"אז מה, אין על מה לכתוב עכשיו?", סנט-עקץ-תמה-התעניין אחד השכנים, בעברו הרחוק מנהל באחד ממועדוני הכדורסל בארץ, בשעת בוקר מוקדמת מדי במעלית.

"תמיד יש מה לכתוב. תמיד", עניתי לו ביובש, מוכה הלם עדיין מערנותי הכפויה בשעה מוקדמת כל כך.

"באמת? מה, למשל", הוא שאל.

"יש ויש, אתה יודע, תמיד יש", עניתי כשהמעלית הגיעה ליעדה בשלום (לא עניין פשוט בימים אלה, יו נואו, בהם מטוסים נעלמים באמצע טיסה ואיש לא יודע לאן). נפרדתי ממנו בחיוך מריר שכל כולו יקיצה מוקדמת ומאוסה והלכתי לענייני.

בדרך, עוד לפני שאפשרתי לעולם הזה להשתלט על מחשבות נשיאותיות רבות עונג, כאלה שמתחמקות מנטל יומיומי ומחויבויות שאין להן סוף וסוף אין להן, שאלתי את עצמי אם עניתי אמת לאיש.

האמנם תמיד יש על מה לכתוב? כלומר, בטוח שיש, אבל האם באמת חייבים? האם באמת צריכים? האם ענייני הקיץ מעניינים את ישבנו של כלב עזוב, או שאפילו זה לא? והאם לא היה מוטב לסגור- פשוט לסגור הכל – לחודש שלם לפחות, שלא לדבר על חודשיים, ואז לפרסם בתמציתיות במין שורה רצה, או בכמה וכמה עמודים, נניח, את כל רשימת כל האירועים שקרו.

מי עבר למי. מי חתם איפה.

מה היה קורה אם לא היינו צריכים לכתוב (במקרה שלי) או לקרוא (במקרה שלכם) את כל הידיעות האלה על איידסון ובלות'נטל וכספי וגודס וקטש וכל השאר. מה היה קורה אם כל זה היה נדחה ל-15 באוגוסט נניח. ואז, בשלוק ארוך ובצימאון רב אפשר היה לגמוע את כל הידיעות החדשותיות במכה אחת. גם ליהנות מהקטע וגם להיות מופתע.

מה, צ'ילדרס במכבי חיפה?

לאאאאא! יוגב אוחיון בקאזאן? איך?

ואללה? ג'ף רוזן רכש את עירוני אשקלון!

מדהים! רענן כץ הצטרף לטאו ויטוריה וליאור אליהו נשאר בסוף?

מה זה, קטש באלבה ברלין?

ובלאט בגולדן סטייט?

יאאא אולוהיים, לזה אני באמת לא מאמין: שמעל'ה פרש!

כמה הרבה יותר נחמד היה לקבל מנה מרוכזת כזו, ארוכה בהרבה, כמובן, עם כל ההעברות, החדשות, ההחתמות, האירועים, התוצאות.

מה היה קורה אם היינו חיים בלי הידיעות היומיות על כספי והדראפט? בלי ענייני החתמת המאמן של ירושלים על כל סיבובי הפרסה, הדיסאינפורמציה, חצאי האמיתות והתגובות המגומגמות. בלי זה מועמד לפה וההוא לשם, ואחר כך זה מכחיש, וזה מאשר וכרגע הוא פה, ומחר הוא על סף.

והרי אתמול הוא היה בכלל בדרך למכבי ראשון לציון, לא? אז אם הוא יצא אתמול לדרך, איך שזה שעוד לא הגיע? בפעם האחרונה שבדקתי ראשון לציון היתה במרחק עשרים דקות נסיעה מתל-אביב. מוזר.

בימים האלה, כשהנפש יגעה ואינה משוחררת, כשהחופש לא ממש קיים גם כשהסתיימה העונה כבר מזמן, כשהתחושה מדברת על דריכה במקום, על איזושהי כניעה לתכתיבים, ללופ האינסופי, לנורמה שהשתרשה – אני נזכר תמיד בדורון שפר.

האיש שקם והלך כי הלב אמר לו. אחר כך הוא אמנם חזר, ובא והלך ובא וחזר, אבל תמיד הוא עשה דברים כי הלב אמר לו. זה שיש לו לב מבולבל, זה כבר סיפור אחר, כן?

ואני, מה עם הלב שלי, מה?

איפה הוא?

אתמהה נואשות וממושכות ולא אבין זאת. כלומר אבין היטב – אבל אדחיק. כאחד האדם ולא כנשיא רם מעלה.

וחבל.

אמר ולא יסף.

שלומות ונצורות בשלב זה.

אהה, כן, שבוע הספר התחיל, יו נואו, וזו הזדמנות ראשונה שלי לספר לכם שיש יומן כדורסל חדש בדוכני מודן. אוצו-רוצו בני העם. למענכם הינו, וגם למען הנפש שלי. שאחרת, מי יודע - אלמלא הוא ואם לא כדורסלע-האתר עוד הייתי יוצא בגרסה מודרנית ל"איני יכול עוד" של מנחם בגין עליו השלום.

זה בסדר, נא לא לקחת ברצינות. זה זיפת קיצי קצת שחוק כזה, יו נואו.

יהיה טוב, יהיה גם נאה. רק אם אפשר, בלי לחות כל כך גבוהה, אוקיי?