תגידו שאני הוזה, שיש לי הצתה מאוחרת, שאני חי בבועה- ואני לא אתווכח עם אף אחד מכם. משום מה אתמול, רק אתמול, נכנס לי לראש משהו שעבר לידי, ידעתי מקיומו, אבל נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שאף פעם לא התעכבתי עליו בכדורסלע-האתר.

רבותי וגבירותיי (אני יודע שגם אתן כאן לפעמים): תגלית מאוחרת היא זו, כאמור, ובכל זאת נרעשתי למדי אתמול כשיצאתי בתשע ועשרים בערב להצטייד בכמה דברי מאפה טריים, יען כי חשקה נפשי להרביץ איזה משהו קל, זמין וזול.

ואני יוצא לי אל העיר במיטב מחלצותיי (טרנינג נשיאותי נאה כרפאל) ופתאום שוד ושבר. הכבישים מלאים, אנשים הולכים על המדרכות, יושבים בשווארמיה, עומדים בתור לפיצוציה, אוכלים תאילנדי, יושבים במסעדת הגריל. המון תנועה.

יום חמישי בערב, דקות ספורות לפני משחק של מכבי ת"א נגד אולימפיאקוס-מה-אולימפיאקוס, ניקולה-מה-ניקולה, יותם-מה-יותם. פארש, לא מעניין. פחות מפיינל פור כבר לא נחשב.

ידעתי, הערכתי, תיארתי לעצמי. אתמול זה הכה בי פתאום, משום מה.

ועוד משהו, וצר לי על האבחנה החובבנית, הלא מבוססת, הלא מקצועית וגם הלא הולמת במידה מסוימת את דמותי ואופיי, אבל אני בדרך כלל אומר מה שיושב לי על הלשון. בטח כשמדובר בכדורסלע-האתר, כן?

בחודש האחרון, פחות או יותר, מאז שהחל היורוליג, אני מביט בראש השבט האפרים, מקשיב לדבריו, שם לב לתנועותיו ומשהו לא נדבק לי. כלומר, משהו בו ובדמותו ובהתנהלותו לא יושב לי עם התפקיד שלו במכבי ת"א. פתאום הוא נראה לי לא מתאים, לא שייך. שיהיה ברור – אני בכלל לא מדבר על כדורסל נטו כרגע (ולכן האבחנה הזו קצת הזויה, מודה), אבל יש לי את הקטעים האלה, יו נואו, שבהם אני עולה פתאום על איזו תובנה תבונתית במיוחד, גם אם לא מבוססת, שאחר כך מתברר איכשהו שהקדימה את זמנה.

קשה לי לפרט, קשה לי להסביר. משהו בדיבור, בהתנהלות מול מצלמה, בראיונות, בתשובות שלו, בזה שהוא שקט כשצריך לצעוק, וצועק כשצריך לשתוק. אני חושב שאפי בירנבוים האדם, הדמות, עדיין לא למד את מכבי ת"א וסביבתה. כמו בפרסומת הזו של וולבו שרצה עכשיו חזק תחת הסלוגן: "ייקח לך זמן להבין שקנית וולבו" (או "ייקח לך זמן להבין שהוולבו הזו שלך", לא זוכר כרגע).

נראה לי שבירנבוים לא יושב טוב על המערכת נכון לעכשיו. הטיסות התכופות האלה, שני משחקים בשבוע, הראיונות הבלתי נגמרים האלה, השקט הפנימי והסביבתי שהיה לו קודם וחסר לו עכשיו. אני מנסה לשים את האצבע, מגשש, מרחף, אומר משהו, נוגע פה, ועדיין לא ממש מזהה את הנקודה. אבל זה הכיוון, בכל אופן. ויסלח לי האפרים, יען כי הוא באמת אדם יקר.

אז אלה היו שתי נקודות שלא ממש קשורות למשחק נגד אולימפיאקוס. והנה, הופה, זה כבר נהיה 400 גרם טקסט בלי לשים לב.

האמת שקשה להסיק מסקנות ממשיות מהמשחק הזה, פשוט כי קרלוס ארויו לא שיחק והערך שלו גדול במיוחד עבור מכבי ת"א. מאוד יכול להיות שהתוצאה לא היתה שונה בהרבה גם איתו, אבל בגלל היעדרו קשה להסיק מסקנות נוספות. למשל, האם ד'אור פישר, שהיה טוב מאוד במשחקים הקודמים והפעם די חלש, היה כזה כי ארויו, שאיתו יש לו קשר עין מצוין על המגרש, לא שיחק הפעם?

או אולי כי ההגנה של אולימפיאקוס והשחקנים הגבוהים שלה הקשו עליו יותר מאשר שחקנים בקבוצות הקודמות? ואם אכן הקשו, האם היו מצליחים לעצור את פישר באותה מידת הצלחה אם ארויו היה שם?

בקיצור, יותר מדי 'אם', יותר מדי משפטים מסובכים.

