כמה וכמה (וכמה!) ימים אחרי שסיפור עודד קטש והפועל ירושלים התאייד כאילו לא היה מעולם, הגיעה אתמול ההודעה - כולל צילומים מחתרתיים של גודס בבית הקפה עם אורי מנצור מהזווית של הכיפה, ודני קליין בולס אבטיח בערב הירושלמי – על המשך דרכו של המאמן.
נו, נחיה עם זה.
איך אמר קליין רק לפני כמה ימים כדי לכסות את הבושה שנערמה לו בחצר המשחקים הפרטית: רק חמור לא משנה את דעתו.
איך, איך קליין מפיל את עצמו פעם אחר פעם עם משפטים שלא צריך לומר, זה מדהים.
אוקיי, אז החמורים שינו את דעתם. וזה נאה בעיניי, אבל גם קצת מפליל, יו נואו.
ולעצם העניין, או ללחי החמור, מה זה משנה: גיא גודס היה ונשאר מועמד ראוי וטוב להוביל את הפועל ירושלים גם בעונה הבאה. אני מאבחן מכאן, ממקום שבתי הבטוח, שקליין מפתח איזו חולשה לא ברורה כלפי קטש ומת שהבחור הכי רזה באזור יאמן את הפועל ירושלים בהזדמנות הראשונה.
בעצם, חולשה ברורה ביותר, למה לא ברורה? כי יש בקטש משהו מהפנט, אני מודה. השבריריות שלו משדרת סוג של עוצמה באופן מוזר-משהו. אבל זה מתחיל מלהביט לו בעיניים, אחת כחולה ואחת ירוקה. כמה מיוחדים כאלה אתם מכירים שהם לא דייויד בואי? אני - לא הרבה.
גודס הוא הנורמה. שקול, יסודי, אחראי, שתי רגליים על הקרקע. כל אחת היא גזע. ועבד במכבי.
קטש הוא גזע עץ מטלטל ברוח וגם דעותיו וכוונותיו והנורמות שלפיהן הוא מונע הן לא פעם מופת ליצירת זיג-זג, לא פחות מזה. וגם עבד במכבי.
קליין, ככה אני חושב בכל אופן, מרגיש שרגליים על הקרקע אולי יעזרו לו לא להפסיד במלחה, או לרדוף אחרי מכבי ת"א בכבוד רב בהחלט. אבל בלי זיג-זג, בלי מישהו שקצת משתגע, קצת מאבד את הצפון, קצת נראה פתאום כמו מישהו שחייב לערבב את הקלפים מחדש סתם כי העסק נעשה צפוי ומסודר מדי – ספק אם הוא יוכל לזכות באליפות.
קטש הוא כזה. הוא כבר היה לו בידיים, הוא היה. ואיך, איך חמק. גם קליין לא מבין את זה. אבל בינתיים, בלית ברירה ועד לפעם הבאה, צריך לתקן את הפתגם ולהתקינו לימינו אנו, כי הנה, עובדה, גם חמור משנה את דעתו. אז יאללה, בואו נבנה קבוצה יציבה, עם מאמן שקול ונגיע רחוק. או שלא.
