היתה התקפה אחת במשחק שמצד אחד זרק ג'וש צ'ילדרס, שחקן של 7 מיליון דולר בעונה, שלשה קצרה שבקושי פגעה בחיבור בין הקרש לחישוק. בהתקפה הבאה התקנא בו קרלוס ארויו, שחקן של 2.5 מיליון דולר, שלקח שלשה קפריזית משלו שהיתה דווקא ארוכה. כל כך ארוכה, שהיא פגעה רק בקרש הרחוק מכיוון הזריקה.

ארויו היה בסדר גמור אתמול. כמעט כתבתי דווקא בסדר גמור.

אבל צ'ילדרס? כשמשלמים כל כך הרבה כסף על שחקן והופכים אותו למשתכר הגדול באירופה בכל הזמנים, הייתי מצפה ליותר מאשר בחור נחמד עם ניתור עילאי, צעד ראשון פנטסטי ודאנקים נאים כרפאל. נניח, יותר מאשר 15% לשלוש או 55% מהקו מתחילת העונה. בחייך, צ'ילדרס, את זה כל אחד יכול לעשות. גם אלה שמרוויחים 50 אלף דולר לעונה.

הלאה.

משחק רביעי ברציפות עם 30 דקות ומעלה לליאור אליהו. 30 דקות הוא גם הממוצע, פחות או יותר, של אליהו אצל רבי פנחס הגרשוני. בארבעה משחקי יורוליג אצל ראש שבט האפרים, אליהו קיבל 22-21 דקות לערב. נו, יש הבדל ולא נסתיר זאת.

אחרי שראיתי אותו לוקח לסל את זוראן ארצג ומרביץ את אחת מזריקות הבאק ג'ונסון שלו – השלכת התפוז, יו נואו – הריני להצהיר חד משמעית אמירה שאינה ניתנת לערעור: כישרון ספיקינג, אליהו הוא מהגדולים באירופה כיום. מהגדולים שבגדולים. כן-כן, עד כדי כך. אין לי ספק וספק אין לי, שסקאוטים בינלאומיים לא יודעים איך לאכול את הבחור הזה שעושה סל בכל דרך אפשרית, כולל כאלה שטרם הומצאו. בחיי. הוא לוקח כדור, הולך לסל ועל הדרך גם ממציא איזו דרך חדשה.

פנטסטי. אחוזי קליעה מדהימים. כל זריקה – מלמיליאן. וזה בסדר, מלמיליאן מותר להגיד פה. הוא אחד מאלילי הסיפרה. בדקו בלינק הרלוונטי במקרה שפספסתם עד היום.

החצי השני בצמד כספיהו, עומרי כספי, זכה ל-23 דקות מרבי פנחס. שיא עונתי שלו ביורוליג. ומה צעקנו כאן השכם וערב ואף ערב והשכם, מוקדם-מוקדם בבוקר, רן בורוכוב-סוקולוב ואני? שכספיהו צריכים לשחק 25 דקות לערב לפחות – כל ערב. כל משחק. במשך חמישה משחקים לפחות, כדי שנדע מה, מי מו לגביהם. הנה כי כן, היה אומר על זה ודאי ד. דבורין, לגבי אליהו העסק כבר רץ ואפילו מעל ומעבר. כספי מתחיל לטפס למספרי הדקות שהוא אמור להיות על המגרש.

עם שניהם שם בו-זמנית, יש למכבי ת"א אתלטיות, אנרגטיות וישראליות מודגשות במיוחד. זו מכבי ת"א הנוכחית. וכן, עם טל בורשטיין על הספסל ויניב גרין כחלק בלתי נפרד מהרוטציה, אחד שמקבל את העשר דקות שלו באופן קבוע, אומר תודה ועושה מה שעושה. לא רעיון רע לעלות איתו בחמישייה, אגב. בכלל לא. לפחות עד שמרקוס פייזר סוס יאור ייכנס לכושר טוב יותר. וגם אז, בעצם, אפשר להמשיך ולפתוח עם גרין. זה לגמרי בסדר. יש אישור נשיאותי לעניין.

ואגב, אנשים יכולים לדבר עד מחר, אבל לצד כספיהו היה צריך לשחק גם יותם הלפרין. כן מהסס, לא מהסס, כן מנהיג או לא – יופי של שחקן. ובהחלט בחו"כ לאוהדי מכבי ת"א שממשיכים שלא לכבד אותו ושורקים נגדו לפני ובמהלך משחק. חרפה הינה.

אבל יותר מהכל המשחק הזה היה חשוב מבחינת ד'אור פישר. עד היום הוא קיבל מחמאות ובצדק, וכבר הוגדר עוד לפני מחצית העונה כמציאה הגדולה של מכבי ת"א וכאור זוהר בערפל. ובכל זאת, היתה שם איזו כוכבית קטנה שדיבר על הצטיינות מול קבוצות קטנות עם גבוהים בינוניים. אז הנה: פישר רשם לעצמו הופעה מצוינת, עם גגות לרוב, ריבאונדים בהתקפה, דאנקים, תנועה מצוינת בלי כדור, כרגיל. ואם רק היתה מתלבשת לו הצ'אקה מחצי מרחק, שכבר ראינו בעבר שיש לו, הוא היה סוגר פה משחק מדהים.

אכן כי כן, זמן טוב להריע לאיש הזה שעונה לקלישאה 'בא קטן יצא גדול'. לפחות, בינתיים.

