היינו אתמול, איתי סלע הפלאי ואני, במשחק בין רמת גן לאשקלון. זה הסתדר לי בול: גם קרוב לבית, גם משחק בין קבוצתי האהודה מאשקלון לבין קבוצת ההומטאון, גם הזדמנות לעמוד בהבטחה שזרקתי פה לפני כמה ימים לפיה אעקוב מקרוב אחר אנתוני מיילס וגם כניסה חופשית, יען כי איתי פעיל בבית ספר לכדורסל של עירוני רמת גן. מה רע?

אחר כך, כשראיתי עשרות ילדים מוזמנים מלווים בהורים שלהם, חשבתי לעצמי שיהיה מעניין לדעת כמה כרטיסים נמכרים במחיר מלא למשחקים האלה. במחשבה שנייה, העדפתי שלא לדעת. למה לקלקל חוויה בנתונים מהסוג הזה? לא מספיק כאב הראש הכלכלי שיש ודאי לבני ברנר וחברי ההנהלה של רמת גן?

הטעות הטקטית היתה שהתיישבנו שלושה מטרים מהמתופפים של רמת גן. אין סיכוי, אגב, שאלה אוהדים של הקבוצה. נראה יותר כמו מתופפים בשכר שהתמקמו ביציע ודפקו לנו את האוזניים לאורך כל המשחק. ואיך אני יודע שהם מתוגמלים? אוהדים רגילים לא היו משקיעים כל כך הרבה אנרגיות נונסטופ בחינם. בטח לא אוהדים של רמת גן.

הרגו אותנו, הרגו.

והיה גם משחק, יו נואו. כל בעלי התפקידים מרמת גן הגיעו לפני הפתיחה לחבק את רובי בלינקו, המאמן לשעבר, כולל היו"ר והמאמן הנוכחי. לא שזה רע, לא שיש עם זה בעיה, אבל בשלב הזה כבר ידעתי שרמת גן עומדת להפסיד. תחושה כזו. מה גם שאשקלון צריכה כל ניצחון כרגע וכולם יודעים שלמעשה אין שום הבדל בין הקבוצות האלה. כמעט כל הקבוצות בליגה שוות ואין שום יתרון ממשי לרמת גן על אשקלון, אם בכלל. יותר מזה, עם עוד קצת תיאום, אנרגיות ורצון אשקלון היא קבוצה לפיינל פור בפוטנציה. תמיד אמרתי.

פחות מעניין אותי לכתוב על המשחק עצמו. באתי לראות את אנתוני מיילס, שחקן שמעמיד מספרים טובים לאורך כל העונה הזו אבל נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שאף אחד לא מדבר עליו. ועל הדרך אם אפשר לתפוס גם את ראשון טרנר עוד יותר טוב.

הדבר הראשון שקפץ לי מול העיניים הוא הגובה שלו. בטלוויזיה הוא לא נראה כל כך גבוה. 2.06 אמיתי, כנראה, שבלט עוד יותר לעומת ה-2.00 פלוס-מינוס של אחד כמו טרנר. מיילס אולי מוגדר כמו פאוור פורוורד אבל בליגת קזינו הוא סנטר לכל דבר.

אחר כך שמתי לב שהוא לא שומר. האיש עלה מעופף לגמרי. לא שומר, לא סוגר לריבאונד, לא מאיץ מספיק בדרך להגנה. אמנם גוף גדול, אמנם ישבן וציצים שמזכירים במשהו (רק במשהו, כי לגמרי אי-אפשר) את אלה של לבאן מרסר, אבל תן עוד קצת גז בירידה להגנה, בחייך. סליחה ומחילה אם אני משמיץ לחינם, אבל יכול להיות שיש עיכוב כלשהו בתשלום המשכורות? כי אם כן זה מסביר חלק מהעצלות וחוסר הנכונות להקריב עבירות. הרי לא יכול להיות שמגן יאחר בכל פעם חצי צעד או צעד שלם אחרי האיש שעליו הוא שומר, נכון?

