סקורר. זה מה שהוא. נבארו לא רק יכול לקלוע לסל או להגיע לקו העונשין כמעט בכל התקפה, הוא גם יודע איך לתבל את הפעולות הכי פשוטות ביצירת קושי לשומרים. הוא רץ בזיגזגים, הוא מביים עבירות, השחרור שלו מהיר, הוא חושב על הסל כל הזמן, הוא אוטומט מהעונשין, הוא מומחה לצבירת נקודות בפרקי זמן קצרים. ממוקד במטרה, ברצלונה על כתפיו, הזהות בינו לבין המועדון והקהל והצרכים המשותפים - היא מוחלטת. אין הרבה כאלה.

מלה על ויקטור סאדה (להבדיל מ"דאסה", גירסת אביב לביא, נדמה לי, על אף שאינני, במהדורת חדשות הספורט שאחרי המשחק). מקומי, בכסף סביר, אני מניח, משחק פשוט, בא אל הכדור, שומר, מוסר, מבין שהוא לא אופציה ראשונה בהתקפה וגם לא שנייה. יש פה אמנם נטייה להפחית בערך של יאקה לאקוביץ' בעקבות סדרת ההצלבה מהעונה שעברה, ובכל זאת: סאדה לא יותר טוב מלאקוביץ', אבל כיף לצאת איתו למלחמה ואני מניח שרוב שחקני ברצלונה מרגישים את זה.

פראן ואסקס – פנטסטי. ריבאונד התקפה, חסימות, נוכחות, איום הגנתי, ממשיך לרדוף גם אחרי כדורים אבודים, לא מוותר ולא מתפשר. התקדם מאוד בשנים האחרונות. עושה את הכסף שלו במיליוני יורו. מוכן לחיות מכדורים מזדמנים, מריבאונד התקפה, מוכן למסור לאחרים וכמעט שלא כופה על עצמו או על המשחק זריקות לא נוחות או מיותרות. בכלל, נראה לי שהוא חי טוב עם הסיטואציה שלו. אין לנו שחקנים כאלה. לא במידות האלה. אין ולא היו.

באסילה – על פניו לאיש יש הילה של סקורר גדול, קלע מוצלח, מלך השלשות של היורוליג בעשור הנוכחי. מעשית, יכול לסיים משחקים עם 6 נקודות ואף אחד לא יאמר שהוא חלש או בינוני. בקבוצה עם הרבה כישרונות, שבאופן עקרוני ברור לכל אחד ש-25 דקות בערב הן פחות או יותר המקסימום שאפשר לקבל, יש ערבים שלא תמיד אפשר להפיק את המקסימום מ-17 הדקות שלך. באסילה הוא כזה. יום הוא ככה, יום אחרת, אבל הוא כמעט תמיד שם עם כל הניסיון וכל המיומנות וגם עם היד הטובה כשדברים מתחילים להתחמם. גם בהגנה, אגב.

איליאסובה – קצת פרא בכישרון שלו, מזכיר במשהו את ליאור אליהו במובן הזה. חוצפן היסטרי שלוקח זריקות בלי הכרה ובלי בושה, גם אם מכבי נתנה מטר לאנשים מסוימים לזרוק והוא היה אחד מהם. קלע אמנם רק 2 מ-8 לשלוש, אבל מחר זה יכול להיות גם 5 מ-8. ואללה, גם הוא דומה קצת למדינה-גאריגס, אבל
פחות מסאדה. מה הולך פה היום?

עם קצת יותר עקביות איליאסובה
שחקן של 15 ו-10 בכל משחק, אבל הבעיה היא פחות או יותר אותה בעיה עבור שאר השחקנים המרכזיים בברצלונה: הם לא משחקים 32 דקות לערב. לפעמים זה נגמר ב-16 בלבד. צריך להתמודד עם נתונים כאלה ולדעת איך להפיק מקסימום תועלת במינימום זמן. ולפעמים, שחקנים שמשחקים 30 דקות ומעלה, נניח, כמעט מדי משחק, לא מספיקים ערים לעניין הזה ומאבדים חדות.

