לא שאני חכם בלילה. ולא שאני מחפש להספיד שחקנים או אוהב לעשות את זה. ולא שאני מספיד ברגע זה ממש.

את הקטע הזה, למען האמת, רציתי לכתוב עוד לפני המשחק במלאגה, כדי שלא ייווצר קשר הדוק מדי בין ההופעה של טל בורשטיין בו, לבין הדברים שנכתבים עכשיו. לא יצא, לא הסתייע, לא הסתדר, לא מצאתי את המוזה, הבריזה והקריזה. וגם לא את הזמן.

אז עכשיו זה גם זמן טוב.

והנה אני מגיע לתיאור הרגע שבו הרגשתי, שטל בורשטיין לא יהיה בעונה הבאה חלק ממכבי ת"א.

זה קרה בשבוע שעבר במשחק נגד אולימפיאקוס. בורשטיין ניסה לחדור לסל בתנועה המעגלית שלו, שהיא מין ניסיון עוקף ומועדף – ככה מרגיש לי, לפחות – מאשר לבחור בכניסה ישירה וחדה פנימה. למה? כי הוא פוחד על הרגל, זה למה. וזה הכי טבעי בעולם.

בקיצור, בורשטיין היה בעיצומה של עוד כניסה מעט רוחבית ומעגלית מדי, עד שקצת לפני הרגע שבו כבר צריך לזרוק לסל או להחליט מה לעשות עם הכדור, הוא מסר החוצה, כמעט מבלי לראות למי הוא מוסר.

הכדור נחטף על ידי אחד משחקני אולימפיאקוס והסתיים בדאנק של ג'וש צ'ילדרס, אחד על אפס.

היו כמה וכמה (וכמה!) רגעים שבהם אנשים טענו בשנתיים האחרונות שדי, בורשטיין גמור ולא יחזור להיות אותו שחקן. אני שונא את המלה גמור לגבי ספורטאי, ולא אשתמש בה לעולם, אבל זו היתה הפעם הראשונה שהרגשתי באמת-באמת-באמת שיש משהו בדברים.

היו לי תחושות מהסוג הזה עוד קודם. אבל לא חדה ובוערת כמו הפעם.

זה אולי לא המינוח הנכון, כאמור, ולא תמצאו את המלה ג-מ-ו-ר אצלי, אבל כנראה שבורשטיין כבר לא יוכל ליצור רצף-קצב-עקביות של יכולת טובה מול קבוצות ברמות הבכירות של היורוליג. המעמד שלו השתנה לרעה עם בואו של רבי פנחס הגרשוני. אצל אפי בירנבוים הוא פתח בחמישייה בכל ארבעת המשחקים וכבר אז היה נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שבירנבוים מרחיק לכת מדי בעניין הזה. אצל הרב, לעומת זאת, בורשטיין עלה מהספסל בכל ששה המשחקים הנותרים בשלב הראשון. הסיטואציה עכשיו שונה לגמרי מבחינתו.

ואני מרגיש שגרשון, שהעלה והביא וקידם את בורשטיין במכבי ת"א, הוא גם זה שיוריד אותו משם. זה אולי טוב ויפה מבחינה סמנטית, אבל אחרי הכל כשאותו מאמן מגיע לקדנציה שלישית בתוך עשור יש סיכוי סביר שהוא זה שיהיה מעורב ברגעים המרכזיים בקריירה שלך כשחקן.

אין חדש בכך שמועברת כאן ביקורת מקצועית על בורשטיין העונה. מה שחדש הוא, שאחרי אולימפיאקוס ועוד יותר אחרי מלאגה, פתאום הכל התבהר אצלי בבת אחת. זה קרה כשטל חזר בדיוק על אותה כניסה לסל שעשה שבוע קודם לכן נגד היוונים, ושוב הוציא מתפרצת עבור היריבה במקום ליצור משהו טוב מהתנועה שלו. חשש? רתיעה? חלודה? תקראו לזה איך שתקראו. השורה התחתונה – הכדור הזה הפך למתפרצת וסל קל בצד השני, מהסוג ששובר אותך מנטאלית.

כמו שאני רואה את זה, וסליחה מראש על ההקצנה, בורשטיין הוא כמעט שחקן עבר במכבי ת"א. במלים של שלמה ארצי: מחשב את קיצו לאחור.

האיש שהיה עד לא מזמן הישראלי הבכיר בקבוצה ובארץ בכלל, הוא היום שחקן ספסל שקשה לצפות ממנו לעקביות ברמה, ומשהו בקבלת ההחלטות שלו נפגע ואבד. השנים חלפו ועברו ובזמן שבורשטיין ישב בצד בניסיון להשתקם, הגיעו יותם הלפרין, עומרי כספי וליאור אליהו, ומתחרים ביניהם על התואר כאשר טל נשאר בצד. בורשטיין, בקושי בן 29, הוא כזה שככל הנראה – לפחות על פי הימור שלי – עושה ברגעים אלה את העונה האחרונה שלו במכבי.