מה שברור הם דברים שכבר נכתבו כאן לא פעם:

בורשטיין רחוק משיאו ברמת היורוליג.

חג'ג' איבד ביטחון/לא בכושר/חלוד/לא מספיק טוב.

שוב לא קיבלנו משחק של 30 דקות לשני הטאלנטים, אליהו וכספי. ועד שזה לא יקרה- וכנראה שזה לא יקרה – מה הטעם לדוש ולדוש. יש פה קבוצה עם שני שחקנים מקומיים מוכשרים בטירוף, שצריכים להנהיג את הקבוצה, וסביבם להדביק שחקנים זרים טובים ויעילים. לאו דווקא בתג מחיר של מיליון דולר, או 2.5 מיליון דולר, אגב. ממש לא חובה. זה לא קורה. חבל.

אתם אולי תצחקו, אבל כספי, עם השיער השחור-פחם החלק הזה, הרעב הגדול למשחק ולהצלחה והתנועות האתלטיות, כולל הדאנקים, מזכיר לי במשהו את פרדראג דנילוביץ' הצעיר אי-אז בבולוניה, ובטח כשהקליעה שלו משלוש מסתובבת באחרונה סביב 50%.

קצת שחצן, קצת יהיר, מאוד בטוח בעצמו, וכשהוא חם לך תעצור אותו. אני שוב אומר: מפספסים פה בזיהוי. לא הולכים על האנשים הנכונים. לא מכוונים את הראש ולא מאפסים את מי שצריך. הילד הזה יכול לטרוף את היבשת, תנו לו את האיזונים הנכונים, תנו לו דקות משחק, את האנשים שיתמכו בו במקום לצפות ממנו להיות בשחקן שמחזיר מפיגור 20 לפיגור 8. אני מודע לכל החסרונות שלו, בחיי, אבל גם איתם הוא ראוי ל-30 דקות בערב. לא היה שחקן ישראלי עם נתונים כאלה. אם הוא שומר על ה-50% האלה לשלוש, אפילו קצת פחות, כספי הוא חומר NBA ודאי.

אז עם ארויו מנצחים את לה מאן בשתיים הפרש ואת אבלינו בשבע, ובלעדיו מפסידים ב-19 בפיראוס. אוקיי, הבנו. מתי מנצחים ב-20, מתי?

בורשטיין, שעשה משחק מצוין נגד נהריה, מסיים משחק בלי נקודות. בראון לוקח ארבע זריקות בלבד במשחק בו ארויו חסר, גרין לא משותף בכלל דווקא במשחק שלפיזיות ולהקרבה יש משמעות גדולה מהרגיל. ג'ייסון וויליאמס דופק דאנק של החיים ואפילו קולע שלשה – מזל טוב- אבל כשהכדור אצלו ביד זו סכנת נפשות. חדי עין יכולים לראות מבעוד מועד את האיבוד וכבר לרדת להגנה.

וויצ'יץ' היה טוב, אולי כי ההגנה של מכבי לא טובה. ואולי כי ממש בער לו להראות מיהו. בשבוע הבא, מקסימום עניין של שבועיים, הוא בטח יחזור ל-5 נקודות ו-4 ריבאונדים. בינתיים, תענוג לראות אותו.

צ'ילדרס? אוקיי, אז הוא אתלטי ויש לו שיער מצחיק. מה עם לעשות סל? זר לו היה נוחת, כמו שאומרים, לא היה מאמין שלאיש הזה משלמים כל כך הרבה כסף. לזכותו, גם כשלא הולך לו – ואתמול ממש-ממש לא הלך לו – הוא לא כפה את עצמו על המשחק. גם לא פפאלוקאס, שיודע מתי להשחיל את הצ'אקות הנכונות, לאתר את המיס-מצ' ולעשות את המהלכים החשובים. כמעט כמו תמיד.

אכזבות יש גם ביוון, לא רק בתל-אביב. מילוש תיאודושיץ', למשל. ארצג שלא עשה כלום. ועזבו אתכם מיותם. ערב אחד הוא עם 2, ערב אחר עם 14. עכשיו זו כבר לא הבעיה של מכבי ת"א. כל אחד מהם שחקן מוכשר מאוד, וישנם גם ערבים חלשים.

במכבי ת"א, לעומת זאת, כבר די ברור שלא מדובר בערבים חלשים, אלא בקבוצה שמשחקת כדורסל לא מתואם שבנוי על אלתורים. הדבר הכי טוב שהיה לקבוצה הזו עד עכשיו הם אחוזי הקליעה של אליהו ופישר, והמסירה של ליאור לדיאור. שניהם ירדו מהנתונים שהיו להם עד עכשיו, כי אולימפיאקוס זו רמה אחת ואבלינו, לה מאן וגם ציבונה משהו אחר לגמרי.

בקיצור, ברוך. מצד שני, כמו שהוכיח הקהל בתשע ועשרים בערב ברחובות רמת גן העיר, כנראה שהברוך הזה מעניין פחות אנשים ממה שנטיתי לחשוב כל השנים.