אפרים הו אפרים, נפלו המכנסיים.

הנה זה מגיע: הזרועות השלובות לאורך רב המשחק, המבע החתום, השפתיים החשוקות, ניפוח מסוים של הלחיים, ההילוך הסהרורי על הקווים והזמן הארוך מנשוא שצריך להרוג, כדי לצאת בעשר, אולי חמש עשרה הפרש, ולא ב-30 או יותר.

וולקאם, אפרים, לעולמם של המאמנים הבודדים בצריח.

ראש שבט האפרים חזק בעניין. החיוך שליווה אותו ושיווה לו מראה של איש בן 40 בשעה שהוא עמוק בתוך שנות החמישים שלו - נעלם. נשארה רק הרמת-גניות בסיומות משחקים: "הם בעטו לנו בתחת".

היידה לירושלים. היידה לטימי באוורס, אחד השחקנים הכי טובים שנחתו כאן בשנים האחרונות. רב חסד הינו, וגם רב הנסתר על הגלוי. רק מעט ידוע עליו. לא מדבר הרבה. ומצד שני, לא פונים אליו הרבה.

כזו היא הפועל ירושלים מבחינה ארצית: אם היא היתה מפסידה בעשר הפרש למכבי ת"א, אף אחד לא היה שואל את גיא גודס למה ראשון קלארק לא שותף. במכבי ת"א המאמן נשאל מדי יום למה גרין כן ובאטיסטה לא, למה בראון לא וחג'ג' כן ועוד שאר עניינים בלי קשר לתוצאה הסופית.

פחות ופחות נדבק לי הבירנבוים למכבי ת"א. ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שכבר כתבתי את זה אחרי המשחק נגד אולימפיאקוס. משהו לא מתחבר גם מעבר לכדורסל. ראו אייטמון מלפני שבוע בארכיון כדורסלע-האתר, יען כי אין לי כוח וכוח אין לי לשוב על הדברים.

ירושלים חוגגת, אבל מדינת תל-אביב היא זו שממשיכה לעמוד בראש הכותרות. כזהו הוא הכדורסל הישראלי. עמודים שלמים עוסקים במכבי, ואיש אינו נותן במה ראויה למרווח המופתי בשיניו של עומר סניד האליל וקלוע הצמות. ובעיניי, בושה, חרפה וכלימה הינה.

ומישהו ינסה להסביר לי אחת לתמיד, למה כששליימ'ה מנסה לדבר על איקס צועק לו הקופמן שהוא פסול לעדות, ובו בזמן הוא מגביה למאמננו-הלאומי שאלות קשות על בירנבוים, ששימש שבע שנים כעוזרו בנבחרת ישראל בעבר. מה, מאמננו לא פסול לעדות? שמישהו יציל אותו כבר, מסכן. שבוע אחר שבוע תוקעים לו "נו, ומה עם בירנבוים", והוא עושה פליק-פלאקים-באמנות-ההתפלפלות-מבלי-לומר-דבר, שרק דני לבנשטיין יכול לשדר באמינות, כדי לצאת בחיים מהשאלה.

הקוף חושש ממאמננו, זה למה אינו צועק עליו שהוא פסול לעדות. ומשליימ'ה אינו חושש כלל. הוא עושה ממנו בידור, עושה.

אבל מיהי ומהי "יציע העיתונות" לעומת ניצחון גדול מאוד של ירושלים. ניצחון ענק של מורן רוט, המחבר, הדוחף, המשחק צפון-דרום, המעז לעשות ומעז גם לשגות.

זה רוט שהתאמץ הפעם שלא לשחרר רגשות מול המצלמות לא במחצית ולא בסיום ("דבר איתי במאי", שלח את עומר בנוביץ' לפייייי קיבינימט בסיום דבריו. נהיה גביר, נהיה). זה רוט שמקפיד על מקומו ביקום, יען כי פרץ רוטי שכזה בנובמבר עלול עוד להרוס את סיכויי האליפות במאי.

מתי זה יוצא השנה, מאי?

עוד רחוק.

זה רוט שעשה משהו כמו 1 מ-9 מהשדה באחד המשחקים האחרונים, ולא הוריד את הראש. רוט הוא מפתח, כי שחקן שלקח אליפות על הראש של מכבי ת"א כבר לא חושש מאף אחד ושום דבר. יודע גם מורן רוט: קרלוס ארויו הוא ראוותן-כדור בעיקר, וגם שחקן עם עין חדה מאוד ודוקרת. אז מה?

