לא שאני בונה על זה באופן חד משמעי, ובכל זאת: בעיתון רשום ש-120 צופים הגיעו למשחק בין עירוני רמת גן לבני השרון בגביע, ו-300 נכחו בזה שבין גבעת שמואל למכבי ראשל"צ. אלה, כמובן, הערכות. בהחלט אפשר שהיו 158 ו-312, כן?

בדיוק כמו שיכול להיות שהיו 102 ו-271.

כך או אחרת, אחרת או כך, יום ראשון הביא איתו תחושה עמוקה של ריקנות בכל הקשור לכדורסל הישראלי. בעיקרון, זה יום של ליגה. וכשהליגה משוחקת יש תחושה שמשהו ממשי קורה, גם אם רוב הזמן זה רק נדמה לנו.

בסופו של דבר, ועבור כל מי שהוא לא אוהד מסור, הסיפור מתנקז לשידורי טלוויזיה. והיות שיש יותר קולות צפים מול המסך מאשר אוהדים מסורים באולמות, התחושה אתמול היתה שמשחקי הגביע, שאף אחד מהם לא שודר, מתנהלים במקום אחר, רחוק מאוד מכאן.

לא הרגשתי שום מחויבות, שום הזדהות, שום צורך לעקוב. שידורים לא היו. מאוחר יותר בלילה הראו בערוץ הספורט כמה מהלכים מתוך שני המשחקים. אני מאוד חלש בנוהל היומיום של הטלוויזיה, ואף פעם לא נכנסתי לזה, אבל אם היו שם מצלמות מה באמת מונע ממישהו-כלשהו להעביר לנו שידור חי? לא חבל? אם הערוץ הראשון הוא בעל הזכויות, נניח, ולא רוצה או לא יכול לשדר, ולערוץ הספורט או מישהו אחר יש מצלמות באולם בכל מקרה, איך אתם – תהיו מי שאתם - דואגים לנו הלאה, לשלב הבא, ומעבירים שידור חי?

השלבים המוקדמים בגביע הם ילד חורג כבר הרבה זמן. אם כי, יו נואו, את נהריה נגד מכבי ת"א ישדרו הערב בערוץ הראשון. אותו ערוץ שלא ממש בנוי לעקוב אחר מחזור גביע שלם, אז הוא שולף את המשחק העיקרי ועושה לנו ג'סטה על תקן "עדיף זה מאשר כלום".

120 צופים היו בזיסמן, מדווח העיתון.

כל אחד ואחד מהם הוא כנראה אדם יקר, ולו רק מהסיבה שטרח להגיע למקום שלגביו כלבים עזובים חוככים בדעתם אם להיכנס מבעד לשער הפתוח או לא, אבל בפרספקטיבה של נוכחות קהל באירועי ספורט זה כמעט כלום. כמעט לא נחשב. מה שלא מפריע לעיתון להרביץ צילום על פני חצי עמוד בערך של עוסמן סיסה שואג מעל אנתוני מיילס. זה היה נחמד, אם זה לא היה מגיע על חשבון הבוקסות הסטטיסטיות של שלושה המשחקים מאתמול (כולל זה שבין הוד השרון לעפולה).

בפעם האלף: גם אם תשימו צילום של מאה מטר על מאה מטר ותכבשו את סוריה, הדיווח על המשחק פגום ולקוי כל עוד לא מצורפת לו בוקסה סטטיסטית מלאה. מאוד נחמד לדעת שמאירק'ה טפ-הירו קלע 8 נקודות, אבל אני רוצה לדעת איך הוא קלע אותן: ב-3 מ-4 לשתיים ועוד 2 מ-3 מהעונשין, או ב-2 מ-11, 1 מ-4 לשלוש ו-1 מ-4 מהעונשין. יש הבדל, יו נואו. מעניין לדעת גם כמה איבודים היו לו וכמה אסיסטים. ובכלל, אולי הוא סיים משחק של 8 נקודות, 9 ריבאונדים ו-8 אסיסטים? זה נותן מבט אחר על כל הסיפור, לא?