מיילס סיים בלי עבירות משחק של 28 דקות. ממוצע העבירות שלו הוא 3.2 למשחק. זו היתה הפעם הראשונה העונה שהוא מסיים משחק בלי פאול. לא יודע – משהו פה לא נראה לי.

רק אחרי הפעם הראשונה שעמיר עוזי משך אותו אליו לספסל, האיש חזר קצת אחרת לדקות הבאות שלו על המגרש. יותר השתדל, יותר נלחם, אבל באופן כללי הוא עשה עלי רושם של ריבאונדר לא גדול במיוחד. די עשו לו בית ספר, אם אפשר להשתמש בביטוי הקצת מעליב הזה.

אה, לא מעליב בעיניכם? בעיניי הוא מעליב. קצת.

בטח אם הייתי אנתוני מיילס אתמול, כשראשון טרנר הגיע ל-20 ריבאונדים כבר בתוך הרבע השלישי.

ברור לי שזה לא היה יום גדול של מיילס, אבל אפשר להבין מאיפה מגיעים הימים של הדאבל-דאבל שהוא קובע, לפעמים. צריך לשחק איתו פנימה, קרוב לחישוק. אמנם לא ממש הלך לו מול חבורת הנתרנים בתוך הצבע של אשקלון (גראנט וטרנר), אבל בפעמים שהוא תופס עמדה קרוב לחישוק עם הגוף הגדול שלו, הכדורים ילכו פנימה רוב הזמן.

חוץ מהבעות תסכול ועצבים לא ראיתי על הפנים שלו אפילו שמץ של חיוך. מבחוץ נראה שהוא סובל. אני מבין שלסחוב כזה גוף רד-עלה-עלה-ורד על המגרש זה לא סיפור פשוט, אבל אל הצלחתי לקלוט מהבחור הזה שום ויברציה חיובית כמו שיש לחלק מהשחקנים האחרים של רמת גן, או לשחקנים מהסוג של ראשון טרנר. אולי זה סתם עניין של אופי, אולי עניינים אחרים שמלווים אותו כאן ואנחנו לא יודעים. ושוב אני זורק את אלמנט הכסף כאופציה אפשרית. יכול להיות שעיכוב של יומיים, נניח, משפיע עליו יותר מאשר על שחקנים אחרים.

ובכלל, אולי יש כאן אפקט-סין? אפקט-סין, נו. שחקן מגיע אחרי תקופה בליגה הסינית שבה הוא קולע 30 נקודות למשחק וזורק 30 פעמים לסל ומתרגל לא לשמור באופן מיוחד. זו ליגה עם מעט אמריקאים וכל אחד כזה הוא מלך. הרי די ברור שאם רודני ווייט היה נשאר כאן - גם הוא הגיע אחרי תקופה בסין - האיש היה מוצא את הדרך לסל בסופו של דבר, אבל במקרה שלו היו שתי בעיות: המבחן שלו היה ביורוליג יותר מאשר בליגה הישראלית, ובמכבי ת"א היתה מעט סבלנות לגביו ואולי בצדק - הגנה, אחרי תקופה בסין, כנראה שלא היתה מגיעה ממנו בשום מקרה.

ואם לסגור את העניין הזה סופית, אני לא יודע כמה שוקל כיום מיילס, אבל במיליון אחוז הוא הולך לצרף לעצמו עשרים או שלושים קילו בתוך זמן לא רב אחרי הפרישה.

כך או אחרת, אחרת או כך, אנתוני מיילס הוא שחקן לא רע בכלל. שחקן שהפעם לא כל כך הלך לו, אבל אני מבין היום יותר טוב איך הוא עושה את מה שהוא עושה, ולא פחות מזה אני מבין איך הוא לא עושה את מה שהוא לא עושה.

שלומות ונצורות בשלב זה.