עוד אני יושב וצופה בקבוצתי האהודה מנצחת את הפועל חולון (אחת מתוך שתיים, השנייה היא בני השרון – ואם אתם עוד לא יודעים את זה עד עכשיו, כנראה שמינון הביקורים שלכם לכאן לא עומד בקריטריונים המחמירים שלי), ופתאום נזכרתי בדבר.

על מה בדיוק?

על השאלות הישירות במיוחד ששאל את ליאור אליהו בראיון בסיום המשחק (וביניהן: "האם זה לא מעליב אותך, כשאתה רואה שקבוצות יריבות מחשיבות אותך כחוליה החלשה ביותר בהגנה ותוקפות אותך פעם אחר פעם?"). וגם על הדעתנות ונקיטת העמדה שהפגין בהתייחס לתגובה של רבי פנחס הגרשוני בסיום, לפיה אפשר היה להבין שייתכן שתוצאת המשחק נקבעה מראש על ידי השופטים, ושהיה ברור שחיפה תנצח במשחק.

וול דן, פרשננו הלאומי.

עם זאת, חלפה יממה והנה יש לי גם ביקורת.

במשחק בין קבוצתי האהודה מפיסקת הפתיחה לבין הפועל חולון, נתפס שלח לנקודה לא נכונה וחזר עליה פעמיים. לא יודע עד כמה שמתם לב אם בכלל, אבל לי זה קצת הציק יען כי קבוצתי האהודה היא זו, והמעקב שלי אחר המתרחש בה הוא, כנראה, מעט יותר אובססיבי מאשר מעקב אחר גבעת שמואל, נניח, או עירוני רמת גן ואחרות.

אמר שלח פעם ופעמיים, פחות או יותר במלים האלה, שרובי בלינקו מפתיע או חורג מההרגל או משהו כזה, כאשר הוא הולך עם טיירון גרנט על חשבון לואיס טראסקוט. לו היה החבר שלח מעיין בכתבינו ביתר הקפדה היה ודאי למד, שמאז שגרנט הצטרף לקבוצה בלינקו הולך איתו הרבה יותר מאשר עם טראסקוט. באופן עקבי הוא הולך איתו, שבוע אחר שבוע.

עמודת דקות? בבקשה:

טראסקוט בארבעה המשחקים האחרונים: 10, 2, 10, 12.

גרנט בארבעה המשחקים שלו כאן: 18, 21, 24, 20.

מ.ש.ל

אגב, העובדה שאנחנו משחקים עכשיו עם גרנט וטראסקוט באותה קבוצה רק מעצימה את כוחנו, ודאי כאשר ראשון טרנר (הקרנף 2, הראשון היה לושיוס דייויס) עושה דברים יפים בצבע. גרנט יעיל, טראסקוט גם וכל עוד עמית תמיר ושחר כהן משלימים חמישיית גבוהים שיכולה להזיק ליריבה מכל מיני זוויות ובכל מיני תחומים – מצבנו טוב, כפי שלמדה חולון על בשרה.

אז זה באשר לשלח, גרנט וטראסקוט.

מה עוד?

הנה עוד: שקלתי להקדיש לזה אייטמון נפרד וחייכני, אבל אני מתעצל אז אולי אסכם את העניין לכדי פסקה ואסגור עניין. וזה מה שרציתי לומר: אם הייתי שחקן והיו שואלים אותי עבור מי מהמאמנים הייתי הכי מתאמץ (בהנחה שיש כזה פקטור בכלל), אני חושב שהייתי עונה: עבור בלינקו.

יש ברובי משהו שמצמית אותך לספסל במהלך טיימאאוט, נניח. אני לא יודע אם זו העובדה שהוא כל כך משתדל, או כל כך מזיע, או כל כך רוצה, או כל כך מגמגם לפרקים, שבא לך לחבק אותו ולומר לו: רובי, תירגע, תן למלים לזרום בנחת, אני רואה עד כמה זה חשוב לך, עד כמה הכל בא מהלב הגדול שלך ולא מהצד הטכני-טקטי-פוזאי. אנחנו, ואני בתוכם, נעשה כל מה שניתן כדי לנצח את המשחק הזה.

הנה, סגרתי רעיון בפסקה-שתיים: רובי בלינקו הוא המאמן האבהי ביותר בליגה, בעיניי. אחד שהייתי (אולי, כן? לא מבטיח, משתטח על הרצפה כדי להציל כדור אבוד אם הוא היה המאמן שלי).