אז כלום. רוט ישמור, ירוץ, ייתן את הנשימה. אחרי כל כך הרבה מאמצים שהוא משקיע על המגרש, אני נותן לו שנתיים-שלוש עד שהוא מתחיל לכחכח ולמצמץ אחרי כל פעולה משל היה מאירק'ה גיבור-קשוח חסר החמצן שכבר מכחכח וממצמץ גם סתם בלי סיבה מכוח ההרגל.

ועומאר סניד אליל הינו. חביב הסיפרה המכהן. רב חסד, רב רושם, אתלטי ואמביציוזי. חיוכו משגע, צמותיו גם, הרווח בשיניו מהפנט את יריביו. משחק בחוץ, משחק בפנים, לוקח שלשות, שואב ריבאונדים, הולך פנימה וגם – שימו לב – משליך כדור לקרש בכוח לקראת הסיום, כדי שבאוורס יגיע כטריילר ויסיים בדאנק. מאז הדאנק של גילי מוסינזון באוסישקין-האולם על ראשו של טל בורשטיין ההמום, לא ספגה מכבי ת"א מבצע כזה ישר בפרצוף.

אליהו לא יכול לשמור עליו, לא יכול. כדור ראשון הולך פנימה לסניד. יש סדר בדברים.

ובכלל, אם שרון ששווווווון ושמחה (!) תופס יום קצת יותר טוב בקליעה, זה נגמר בעשרים וחמש אחרי הנחות וצמצומים לקראת הסיום. נטה חסד לקבוצתו לשעבר, נטה.

וביום שטראוויס ווטסון קולע 4 מ-5 מהעונשין בירנבוים היה צריך לפנות לשופט ולבקש דחייה למועד אחר. חבל על הזמן, אין סיכוי לנצח. אין סיכוי גם להתחרות, כשבעיית הריבאונד חריפה ביותר.

מקבץ השלשות הקטלניות של באוורס היה מדהים. מה עכשיו, מחתימים אותו לעונה הבאה במקום סימונס? לא נכחיש זאת, גם לא נאשר. ג'ייסון וויליאמס כל כך רע, עד שנשקלת אפשרות חסרת תקדים להדיחו מתואר חביב הסיפרה. הן לא יוכל לביישנו בחוצות העיר ברמה כזו ובעיקר בעקביות כזו. מספיק ספגנו מהאיש, מה גם שסימונס, חביבנו האצילי והרך-משהו, לא מקבל במה.

ותסלחו לי שאני קופץ מנושא לנושא. זו לא רק שבת המלכה שבפתח והתבשילים אשר על האש הקטנה, זו גם הפועל ירושלים שאי-אפשר לכסות באייטמון אחד עולץ. שמת יד על ווטסון? בא פאוול וכובש לבבות מבלי לעשות פאול. שמת יד על פאוול? בא סניד. יד על סניד? הנה מרקוביץ' בעוד צ'אקה רכה כחמאה על סכין, על אף שגם הוא עשה הנחות. לא נעים לו, לא נעים. גם לנעימי לא. הרי כמעט חתמו על חוזה במכבי בקיצים האחרונים, ולא היה רוצה לחסל במו ידיו את הסיכוי לחתום בעתיד, יו נואו.

היידה ירושלים, ככה משחקים כדורסל. כל מי שצריך לנקום - נוקם. בא בית הלחמי לנהריה עם בני השרון והראה להם מי הוא, אחרי הפסקת העבודה מהעונה שעברה. באה מכבי ת"א למלחה, הראה להם גודס שהוא האופציה הראשונה להחליף את בירנבוים בבוא הזמן. כולם נוקמים, כולם. ואין מאושרים מהנוקמים.

"הראיתי להם מי אני", אמר ודאי גודס לעצמו, ובמהרה הוסיף: "לשנה הבאה בתל-אביב הבנויה מחדש, קיץ רביעי ברציפות, והפעם בהדרכתי".

את מרקוס פייזר סוס יאור הפצוע הם רוצים להחזיר. נו, אני שואל אתכם. משקלו כשל שבעה רן בורוכוב-סוקולובים, ועוד נשאר עודף לחצי סר ש. הרמלין ורבע איש הזאב.

אתמהה ממושכות ולא אבין זאת.

דבר אחד אבין גם אבין: זוכרים את האייטמון ההוא על זיו ארז, והמשחק המביש נגד מכבי חיפה במחזור השני? כבר אז קבענו כאן, נחרצות ונצורות, שזהו משחק שמראה את דרכו של המאמן אל מחוץ למועדון. המשחק של מכבי ת"א במלחה היה דומה מאוד, על אף שהוא התקיים בחוץ. למזלו של ראש שבט האפרים, נגמר 14 ולא 34. שאחרת, אני לא יודע אם הוא מגיע ל-2009 בתפקידו הנוכחי.

סופ"ש נאה כרפאל לכל בני ישראל.