בעיניי, משחק בין הפועל חולון למכבי ראשל"צ היה צריך לקבל הרבה יותר כבוד לאורך השנים. וגם הפעם.

חולון וראשל"צ הן שתי ערים שגובלות זו בזו, כמעט גוש אחד. שכנות קרובות. העובדה שחולון באה והלכה בשנים האחרונות הקהתה במשהו מן היריבות, או לפחות מזו שיכולה להיות, בין שני המועדונים האלה.

הייתי רוצה לראות את חולון וראשל"צ מקוטלגות אצלנו כדרבי לכל דבר. בהיעדר דרבים בליגת קזינו – לא בחיפה, לא בתל-אביב ולא בירושלים – יש לציוות הזה פוטנציאל אדיר. שתי קבוצות שהביאו כמה וכמה (וכמה!) מהזרים הכי טובים ומסקרנים בתולדות הכדורסל הישראלי. שתיים שיכולות למלא אולם די בקלות, הן בראשל"צ והן בחולון. ושתיים, כמו שראינו הפעם, שיכולות גם ללכת ראש בראש עד לשתי הארכות.

בספרד ישנם הדרבי של אנדלוסיה בין מלאגה לגרנאדה, או הדרבי של הבאסקים ביו טאו ויטוריה לבילבאו, או הדרבי של קטלוניה בין ברצלונה לבדאלונה, או בין אחת מהן לג'ירונה. אני מכריז בזאת על הדרבי החדש והאמיתי של הכדורסל הישראלי בין חולון לראשון לציון. סוג של חרוז אפילו.

הכרזתי. נו, שיהיה.

לשבת שם בחולון ולראות שני זרים גארדים סקוררים כמו טולברט ופלורס, עומדים על הקו שעות ומתקשים להחטיא עונשין. לשבת שם ולראות את לארי או'באנו, דמארו ג'ונסון ורוברט קונלי קורעים רשתות. בעוד כמה שנים כל אלה יהיה חלק מכל זיכרון של הילדים אוהדי הכדורסל בחולון ובראשל"צ שיתבגרו בינתיים, פרטי טריוויה בלתי נחוצים בעליל שילוו אותם לכל חייהם.

הלוואי עלי כילד דרבים כאלה ליד הבית.

ומכאן להפתעת הערב, כמעט. בכל הפעולות שהצלחתי לראות במהלך השידור המפוצל בין חולון לחיפה, אבי סוכר היה טוב. הוא כמעט לא טעה, ואפילו קלע תחת לחץ את זריקת הבונוס אחרי סל ועבירה, 13 שניות לסיום המשחק.

טוב, זה רק בגלל שהיתה זריקה אחת.

למצטרפים החדשים לכדורסלע-האתר: סוכר הוא סמל ושנינה לצ'וקר אמיתי, זה שכאשר השעון מראה על שתי דקות ומטה לסיום המשחק לא מסוגל להשחיל שתיים משתיים מהקו. ובאמת, דקה ושלוש שניות לסיום, בשוויון 102, סוכר דייק באחת משתיים. הנקודה הזו תחסר לקבוצה בסופו של דבר כדי לכפות הארכה שלישית. ראשל"צ הפסידה.

אבל האמת היא שהפעם נוותר לו. פשוט כי עודד שעשוע היה גרוע ממנו מהקו.

אני לא זוכר מתי בדיוק יצא ברקוביץ' לציבור עם המשפט המפורסם (שגם אותו אני לא זוכר במדויק) בנוסח: "אני תותח ויש לי חבורה של פגזים". מתאר לעצמי שזה קרה כשאימן בגבעת שמואל והמשפט נאמר אחרי עוד ניצחון באותו סיבוב נהדר שבו הגבעה קמה על הרגליים ומעמדה של יורדת בטוחה נשארה בליגה. בשלבים רבים, במיוחד כשעשה ספרינטים מדהימים על הקו בהארכה, ראיתי אותו חוזר על המשפט הגדול ההוא. ראשל"צ כבר הובילה בשש בהארכה השנייה, אבל חולון ניצחה. שימו את פלורס על הקו והוא יקלע כל הלילה. אליל הפלורס הזה.

כדור אחרון, נקודה לחולון. שמונה שניות. רוברט קונלי מכדרר ומולו דרון וושינגטון, כנראה האתלט הגדול ביותר שהיה כאן (לדעתי בכל אופן, ובהמשך לדיון רב המשתתפים שניהלנו כאן בימים האחרונים). יכול להיות שהגפיים הארוכות של וושינגטון והעובדה שהוא כיסה חלק גדול משדה הראייה, הביאה את קונלי ללכת על שלשה במקום בו גם סל של שתיים היה מספיק.

ובכל זאת, פיגור נקודה. בשביל מה אתה הולך לשלשה, בשביל מה?

כמובן שהכדור פגע רק בלוח, ממש לא בכיוון, וחולון ניצחה. חמור הקונלי הזה, סליחה. לך פנימה, משוך אליך שחקן, אולי תוציא כדור, אולי תסחט עבירה, אולי תקלע סל ועבירה, אולי רק סל. כמה אופציות, יא אולוהים. והוא בוחר בהכי קשה. שלשה מול היד המונפת של וושינגטון.

מה שמזכיר לי שאיבוד כדור של קונלי במחזור הפתיחה בקרית אתא הוביל למתפרצת ולסל הניצחון של ארז קוחנסקי. זה היה אחד משני הניצחונות שקרית אתא השיגה ב-15 המחזורים שעברו עד עכשיו. ומי יודע, אולי היו טעויות מתוצרת קונלי שלא יצא לי לראות או שלא שודרו.

חס וחלילה ואף חלילה וחס מלהוריד משהו מכמות הנקודות המופתית של קונלי במשחק, אבל לנצח משחקים זה מקצוע. יכול להיות שרוברט קונלי לא מספיק מוכשר בזה. יכול להיות, אמרתי. לא מתחייב.

איזו עונה יש לדני פרנקו. מה שלא יהיה, מה שלא יקרה, הוא כבר הגשים חלום ואני בכלל לא מדבר על הזכייה ההיסטורית בגביע המדינה. אני מדבר על ילד מקומי, שישב ביציע, ראה דרבים אנדלוסיים במהותם ואפילו לא ידע שהם כאלה, צפה בתותחנים זרים שעומדים על הקו ולא מסוגלים להחטיא עונשין, והיום הוא משתתף במעמדים האלה כמאמן.

יותר גדול מזה? אני לא יודע אם יש.