באטיסטה הלך. אני אמנם לא מחובביו הגדולים, אבל התחושה הכללית שאני סופג מכל העניין הזה היא של משהו מבאס. אתה מגיע מה-NBA, אתה אולי השחקן הטוב ביותר בנבחרת הלאומית שלך, נוחת בקבוצה אירופית מהדרג הראשון, מגיע איתה לגמר היורוליג, גמר גביע המדינה, גמר הפיינל פור הישראלי, מרביץ מספרים יפים ואמנם שומע מפעם לפעם את קוצר הרוח ביציעי נוקיה-היכל כשאתה מחזיק בכדור קצת יותר מדי, או שוב נכנס עם הראש בקיר במקום למסור לשחקן פנוי, אבל בסך נהנה מהחיים. ואז הכל מתהפך. קורה. יכול לקרות. אבל מכאן ועד לקבל כזו בומבה לפרצוף? כשחקן שוודאי מחזיק מעצמו מקצועית – ובאטיסטה נראה בדיוק כזה – השחרור הכפוי ממכבי ת"א אמור להרגיש כמו מכת רצח ישירות לאגו.

מצד שני, במבט קדימה, אני חושב שהסיפור הזה יהפוך את באטיסטה לשחקן אחר. משופשף יותר, מנוסה יותר וגם מבוגר יותר. ההדחה מהקבוצה עשויה להפוך את הבחור הצעיר והרגשן הזה (את הבכי על הספסל לאחר ההפסד לחולון קשה לשכוח) – למקצוען מצולק. כזה שיודע שעם כל הרצון הטוב, ההקרבה והנשמה שהוא משקיע ביומיום למען הקבוצה שלו, לא כל אחד מתחבר ונעשה בן בית במקום מסוים. ישנם כאלה שכן וזה גורלם (שארפ, וויצ'יץ') וישנם כאלה שדינם לנדוד ממקום למקום, לעשות את הכי טוב שהם יכולים ולהשתדל לזכור שמדובר בסוג עבודה שעלולות להיות בה תפניות חדות לרעה מפעם לפעם בנוגע למעמד המקצועי.

בעוד כמה שנים, כשייזכר בימים האלה, באטיסטה ודאי יחייך לעצמו ויחשוב כמה בוסר היה בגישה שלו כלפי כללי המשחק. זה תמיד יצבוט קצת ותמיד תהיהת חושה של פספוס, אבל הוא יבין שישנם כל מיני חוקים שמניעים את שוק השחקנים והמאמנים ולא הכל תלוי רק בו.

הלאה.

רבע, חצי וגמר הגביע לנשים קובצו לשבוע אחד. אחלה רעיון. משהו שכבר שנים מטיפים לו מכל הכיוונים, כולל מהכיוון שלי. לא ברור לי, עם זאת, למה צריכים לשחק ארבעה משחקים ביום אחד, להתחיל אותם בשעה לא נוחה בעליל כמו 14.00 בצהריים ולסיים את היום ב-23.00?

מה זה, סיוט? טירונות?

אם כבר טוענים שהולכים על פי המודל הספרדי – ככה לפחות קראתי איפשהו - אז בספרד מחלקים את רבע הגמר על פני יומיים. שני משחקים ביום הראשון, עוד שניים ביום השני, שני חצאי גמר ביום השלישי וגמר ביום הרביעי. כאן, משום מה, בחרו לקיים את שבוע הגביע על פני שלושה ימים, מה שגורם לעומס בלתי נסבל ביום הראשון.

מה הוביל לזה? ממש לא יודע. אולי רצו לתת בכל מחיר יום מנוחה לשחקניות בין משחק למשחק, אלא שהרעיון הזה מפספס את יום רבעי הגמר. הרי ברור שרק מעטים ישבו לראות את כל ארבעת המשחקים, כי מי באמת יכול לצלוח ארבעה משחקים ביום אחד, ועוד כזה שמתחיל ב-14.00 בצהריים? אוקיי, אז יש מצב שטל נתן יהיה שם מהרגע הראשון ועד האחרון, אבל לא זו הדרך למשוך קהל. אולי עד לשנה הבאה ילמדו לערוך את המשחקים באופן מעט יותר נוח. ואגב, שידורי טלוויזיה מרבעי הגמר אין. אפילו לא של אחד מהם. לא רציני.

גם גביע הגברים מתקיים עכשיו וכאן מדובר עדיין בשמינית הגמר. תהרגו אותי אם אני זוכר מי ניצח את מי בסיבוב הקודם, ואם אני יודע בעל פה מתי משחקי רבע הגמר. בכל עונה הסיפור חוזר על עצמו. משהו בשיטת גביע המדינה לא עובד נכון. הוא מפוזר מדי, לא ברור, לא מגובש, לא ממוקד.

גם אצל הגברים עשו שינוי ועברו לשיטת נוק-אאוט, כמו שתמיד חשבנו כאן שכדאי לעשות, במקום משחק בבית ומשחק בחוץ. אם הולכים על הגרלה עיוורת אז הולכים על הגרלה עיוורת, ולכן אין בעיניי משמעות גדולה לביקורת של רבי פנחס הגרשוני לגבי העובדה שהמשחק לא מתקיים באולם נייטראלי. הפעם זה בנהריה, בפעם הבאה המשחק יכול להיות בנוקיה. יש הגרלה והולכים לפיה, זה כל היופי בנוקאאוט. תתעלה ותנצח, זה כל הסיפור.

לעומת זאת, אני בהחלט מסכים איתו בעניין קיום אימון באולם המשחק. לא ממש ירדתי לפרטים בעניין הזה, אבל אם יוצא שלמכבי ת"א אין זכות, רשות או זמן לקיים אימון באולם בנהריה לפני המשחק שם זה בפירוש חוסר הגינות וטעות בסיסית במשוואה שהוציאה את השיטה הזו לפועל.

בינתיים, אשקלון ניצחה את קרית אתא במשחק חבוי ונסתר במוצאי שבת. מי שמע, מי ידע, מי ראה. המשחק הזה התקיים כאילו במחתרת. ומאחר שלאיגוד הכדורסל, שמנהל את משחקי הגביע, אין אתר אינטרנט אמיתי ועצמאי משלו גם בסוף 2008, אני עדיין תמה היכן אפשר למצוא בוקסה סטטיסטית מלאה ואמינה של המשחק הזה. רציתי לדעת מה היו אחוזי הקליעה של סטיב ברט ג'וניור במשחק, ואם התאושש קצת מהמשבר המסוים שעבר עליו בשבועיים-שלושה האחרונים. אין, לא בהישג יד.

זה רציני, זה?

הווווו, והנה אני רואה שג'יימי ארנולד מבטיח באתר הליגה האיטלקית החביבה עלי, שוירטוס בולוניה שלו תגיע לגמר הפלייאוף באיטליה העונה. בולוניה שנייה כרגע, סיינה ראשונה. האיש השיג אליפות למכבי ת"א בזכות ריבאונד התקפה וסל ניצחון, לא נכחיש זאת, ולפיכך גם לא נזלזל באמירותיו והבטחותיו. ובכל זאת, נחזיק במידה זהירה של אופטימיות ונצא מהנחה פשוטה ואמיתית מאין כמוה: אם נחיה גם נראה אם צדק או לא.

שלומות ונצורות בשלב זה.