עכשיו ככה: אין דין בורשטיין כדין שחקן אחרים מבחינת המערכת, זולת החבר דריק שארפ. טל הוא בפירוש אבן יסוד בעשור הנוכחי מכל אספקט שהוא במכבי ת"א, אבל המועדון הזה כבר נפרד בטוב או שלא משחקנים ישראלים דומיננטיים שהלכו הלאה או פרשו. תהיה, אם וכאשר, חוסר נעימות כשהכל יסתיים, אבל אין ברירה. ספק רב אם מכבי ת"א וטל בורשטיין צריכים להמשיך בדרך משותפת, בטח בימים בהם גם הקבוצה מבינה וגם השחקן, שהתקופה בה בורשטיין הטריף את המערכת בדאנקים מעמדת הגארד כבר לא שכיחים כפי שהיו. כספי ואליהו – אומנם פורוורדים – עושים כאלה שניים במשחק. השתנו הכללים, תקופה אחרת. וגם גיא פניני יצטרף לסגל בעונה הבאה.

אולי אני רץ מהר מדי קדימה, אבל בעיניי יהיה מאוד מעניין לראות לאיזה כיוון ייקח בורשטיין את הקריירה שלו ובאמת שאני לא פוסל שום דבר. מילא אני, מה שחשוב זה הוא: איפה בדיוק יושבים לו בראש כרגע, אילו מחשבות כבר חלחלו ואילו עדיין לא. מסקרן, לא נכחיש זאת.

האופציות? הנה, שלא בהכרח על פי סדר עדיפויות.

1. בכל זאת להישאר במכבי ת"א, להשלים עם תפקידו כשחקן ספסל שחלקו הולך ופוחת עם הזמן, לקבל חוזה חדש ולהתפשר מאוד גם בקטע הכלכלי כי הימים ההם של השכר הגדול לא ישובו, כנראה. בקיצור, להתחיל ולהתרגל בגיל 29 למצב שבו לאט ובהדרגה הוא הופך להיות דריק שארפ לטוב ולרע.

2. לעבור לקבוצה אחרת בישראל, כמו דורון ג'מצ'י או מוטי דניאל בזמנו, שנופו מסגל מכבי ת"א בגיל מבוגר יחסית והספיקו להיזכר מחדש איך זה עובד במקומות אחרים. גם בורשטיין, כמו ג'מצ'י ודניאל בעצם, לא גדלו בנוער של מכבי. הוא היה בהרצליה, הם ברמת גן וחולון. התדמית היא אמנם מכביסטית לגמרי, אבל עבור אף אחד מהם לא היה מאוד מוזר ושונה לשחק גם עבור קבוצה אחרת בתום תקופה ארוכה מכבי ת"א.

3. לממש את השאיפה הישנה שכמעט יצאה אל הפועל לפני הפציעה הראשונה שלו. בורשטיין, כזכור או שלא, עמד לצאת ולשחק בספרד בקיץ 2006. אלא שבפיינל פור הישראלי, רגעים לפני סוף העונה, הוא נפצע באופן רציני, יצא לתקופת שיקום ארוכה וקרנו ומעמדו פחתו באופן כזה, שאף קבוצה רצינית באירופה לא היתה מחתימה אותו. הוא נשאר לחוזה ארוך טווח במכבי ת"א, ועד כמה שהבנתי אז – זו לא היה משאת נפשו באותם ימים, אבל מוצא טוב מזה לא היה.

עכשיו, כנראה, כבר לא יהיה לו צ'אנס לאיזו רומא או ריאל מדריד, אלא אם הוא יצליח להפתיע איכשהו עם איזו קבוצה חסרת סבלנות ועתירת מזומנים ברוסיה (אם עדיין נותרו כאלה, שהשם שלו יעבוד עליה חזק יותר מאשר גיליון הכשירות). בנוסף, פתוח בפניו 'מסלול גור שלף', יו נואו. מין אנטוורפן כזו, משחק בשבוע, בלי גביע אירופה, בלי לחץ, בלי תקשורת כמעט. ליגה צדדית יחסית בכדורסל האירופי. לחזור ולשחק 28 דקות במשחק, לקלוע, לרוץ, לאפשר לגוף להירגע בין משחק למשחק ולהפחית בעומסים. בורשטיין קרוב לשלף, ובהחלט נראה לי שיש סיכוי שיהרהר ברצינות באופציה הזו, אם וכאשר.

4. לפרוש. במקרה של בורשטיין יש גם עילה סבירה: הפציעות. מכאן והלאה צריך לדעת מה עובד יותר חזק אצל טל, ולאן תיקח אותו הגאווה העצמית. מצד אחד, הוא יכול לומר לעצמו שאם לא מכבי ת"א והרמה הגבוהה ביותר, אז לא בכלל ולסגור עניין. מצד שני, הוא עשוי לרצות להוכיח לעצמו שהוא עדיין מסוגל, אבל ינסה לעשות את זה בהפועל ירושלים, למשל, וישכנע את עצמו, ואולי בצדק, שיש לו עוד הרבה שנים לשחק. כשג'מצ'י ודניאל נפלטו ממכבי הם היו מבוגרים ממנו בהרבה. ובכלל, עבד כל כך קשה במשך שנתיים – יוותר אחרי עונת קאמבק אחת? אולי לא. אולי כן.

בקיצור, קשה לדעת, אבל הסיפור האישי של טל בורשטיין, שידע כל כך עליות וירידות בשנתיים-שלוש האחרונות בתום שנים של יציבות, הולך לקבל עוד פן, עוד זווית, עוד כיוון חדש בקיץ הקרוב.

ככה נראה לי, לפחות.

ואם נחיה גם נהיה שם כדי לראות.