באשר לחולון – בצניעות אומר שהרחתי את ההפסד הזה, כי מחיר המנייה הגיע לשמיים ולא שיקף את שווי החברה (ואני מקווה שאני מדבר עברית, כי בכלכלה המושג הכללי שלי די קלוש). חולון לא יותר טובה מראשון לציון או גלבוע/גליל או הפועל ירושלים אותה הביסה לאחרונה. היא גם לא יותר טובה מאשקלון, לדעתי. הרצף שלה היה צריך להיפסק מול הקבוצה הראשונה שתרצה מאוד את המשחק לפחות כמותה. ואשקלון רצתה.

מספיק שלואיס פלורס ובריאן טולברט קולעים באחוזים ירודים, כדי להביא את חולון לבעיה. אני צופה לה חיים קשים בסדרת הפלייאוף ולגמרי לא בטוח שהיא עוברת הלאה אל הפיינל פור. מייחד אותה איזשהו ביחד-NESS, משהו שלא בהכרח פשוט להסביר במלים. חיבור יוצא דופן בין שחקנים שרובם בינוניים, אבל נהנים לשחק ולהתאמן יחד ונדחפים בידי קהל גדול, תומך ומיוחד במינו. החיבור הזה הביא אותה למקומות שאפשר היה רק לדמיין בתחילת העונה, כולל לזכייה מדהימה בגביע המדינה. אבל עכשיו, כשמדובר בסדרה שבה צריך להתעלות פעם אחר פעם בתוך זמן קצר יחסית, אני לא בטוח שלחולון יש את זה כדי לעבור הלאה. רוצה להאמין שכן, כי הקבוצה הזו היא תופעה, אבל לגמרי לא אתפלא אם הקבוצה הזו לא תהיה בפיינל פור.

בעניין אשקלון – הייתי רוצה לבקר במחשבותיו של עמית תמיר פעם אחת, ולבדוק מה הולך שם. בעיניי הוא עדיין השחקן הכי לא מתוקשר מבין הישראלים הבכירים בליגת קזינו. תכל'ס, אני לא יודע עליו שום דבר ממשי, אמיתי, עמוק.

לא יודע איזה סגנון כדורסל הוא אוהב, לא יודע איך קרה ואיך התגלגלו הדברים לידי כך שהוא שחקן בגובה 2.10 בערך, שזורק שלשות כמעט כמו שהוא זורק לשתיים, ובקושי רב מגיע לקו. לא יודע מי המודל שלו, לא יודע מה הוא חושב על הכדורסל הישראלי, על השחקן הישראלי, האם הוא מעריך את הליגה או רואה בו חצר פרטית שלו. האם הוא עדיין מחשיב את עצמו כשחקן לליגות אירופיות, או שסיים עם הסיפור הזה, נחת לקרקע והבין שאין לו מה לחפש בליגות מובילות דוגמת היוונית, למשל, בה שיחק בקבוצות שונות. מה הוא אומר על מי שקורא לו רכיכה ומאיפה הוא שואב את הביטחון להשליך שלשות בפייד אוויי ג'אמפ-שוט, ישמור האל הטוב. וזה עוד נכנס לו, יאאא אולוהים.

ובעיקר אני לא יודע איך קרה, שאחד השחקנים המרתקים שיש לנו בכל הקשור לסגנון המשחק שלו, הוא כל כך לא מעניין מבחינת המדיה. פאשלה של התקשורת? כנראה. גם כי תמיר הוא כנראה ילד טוב ירושלים, ולא נקשרו בשמו שום בעיות יוצאות דופן. נו, נאלץ לחיות עם האנונימיות היחסית שלו, שלגמרי לא מסתדרת לי עם תכונות הפושטק שהוא מציג לפעמים על המגרש עם עוד צ'אקה מתשעה מטר. שנכנסת, כמובן.

פיייי קיבינימט. זה שוב מגיע ל-900 גרם, כל המחשבות האלה. אני חייב לדעת לשלוט בעצמי קצת יותר. בחוץ סימני חג, ואני עם עירוני אשקלון. נו, באמת. עם כל הכבוד, יו נואו.

חג שמח וצוהל לכל בני ישראל. ולנאה כרפאל.