אבל אין ממש טעם להמשיך ולעבור אחד-אחד. בסופו של דבר קבוצה שמסוגלת להרים מהספסל את באסילה, ואסקס ודייויד אנדרסן המופתי תעמוד יפה על המגרש גם בלעדיהם, היא כזו שיש לה כל הסיכויים להגיע לפיינל פור האירופי. וזה מה שאמור לקרות, אני מניח.

הספסל של מכבי ת"א נתן לה 14 נקודות בלבד לעומת 45 של ברצלונה. באחוזים זה משהו כמו 20 אחוז מול 50 אחוז. מתוך ה-14, שמונה היו של יניב גרין שקלע איזה שתיים או שלוש צ'אקות מארבעה מטר. כבוד ויקר לגרין על השיפור בצ'אקה מחצי מרחק, על הנכונות לקחת את הזריקה וכמובן על הפגיעה. יניב בא משופר לעומת העבר, לא נכחיש זאת, ואלה תנועות שלא תמיד אפשר היה לסמוך עליהן בעבר, אבל אני לא יודע עד כמה זה יעבוד בהמשך.

בכל הקשור לספסל, יש בעיה קשה עם טל בורשטיין, כידוע וכאמור וכנכתב כבר בעבר, ואם רבי פנחס הגרשוני העריך שהוא יוכל להיות השחקן השישי שיקום ויכניס תנופה או מימד חדש כלשהו למשחק, כנראה שזה לא יקרה.

לתחושתי הכנה והערכתי הכללית, בורשטיין לא יהיה במכבי ת"א בעונה הבאה, כמו גם קרלוס ארויו והתוספות האחרונות, די בראון וצ'ארלס גיינס, וגם חביב הסיפרה טריי סימונס האלילי-משהו. כך שבסופו של דבר, הרב ועוזרו, הלוא הוא מאמננו העתידי, יוכלו לעשות מקצה שיפורים נוסף על חשבון הברון כדי לחפש שחקנים חדשים בעמדות חשובות. ואם נדמה היה שחצי קבוצה הוחלפה תוך כדי עונה, חצי קבוצה נוספת תוחלף בקיץ. אהה, כן, חג'ג' גם, כנראה.

כי העונה הזו היא בסופו של דבר עונת טלאי על טלאי על טלאי. ככל שזכרוני מאפשר לי, לא נרשמו עד היום הצלחות גדולות במיוחד בעונות שהיו בהן כל כך הרבה תזוזות. אני, למשל, חושב שטל בורשטיין במצבו הנוכחי לא יותר טוב מטריי סימונס ומתקשה להבין למה לא מריצים את חביב הסיפרה, ומה היה חטאו הנורא כל כך שהוא מיובש ללא הכר.

האם הוא לא יודע לקלוע? האם הוא לא יודע למסור? האם הוא לא יודע ליצור? האם הוא לא יודע לשמור? התשובות הן כן, כן, כן ולא כל כך. אבל גם בורשטיין לא משהו כרגע, תסכימו.

יכול להיות שסימונס כל כך גמור מנטאלית מהייבוש שלו, שהוא באמת לא יכול לעזור יותר. אם זה ככה – זו אשמת הקבוצה לגמרי. מצד שני ואולי גם במקביל, כנראה שיש עדיין אמונה בבורשטיין, או קושי עקרוני למחוק אותו כמו את דריק שארפ ולהניח על הספסל, או מחשבה שמופנית להמשך הליגה בה בורשטיין חשוב יותר מאשר ביורוליג מתוקף החוק הרוסי.

היחס לסימונס ובורשטיין מצד גרשון לא יכול להיות אותו יחס כנראה. עמוק בפנים, גרשון יודע שטל היה חלק חשוב מאוד מכל העונות בהן אימן את מכבי ת"א בהצלחה והוא ממשיך להאמין או לפחות לחכות לרגע שבורשטיין יוכיח לו שהוא מסוגל לעמוד בעומס ובמשימה.

כך או אחרת, אחרת או כך, זו עונת טלאי על טלאי. לא רק בשינויים הפרסונאליים, אלא גם בהחלטות.

ולהגיד לכם משהו מפתיע? אני שומע מבחוץ את משק כנפיה של שבת המלכה. על המשכן הנשיאותי להתכונן ולהיערך לכך.

סופ"ש נאה כרפאל לכל בית ישראל.