אייטמון נרגז הינו, מזהיר מראש.

טוב, אני חושב שאפשר כבר לומר את הדברים: החלטתי שאני לא אוהב את קרלוס ארויו. זאת אומרת, אין לי שום דבר נגדו, אבל גם כלום בעדו. בעצם, אני מאוד אוהב את המיקום שלו בריבאונד הגנה שעוזר לו להוריד לא מעט כאלה ביחס לגובה שלו. לפעמים - רק לפעמים - הוא גם מוסר יפה. זהו. אוקיי, הוא גם מוכשר. לא אקח לו את זה.

אבל אני לא אוהב את המסירות שלו לרוחב המגרש שפוגעות בשלטים, ויש לו לפחות אחת כזו במשחק. ובכלל, כדורים עפים לו מהידיים בלי סיבה. כל הניסים והנפלאות קורים לו. מחליק, מתבלבל, שוכח, לא שם לב, נופל. מה זה, אתה בקט-סל או מה?

אני לא אוהב את זה שהוא מחזיק כל כך הרבה זמן בכדור.

אני לא אוהב את זה שהכדורסל של מכבי ת"א תקוע בהתקפה, הרבה בגללו.

אני לא אוהב את הכניסות הקשות מדי שלו לסל.

אני לא אוהב רכזים שמכדררים בין הרגליים, עוד לפני שקלעו סל או מסרו אסיסט אחד במשחק.

אני לא אוהב את האוואנטה: רגע הוא מדדה על הרגל צולע, כשהוא עולה מהטיים אאוט או יורד לספסל, ותוך כדי משחק הוא עושה תנועות חדות וזריזות כאילו כלום. הצגות כאלה עשיתי בכתה ז', כשעוד הייתי רך ורגיש כחמאה וחיפשתי לתרץ את הקושי האדיר שלי לקלוע סל מול היונה ההנפלדית בליגה לילדים.

בקיצור, אם כבר מביאים רכז מה-NBA שהחליט להגיע לאירופה, חבל שלא הלכו על ארל בויקינס. מנטאל טאפנס, בייבי, מנטאל טאפנס. ארויו אמנם קלע סל ניצחון נגד לה מאן, אבל אני לא סומך עליו. אפילו לא בכדור אחרון. לדעתי, הסיכוי שהוא יקלע סל ניצחון שווה לסיכוי שתיכף הוא יחליק ויאבד כדור. הבעיה היא, שאין על מי לסמוך מלבדו. אולי-אולי-אולי מרקוס בראון, שינסה לחדור ויוציא כדור לקליעה למישהו אחר, כי לעבור שחקן באחד על אחד ולהגיע עד לחישוק כבר די קשה לו.

ראיתם את טל בורשטיין? מה-זה-ניסיון-הצלילה-לרחבה-הזה בשניות האחרונות, כשעוד היה צ'אנס להציל את המשחק? כאילו ניסה לסחוט עבירה כשאף אחד לא נגע בו. כנראה שתיכנן משהו אחד ויצא לו משהו אחר.

אתמהה ממושכות ונואשות ולא אבין זאת.

פאוזה לצורך ניקוי עצבים ורעלים. אני מת על אנדונג הסנגלי. אני לא כותב את שמו הפרטי, כי אני נבוך מדי להודות שאין לי מושג אם זה בוניפאס, בוניפאסה או בוניפייס. שיהיה בוני M מצידי, או לחילופין בייבי פייס. האיש הוא שחקן-שחקן ולדעתי אם תקלידו את שמו במנוע החיפוש המהולל של כדורסלע-האתר תגלו איזה אייטמון-עבר שהסגרתי בו את ההערכה המקצועית הרבה שלי כלפי השחקן הזה, כולל הסיפור על כך שראיתי אותו בפעם הראשונה כסנטר של דיז'ון מהליגה הצרפתית נגד קבוצה ישראלית כלשהי באיזה יורוקאפ כזה או אחר. נהריה אולי? לא נכחיש זאת. גם לא משנה.

אבל איזה סנטר מחליף קלאסי האנדונג הזה. בול. אחוזים גבוהים, חוסם, ריבאונדר, נוכחות בצבע. 16, 18, 20 דקות – לא צריך יותר. בן אדם של 2.13, יעיל בטירוף. שחקן כזה צריך לגלות בגיל צעיר ולהחתים לעשור. וכן, גם לי יש כמה וכמה (וכמה!) מלים חמות לומר על קרלוס חימנס, אבל מלאגה היא לא הנושא עכשיו.

האמת שגם מכבי לא.

אני סתם מוציא עכשיו אוויר חם, משחרר קיטור ומרביץ פה קיטורים. עדיף מאשר לסדר את הבלאגן שהילדים השאירו בחדרים, לא?

