באמצע הרבע השלישי של המשחק בנוקיה-ההיכל קרה משהו מעניין. קרלוס ארויו נשלח לספסל אחרי ניסיון נואש שלו לקלוע סל. לארויו היו עד אז 6 נקודות וההערכה מסביב היתה שהוא כבר לא ינצח את המשחק הזה בניסיונות יחיד. גרשון שלח אותו לספסל, ארויו ירד עצבני. סביר להניח שפנחס שאינו חס לקח בחשבון, שכאשר יחזיר אותו ארויו יעלה יותר קבוצתי ומפוקס, כלשונו.

ובינתיים נשאלה השאלה: אם לא ארויו ינצח, מי כן? זו שאלה נפרדת בפני עצמה, אבל הקואוץ' החליט לנסות ולברר מה יכול לקרות על המגרש כשארויו איננו.

המהלך נמשך בערך ארבע דקות וחצי, אולי חמש, בהן ארויו ישב על הספסל. לפתע התייצבה על המגרש קבוצת אנדרדוג מובהקת, כזו שבבת אחת שווה פתאום פחות שני מיליון דולר וחצי מאשר היתה קודם לכן. נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, ששיחקו שם שלושה ישראלים, די בראון וצ'ארלס גיינס.

לא שמכבי היתה הפייבוריטית קודם לכן. ברצלונה נזקקה לניצחון בכל מחיר והיא פשוט קבוצה טובה יותר. שלא לדבר על החיסרון של יניב גרין וד'אור פישר, שהיו חסרים מאוד בהגנה מול ואסקז וסנטיאגו.

אבל פתאום, עם חג'ג', די בראון ובורשטיין (מדהים איך שהוא נעשה פתאום אנדרדוג) זו היתה קבוצה שמתקשה לקלוע סל אמנם, אבל נלחמת, רצה ולוחצת. נלחמת-נלחמת, כמו דוד נגד גוליית נלחמת. והקהל מת עליה ודוחף. סוג של גימיק זמני, שהקהל מאוד אהב לראות. פעמיים החבורה הזו חתכה פיגור 10 ל-5 בלבד, אבל לא יותר מזה. אחר כך ארויו חזר. בסוף נגמר 16. אין מה לעשות, די בראון אמנם חסם פעם אחת את סנטיאגו כאילו אין מחר בעולם הזה, אבל על כל חסימה נדירה כזו יגיעו חמישה סלים קלים של סנטיאגו בצבע.

ואז חשבתי שאולי מה שמכבי ת"א צריכה בגלגול הנוכחי זה להיות קצת אנדרדוג לשם שינוי. לכמה חודשים, לעונה אחת. אנדרדוג מסתכל על החיים לגמרי אחרת. היחס לניצחונות הוא אחר, הגישה, ההרגשה, הכל שונה. להמציא את עצמה מחדש, להדביק אליה את הקהל מחדש.

באותה מהירות שהרעיון הזה עלה לי לראש, הוא ירד. נכון שמכבי מסתגלת בשנים האחרונות לאבד תארים ולהפסיד אותם, אבל מכאן ועד להזדהות עם חיי הכלב הנמוך – זו באמת מהפכה שאפילו דייויד "מותר גם להפסיד משחקים לפעמים" פדרמן לא יסכים לה.

כך או אחרת, אחרת או כך, אני יכול להגיד שאלה היו הדקות המהנות ביותר במשחק, מבחינתי. אפילו הקהל הדי שבע, שהשלים כבר עם העונה האירופית החלשה של הקבוצה שלו, התעורר. היה מסקרן לראות וגם לשמוע את התגובות הנלהבות של הקהל למשהו לא מוכר וחדש עבורו.

תכל'ס, כאמור, אין סיכוי שמישהו במכבי ת"א יאמץ את הגישה הזו. אני לא רואה מצב שמכבי מורידה את התקציב בחצי, מתבססת על שלושה זרים טובים ומיטב הישראלים בשוק ומגיעה למשחקים כשהיא לא הפייבוריטית בליין ההימורים אפילו בחלק ממשחקי הבית.