עובדתית, וזה חוזר על עצמו שנה אחר שנה, רמת גן וגבעת שמואל הן קבוצות לא מעניינות עד שמישהו יוכיח אחרת. עמיר עוזי, שעד לפני חודש היו מזהים אותו 2 מ-2000 ברחוב הראשי של רמת גן והיום מזהים אותו כבר 12, זוכה פתאום לאזכור שמו בכותרת הראשית כאילו היה רבי פנחס הגרשוני לפחות. נכון, אני יודע שזה מקובל גם בענף הביפ, אבל עשו לי טובה - אי-אפשר לצלוח אייטמון אחד בשקט בלי הביפ הזה?

צריך כנראה לחיות עם השיגיונות של התקשורת. מצד אחד היא מחזיקה את הענף הזה מעל פני המים, בכל המקומות שצריכים שמישהו יחזיק אותם וגבעת שמואל ורמת גן הן דוגמא טובה למקומות כאלה. מצד שני, לך תתמודד עם ההפרזות ("אורן אהרוני עושה קסמים בגבעה" אחרי שלושה ניצחונות רצופים, או עמיר עוזי בכותרת ענק אחרי חודש ראשון בחייו כמאמן ראשי). ובעיקר, לך תתמודד עם חוסר המקצועיות: צילום ענק של סיסה זה כן, אולי זה יתפוס איזה קורא משועמם. אבל בוקסות סטטיסטיות זה לא - ואז יברחו גם המעט שעוד באמת מתעניינים לעומק.

גם בסיקור ארבעה משחקי הגביע לנשים אין אף טבלה סטטיסטית. על הכמעט-כמעט טריפל-דאבל של אדווינה בראון מחולון אני יודע מהאינטרנט, לא מהעיתון. וכי למה? כי גם כאן תוקעים צילום של חצי עמוד (כן, אני יודע, זה אטרקטיבי ומושך את העין), על חשבון טבלאות סטטיסטיות. ומעבר לזה, דוחפים את קידום המשחק של נהריה ומכבי ת"א בעמוד שמוקדש לנשים. למה? נהריה נגד מכבי זה במסגרת גביע הנשים, או במסגרת גביע הגברים? למה לגנוב ספייס מהאירוע המרוכז של רבע גמר הנשים? שסיסה ישאג על פני רבע עמוד במקום חצי, ושידחפו את מכבי ת"א ונהריה למקום שאליו המשחק הזה שייך.

עיוותים קטנים, יו נואו.

לפעמים, ברגעי משבר מהסוג הזה, אני מרגיש שהחיבור לכדורסל עומד כולו על כרעי תרנגולת, ומה שמחזיק אותו עדיין הוא האהבה. רק שאהבה, ולא אני המצאתי, היא משהו שמתמוסס ברוב המקרים והופך פשוט להרגל שחיים איתו. לטוב או לרע, זה כבר עניין אינדיבידואלי. ובכל זאת, לפעמים התחושה היא שצריך כל כך מעט כדי לגדוע את העסק הזה סופית, שממש מפחיד לחשוב על זה. ערבי שמינית גמר הגביע לגברים הם הוכחה קלאסית לכך, שנה אחר שנה. משחקים חורגים. טיפול לקוי.

מה שגורם להבין באופן חד עוד יותר, שאם לא הליווי הצמוד של התקשורת בחלקים היותר טובים שלו (למשל, האנרגיות והרעננות של עפר שלח כשהוא מגיע לשדר את ראשון לציון נגד נהריה גם בשנה ה-15 שלו ברציפות אור-סו), ספק אם גורלה של ליגת קזינו היה שונה מגורלן של ליגות צנועות בהרבה כמו כדורעף או טניס שולחן.

את שלי אמרתי.

ועכשיו זמן טוב להתענג קצת על הסגריר והקרירות שבחוץ.

אחחח, אירופה בישראל ולו לזמן קצר? לא נכחיש זאת.