בואו נדבר קצת על אורן אהרוני. מהיכרותי איתו לאורך השנים, הלא מאוד עמוקה אבל קיימת, תמיד הערכתי את הבחור הזה. הוא עשה עלי רושם של אדם ממוקד, שיודע מה הוא רוצה להשיג ואיך הוא רוצה להשיג את זה. בחור ישיר ואינטליגנטי שבנה לעצמו קריירה נאה כרפאל בסופו של דבר, בלי להיות קארים עבדול ג'באר או משהו, כן?
כשחקן אהבתי אותו פחות, בעיקר את ההשהיה של הכדור בהתקפה. הרבה פעמים נראה היה מהצד שהקבוצות של אהרוני, ששיחק כרכז בעיקר, יכולות היו ליהנות יותר לו היה משחרר את הכדור מהיד ומשחרר הלאה. אבל אהרוני אהב לכדרר ולכדרר ולסמן יותר מדי סימונים של רכז. אתה ימינה, אתה שמאלה, זוז לפה, לך לשם, והקבוצות שלו נתקעו לא פעם על זריקות לא נוחות תחת לחץ. אוקיי, אף אחד לא מושלם.
לא נתכחש ולא נכחיש, לעומת זאת, לשורה ארוכה של משחקים מצוינים שהאיש הזה פיזר לאורכה ולרוחבה של הליגה. יכולת הקליעה שלו והצ'אקות משמונה מטר עשו לו שם, אם כי לאורך השנים האחרונות היציבות בקליעה היתה ממנו והלאה, ככל שזכור לי.
ובכל זאת, נצדיע, בהחלט נצדיע: הוא עבר קבוצות, ראה עולם, ניסה פה ושם ובסוף מצא בית חם שבו אהבו וכיבדו והעריכו אותו ואפשרו לו במה ארוכה וביטחון כלכלי ומקצועי. בסוף אפילו נתנו לו לאמן את הקבוצה זמן קצר לאחר פרישתו מבלי שהיה לו ניסיון באימון. וזה יפה.
כך או אחרת, אחרת או כך, אחרי שהעלה את גבעת שמואל מהליגה השנייה לראשונה קיבל עליו באופן טבעי את אימון הקבוצה גם בליגת קזינו (לא טבעי, אגב, עבור שרון אברהמי, למשל, אבל טבעי באופן כללי ובטח במערכת היחסים של אהרוני עם המועדון של גבעת שמואל).
רץ יפה, רשם שלושה ניצחונות רצופים, נניח, ומיד קפצו הכותרות ושבחו את המאמן הנפלא והפתעת העונה. אחר כך הפסיד משהו כמו תשעה רצופים בחלק האחרון של העונה, אולי יותר אפילו, והפלא המוקדם פג. מסקנה בפעם האלף: לא צריך לרוץ מהר מדי ולקשור כתרים, וגם לא צריך למהר ולרשום הספדים.
ופתאום, מסתבר, שהאיש הולך לעבור עכשיו סטאז' אצל רו"ח ד. שמיר בבני השרון. שמענו וקראנו בו זמנית וגם לחוד, שעמדה בפני אהרוני הצעה לאמן את עירוני אשקלון כמאמן ראשי, ובסופו של דבר הוא בחר לחתום בבני השרון.
לא יודע עד כמה רצינית היתה ההצעה מאשקלון, אבל אם אכן היתה כזו – נכבדו עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ על האומץ.
האומץ לעבור מעמדת המאמן הראשי, העמדה היחידה שידע בשנתיים בלבד שהוא עומד על הקו,
אל עמדת עוזר המאמן.
האומץ לצאת אל הרפתקה מעניינת תחת מורה דרך שאין לו, אני מניח, שום קשר מיוחד איתו ברזומה, ומדובר כמובן ברו"ח ד. שמיר. אלא אם כן אני לגמרי טועה כאן והשניים מכירים זה את זה כבר שנים רבות
על סמך ניסיון קודם כלשהו.
אני חושב למשל על אבנר יאור, שגם הוא היה מאמן ראשי, גם הוא ירד ליגה (עם עפולה) וחזר כעוזר מאמן של עדי אזולאי באשקלון. עוד חיבור שלא ידענו עליו דבר וחצי דבר, או לפחות לא צף על פני המים כל קשר בין השניים קודם לכן. העונה המשותפת שלהם לא עלתה יפה. אזולאי התפטר, יאור החליף אותו ופוטר תוך זמן קצר. לא עבד.
רו"ח ד. שמיר הוא לא עד כדי כך ותיק בליגת קזינו כמאמן ראשי. יש לו בסך הכל שתי עונות בהפועל ירושלים מאחוריו, את השנייה אפילו לא סיים. אבל יש לו את ההילה. עוזרם של גרשון ובלאט הינו, יו נואו. ויש לו את הניסיון המצטבר והדברים שלמד מגדולי תורה.
אהרוני הוא תלמיד טוב. אני בטוח שהוא בא ללמוד ולא חושב כל רגע וכל שעה
על היום שאחרי המשרה הנוכחית. מהבחינה הזו, יש לו ממי לספוג חומרים ואני חושב שהוא לקח החלטה נכונה.
איך יעבדו השניים האלה? האם יצמח כאן קשר מופלא סטייל ראש שבט האפרים ועוזרו רועי חגאי שהולכים עכשיו לקבוצה שלישית משותפת? האם חוזהו של אהרוני חופף ומותאם לשלוש העונות עליהן חתום שמיר בבני השרון, או שמדובר בשנת ניסיון שמטרתה לראות איך תעבוד הקומבינציה הזו ואז יתקבלו החלטות נוספות?
והכי חשוב - האם שמיר עומד ללמד את אהרוני גם את רזי ה"א-רייט?" בפסקי הזמן?. אתמהה ממושכות ונואשות ולא אדע, אם כי קורה לא פעם, יו נואו, שאנשים שחיים זמן רב אחד עם השני נוטים לסגל לעצמם חלק מתכונותיו של האחר. אשמח לראות את אהרוני ב-"א-רייט?" משלו באיזה פסק זמן מזדמן אי-שם לאורך העונה. זה יהיה האות הכי ברור לכך שהאיש נקלט.
נעקוב בכיליון. ואם נחיה – גם נראה.