ספציפית למשחק עצמו – וביחס להרכב שמכבי יכולה היתה להעמיד הפעם – נראה כאילו מדובר בעולמות הפוכים. ברצלונה עם האוריינטציה הכמעט קבועה שלה שמתבססת על סנטרים אמיתיים, מינימום אמריקאים, ספרדים מובחרים והתבססות על השוק הבינלאומי, מול מכבי עם רשימת האמריקאים הבינוניים שלה ברובם, ובה גם שחקנים שמתקשים למצוא את עצמם.

הקושי לקלוע סל מול ברצלונה גדול. הנוכחות של ואסקז, אנדרסן, איליאסובה וסנטיאגו עצומה, במיוחד של הראשון. כספי, אליהו וגיינס נחסמו פעמיים כל אחד. כפול ויותר ממה שקורה להם בדרך כלל במשחק. ואסקז הוא בכלל תופעה. למעשה, הוא מחליף לגיטימי בהרבה קבוצות ב-NBA. שחקן הגנה מצוין, ריבאונדר וחוסם טוב, ג'אמפ שוט סביר מחצי מרחק. עם הנעת כדור קבוצתית נכונה הוא יכול לקלוע הרבה נקודות בקלות. ברצלונה עבדה פנימה כדי לנצל את המיס-מצ' בינו לבין כל מי ששמר עליו, למעשה, והאיש חגג. יכול היה לחגוג אפילו יותר. בצעירותי הייתי קורא לשחקנים גמל עבדול נאצר, אבל למה לפגוע בואסקז. הוא באמת לא עשה לי רע.

קבוצה-קבוצה, גם אם עמדת הרכז אצלה פקששה לגמרי הפעם. ב-38 דקות משותפות של הרכזים הטבעיים שלה, או לפחות אלה שמוגדרים ככה (סאדה, לאקוביץ', בארט), ברצלונה קיבלה ארבע נקודות בלבד. אם גם אחד מהם היה יכול להוות איום רציני לסל הפעם, המשחק שלה היה משוחרר ופתוח בהרבה.

זו הוכחה שיש כדורסל שבו הפוינט גארד הוא לא סקורר עיקרי, כמו שהתרגלנו במכבי ת"א של שאראס, סולמון, ביינום וארויו, אבל אין לי ספק וספק אין לי שאם ברצלונה לא תקבל מספיק נקודות מהעמדה הזו היא תיתקל בקושי רב בהמשך מול קבוצות טובות יותר ממכבי. ויש השנה לא מעט כאלה. הפעם היא הגיעה ל-90 נקודות גם בלי רכז-קולע. זה לא יקרה תמיד, אבל ברצלונה יודעת לחפות על ימים כאלה בהגנה חזקה ובעלת פוטנציאל אדיר.

בלי קשר לכלום, אני מקנא לאללה בקלילות של נבארו כשהוא מגיע לקו העונשין. יצעקו לו מהיום עד מחר, ישאגו לו באוזניים והאיש ישחיל אותן אחת אחרי השנייה. כל כך הרבה נקודות אקסטרה האיש הזה צובר לאורך הקריירה שלו מהקו, שרק כשרואים אותו מבינים עד כמה חייב כל כדורסלן באשר הוא לעבוד נונסטופ על ניסיונות לסחוט עבירות, על הגעה לקו ועל קליעה מדויקת משם. אלה פשוט נקודות שהן מתנה.

תמה ונשלמה עונת היורוליג של מכבי ת"א, אבל לא העונה עצמה. אמנם ערוצי הספורט בתשלום משדרים העונה כדורסל אירופי יותר מתמיד, אבל "לא לא לא תנצחו אותי, לא תנצחו אותי כל כך מהר" שר יהורם בגאון רב בזמנו. ואני מצטרף אליו.

מנוי רק על אחד מהם. ומה שישודר בו – נדסקס כאן בחדווה ודיצה. ומה שלא? גם טוב ויתקבל בברכה: אולי קצת ספורט בחוץ, אולי עוד ערב פנוי עם המשפחה הנשיאותית, אולי עוד זמן לאייטמון מלבב בכדורסלע-האתר ושאר אופציות מלבבות אחרות.

ומי שכל זה לא הספיק לו יכול למצוא כאן עוד.

סופ"ש נאה כרפאל לכל בית ישראל.