה נגד הציבונות והריאל מדרידים של העולם הזה. צריך מאמן עם חזון, עם ראש נקי וגישה חופשית.

עוד לא מאוחר לבצע, אפרים.