דרור חג'ג' שיחק את הדקה וחמישים ושבע שניות שלו במשהו כמו שלוש פעמים כנס-צא-כנס-צא-כנס-צא. הוא חייב להיות השחקן הכי מתוסכל בעולם ברגע זה, כנראה. לא רק על רקע מה שקרה במשחק, אלא על כל מה שעבר עליו בעונה הזו עד עכשיו ובעיקר - אני מניח שהוא מוטרד לגבי העתיד. עד שהוא כבר קלע שלשה חשובה אי-אפשר להשאיר אותו על המגרש? אם רבי פנחס הגרשוני היה כל כך להוט לנסות ולחלץ מווייט את הרודני בעשר דקות כבר עכשיו, במקרה של חג'ג' הוא לא גילה את אותה מידת אומץ והחזיר את ארויו פעם אחר פעם.

צריך להודות: מאמן לא יכול לקחת על עצמו החלטה שלא ללכת עם השחקן היקר בתולדות המועדון, ומי שנחשב כמנהיג של הקבוצה וככזה שאין לו תחליף.

כלומר, אם יש מאמן שכן יכול – זה גרשון. רק שהוא בכל זאת היה במשחק הראשון שלו במכבי העונה, כן? תנו לו עוד קצת זמן. אם ארויו ימשיך למסור כדורים לשלטים, משהו יקרה. או שיגיע גארד זר נוסף שיכול לרכז, ובדרך ייפרדו משחקן-שניים (ככל הנראה צמד חביבי הסיפרה, למרבה הצער), או שגרשון יגיד לחג'ג': "שמע, יא חתיכת נקניק. אני כבר שבועיים פה ולא מצליח להבין איך אתה לא מרים את עצמך. תרים את הראש, תתחיל לשרוף את המגרש, אני הולך להשתמש בך 15 דקות למשחק מעכשיו ועד סוף העונה. רק תן לי את כל מה שיש לך, זה כל מה שאני צריך".

אי-אפשר לזלזל ביכולת של חג'ג' להפוך משחקים עם המנוע הבוער שיש לו בלב וברגליים. נכון, נראה שהיורוליג קצת גדולה עליו מהשתי דקות פה ושם שהצלחנו לראות ממנו, אבל עוד לא ראיתי אף משחק שבו הוא קיבל צ'אנס ממשי לעשות סוויץ' למעט, אולי, נגד לובליאנה בטרום עונה. עכשיו רק נשאר לראות איך יתייחס אליו הרב בשבועות הקרובים, ואם יחליט להפוך אותו לרכז שני במשרה מלאה שמוריד את ארויו מ-35 דקות ל-29 וגונב עוד כמה דקות ממישהו אחר.

אין לי כוח.

ככל שהעונה מתקדמת, וזו כבר עונה שלישית ברציפות, אני מוצא את עצמי יותר ויותר נרגן, עצבני, נרגז, חסר סבלנות ובעיקר חסר חדוות חיים כשאני מגיע לכתוב את האייטמונים האלה על מכבי ת"א אחרי משחקי יורוליג באמצע הלילה. בדרך כלל המשבר הזה מתפרץ באמצע הטקסט, כשאני מרגיש שיש עוד כל כך הרבה דברים לכתוב ועניינים לגעת בהם, אבל אז שואל את עצמי פתאום: רגע, בשביל מה? הם ראויים למאמץ שלי בכלל? הדרך שבה מכבי ת"א משחקת, הרכות הזו, חוסר האינטליגנציה, המשחק התקוע רוב הזמן, כל זה מצדיק מאמצים של ישיבה אל תוך הלילה כדי להרים אייטמונים ארוכים מנשוא?

אם לא הנתינים חפצי קריאת האייטמונים, אני חושב שהייתי מחרים את הקבוצה הזו לחודש שלם מתוך מחאה. סתם קבוצה, בחיי. פשוט סתם קבוצה. לפחות נכון לרגע זה.

לא אוהב כזה כדורסל.

היידה דורסמן! אם כבר מדברים על קוסמים, כן? ותכל'ס, אפילו אריאל בית הלחמי ניצל את משחק הבכורה כדי להרביץ ניצחון עם בני השרון. מה עם הטאץ'-של-השרביט-של-השפיץ-של-הנעל, רייב פנחס? נשכח בפיראוס?

טוב, זה היה סתם קטנוני ומטופש, תסלחו לי.

ועכשיו - שאלת תם: האם הפסטיבל המשיחי בתקשורת ינוע כעת לכיוונו של שרון דרוקר, עוזר המאמן המיועד? שהרי רבי פנחס הגרשוני הפסיד ללא עוזרו לצידו. והרי צריך לסמן איזה יעד, להקיף אותו בעיגול ולהתחיל לפמפם, לא?

כן, כנראה שזה מה שיהיה. עכשיו מחכים לדרוקר. לא שהוא אישית מגיע מספיק לקו העונשין, אבל הוא יחשוב על איזו דרך חכמה לשלוח לשם את בראון וארויו הרבה יותר פעמים מאשר עשו אתמול נגד מלאגה.

בשביל כדורסל כזה כבר עדיף לראות את מילאנו נגד פאניוניוס. לפחות אפשר יהיה לשמוע את האיטלקית המתנגנת של השדר בטלוויזיה, אולי יעשה קצת טוב בנשמה.

אני פרשתי, לפחות עד יום ראשון. החבר'ה האלה מצליחים להמאיס עלי את המשחק.