הזכרתי קודם את ארצג. משחק כמו נקניק, זה נכון וכלל לא נכחיש זאת. אם ניקולה וויצ'יץ' הוא המורה הרוחני שלו כרגע, מאוד יכול להיות שהוא יהפוך עם הזמן לשחקן מגוון וחכם יותר ממה שהוא כרגע, אבל נקניק הוא יישאר. סתם נקודה לתשומת לב.

ונקודה שנייה בעניינו של הסרבי, וגם בעניינו של מילוש תיאודושיץ' שמשחק איתו באולימפיאקוס: אם הייתי יכול להמציא איזושהי מגבלה, חוק, תקנון, משהו – הייתי מחזיר את שניהם לז'לזניק, וגם את הרכז אלכסנדר ראשיץ' והקלע בראנקו צווטקוביץ' ואחרים שהיו שם ונפלטו עם הזמן, ונותן להם לשחק. למה להרוס קבוצה כל כך יפה בגלל בצע כסף? אחחח, אם רק אפשר היה להחזיר דברים לאחור. איזו קבוצה היתה ז'לזניק, כשהדיחה את הפועל ירושלים ביול"ב, אה?

רגע, נשים על המשקל.

נאה, 670 גרם.

הלאה.

התקוות לגבי שילוב מחודש ובגדול של חביב הסיפרה, טריי סימונס, לא צלח במיוחד, אם כי סימונס זכה לתשע דקות מרבי פנחס הגרשוני, שהולך באופן מובהק עם מרקוס בראון המיומן. בראון, שכפי שלמדנו במהלך הימים האחרונים מכל מיני כתבות ופרומואים בטלוויזיה, די אוהב את עצמו, מקבל הרבה כבוד מרבי פנחס הגרשוני וגם משרון דרוקר, מאמננו העתידי. במצב הזה סימונס לא יוכל לקחת לו את הג'וב כסטארטר בעמדה שתיים, ואת העמדה מספר שלוש צריך להמשיך ולאייש כספי בכל מחיר, כי הוא העתיד של הקבוצה. סימונס הרי לא יהיה פה בעונה הבאה, עם מלוא הכבוד והאהדה. בינתיים, עושה רושם שנפתחה בפניו הדרך לשחק פה ושם וגם זה משהו לעומת הנתונים שהצטברו עד עכשיו.

כזה הוא המצב. והמצב – הוא בדיוק כזה.

ומה בעניין החביבים המכהנים האחרים? דריק שארפ הוא שחקן 11-10, משהו כזה. ג'ייסון וויליאמס, למעשה, הוא השחקן ה-12. אכן כי כן, זמנים קשים. מישהו שם לב שדרור חג'ג' לא שיחק הפעם? ככה זה, כשקרלוס ארויו משחק כמו שצריך, פתאום לא חושבים על עוד שחקן לצידו, או במקומו, או מי שעומד מאחוריו ומצדדיו הוא העומד.

קשה להצביע בדיוק על מה שעשה את ארויו הפעם לנסבל בהחלט ואף יותר מזה. המספרים, בשורה התחתונה, די דומים למשחקים קודמים שלו. אולי אלה הנתונים הקבוצתיים והמשחק הטוב ביותר של הקבוצה כולה העונה, שמעמידים באור שונה גם את ההופעה הפרטית של ארויו. כשקבוצה שולטת באופן כל כך מובהק בריבאונדים ומאבדת פחות מעשרה כדורים, אפשר להחליק לארויו גם על שלוש-ארבע זריקות פזיזות.

אני חוזר שנייה לבראון, לפני שאני שוכח: לעת זקנה ובחסות הוראותיו של רבי פנחס הגרשוני, הוא גילה את המשחק על האותיות עם הגב לסל. אין זה חדש מבחינת הרב, שעוד בימי הגליל הרחוקים שלח את ליף ושפר לנצל את הגובה שלהם שם מול גארדים נמוכים. בראון לא גבוה כמו ליף ושפר, אבל הוא מיומן ומנוסה מספיק, כדי לדעת מתי אפשר לקחת שחקנים בסייז שלו או קטנים ונמוכים ממנו, כדי להרביץ סיבוב ולזרוק צ'אקה. אם העניין הזה מביא 4 נקודות במשחק – עשה את שלו.

זהו, מתקרבים לקילו טקסט. כרגיל, לא חסר מה לומר ומה לכתוב אחרי משחקי יורוליג של מכבי ת"א, אבל עת לכל דבר והנה אני שומע את משק כנפיה של שבת המלכה.

זמן טוב לסיים.

סופ"ש נאה כרפאל לכל בית ישראל.

אהההההה, רגע, רגע, רגע. צריך לומר גם את זה: רבי פנחס התהלך ורץ על הקו כאילו זה היה משחק חייו. שילוב שרמנטי משהו של רצון אדיר לנקום באולימפיאקוס על שפיטרה אותו לפני כשנה, יחד עם הרצון להיטיב עם אוהדי מכבי ת"א המסתתרים במרחבים מוגנים בדרום, גרם לו להוריד שניים-שלושה קילו במשחק הזה ולהחצין כמה וכמה (וכמה!) תנועות ושאגות ניצחון.

שיראו האחים אגלופולוס, הבעלים של אולימפיאקוס, מה יש.

שיראו. וייזכרו.

זהו, עכשיו באמת אפשר להיפרד.