הפועל ירושלים קיימה אימון ראשון אליו הוזמנה התקשורת, כמקובל. המצלמות תקתקו, המאמן צוטט, גם חלק מהשחקנים והעיתונים עשו טובה שמצאו כמה פיסקאות בערב החג בין גביע דייויס, להפועל ת"א בענף הביפ ולענייני אליפות אירופה בכדורסל. הסגל עדיין לא סופי, רוצים שם את יוגב אוחיון, אולי יביאו גם זר חמישי, עסקו בגומא אגייר שהגיעו לאימון לבוש בצבעים הנכונים ומצב הרוח טוב. כמו שאמר גיא גודס פחות או יותר, ותחסכו ממני את הציטוט המדויק: לפני חודש לא האמנתי שיהיה לנו סגל כזה. בהזדמנות זו יש לומר, שצירופו של טריי סימונס, חביב הסיפרה, הופך את הפועל ירושלים למועמדת רצינית לתואר "קבוצתנו האהודה" בעונה הקרובה, אבל עד לפתיחת הליגה יש הזמן. נשקול, נחשוב, נבדוק
נעדכן ונדווח.

באחד הצילומים מתוך האימון יצא לי פתאום לראות בזווית העין את אורי קוקיה. אז גם הבנתי פתאום, שאם יש מישהו שאני מאוד רוצה בהצלחתו בעונה הקרובה זה הוא. האיש אמנם נופה מסגל הנבחרת לאליפות אירופה באופן די טבעי כמוזמן של פעם ראשונה שלא ממש לוקחים אותו ברצינות כרגע אלא בעיקר רוצים לתת לו תחושת שייכות ולבחון אופציות לעתיד, אבל בגלגול המחשבות לכיוון פולין סביר שיכול היה לעזור. אין לי ספק וספק אין לי, שהיה ממרפק את הגויים ושולח אותם לפיייי קיבינימט. אם כבר הם מנצחים, שלפחות ייצאו מצולקים.

הפייטר הישראלי מתקדם, לא נכחיש זאת. זה קרה עם גיא פניני, שהוכיח לצד האנרגיות והגישה הכסחית וחסרת הפחד שלו גם כדורסל לא רע, וזה קורה עם קוקיה שהגיע אל המועדון השני בטיבו וברמתו. מי ששיחק בליגה השנייה יותר מאשר עונה אחת, יביא איתו למלחה דברים שהקהל אוהב, בדיוק כמו שהביא איתו לחולון. זה קורה אגב גם עם מושון יעקוסי, אבל פשוט קצת שכחנו יען כי האיש היה פצוע לאחרונה. וגם עם ליאור ליפשיץ שהוא אולי פחות כסאח ומרפקים יען כי קטנטן הינו, אבל בשקט יכול לרוץ לתואר מר אנרגיה.

איפה הייתי?

בדברים שהאוהדים במלחה יאהבו.

ריבאונד, למשל. בזמן שכולם עומדים ומביטים במעוף הכדור אחרי זריקה לסל, קוקיה הכי נחוש להשיג אותו. בכל הקשור לריבאונד התקפה מפלטם של העצלים הוא להניח שהזריקה תיכנס ואפשר יהיה לרדת להגנה בשלום ובנחת. אני מניח שזה לא הקו שמנחה אותו אלא בדיוק להיפך. הוא הולך לריבאונד התקפה, מסתנן דרך החורים והפרצות והבקיעים ומגיע להזדמנות שנייה. 2.9 ריבאונדים בהתקפה ו-7.1 ריבאונדים בממוצע היו לו בעונה שעברה ב-21 דקות משחק, מספרים מדהימים אם מחשבים אותם ל-40 דקות.

הגנה, למשל. אוקיי, הוא לא הכי מלוטש ומהוקצע, התנועות קצת מוזרות ומגן השיניים שלו הוא כנראה המכוער ביותר בהיסטוריה המודרנית, אבל זה לא תענוג גדול להיות השחקן שקוקיה מופקד עליו. קודם כל, הוא מסוג השחקנים המסוכנים האלה. לתחושתי, לפחות. כלומר, בגלל שהוא נותן את כל כולו ולא עושה הנחות לעצמו, הוא משקיע הרבה אנרגיות בצד ההגנתי ומאפשר לגפיים שלו לעוף לכל עבר ולא תמיד בשליטה. הוא גם מאלה שלא חוששים ליפול על הפרקט ולחטוף מכה יבשה. זה עלול לעלות לשחקן המתקיף במרפק לראש, ברגל לצלעות, בנחיתה על האצבעות
ומה לא.

שיחקתי פעם עם בחור בשם שלומי דרורי, שדמה לבול, השומר הגבוה והקירח ההוא מ"בית דין לילי". בחור בגובה שני מטר, עם המרפקים הכי חדים שפגשתי, שהיה מוריד ריבאונדים ומנפנף את המרפקים לכל עבר משל היה ארל וויליאמס לפחות. פחד מוות היה רק לעמוד לידו. לאיש לא היו כללים של מה מותר ומה אסור, אבל זו לא היתה טקטיקת הפחדה או משהו כזה: הוא פשוט לא קלט שסגנון המשחק שלו מסוכן. מה שכן, מי ששיחק נגדו קלט ועוד איך. אני חושב שגם במקרה של קוקיה יש משהו מהעניין הזה.

הקרבה ומסירות, למשל. לא שיחקתי אף פעם עם קוקיה באותה קבוצה (מוזר, לא?), אבל על פי דמותו, הסגנון שלו ומשחקים שראיתי, בחור כזה איתך בקבוצה הוא ברכה לכולם. הגישה שלו חיובית, הוא חייכן, מאמין בעבודה קשה ויודע שהיא זו שתסדר לו את ההזדמנות. אמנם ארז מרקוביץ', הגבוה הישראלי המשמעותי של הפועל ירושלים בעונה שעברה לא קיבל הזדמנויות רבות מגודס, אבל אני יכול לקוות בשביל קוקיה שהיחס כלפיו יהיה אחר ושהדברים יתבטאו בדקות משחק. שלא כמו בחולון של העונה שעברה כאן יהיה לו עסק עם שני זרים משמעותיים בעמדות 4 ו-5 (ליאו ליונס וקווין פינקני), אבל אני משוכנע שגודס ימצא לנכון להיעזר בקוקיה בכל פעם שהעסק ייתקע. בסתר לבו קוקיה אולי היה רוצה לבקש דקות משחק לא רק כמומחה לחילוץ מכונות תקועות אלא גם מתוך הכרה בכישוריו הטובים, אבל כדי שזה יקרה הוא צריך לשפר תכונות אחרות במשחק שלו וגם אז בכלל לא בטוח שיעלה לפני זר.

אופס, הגעתי למחסום ה-700 גרם טקסט ומשק כנפי ראש השנה כבר ממש מעלי.

זמן לסיים, יו נואו.

חג שמח בפעם המי יודע כמה. אולי צריך, אגב, לסגור עניין ובמקום לומר את זה כל כך הרבה פעמים, להרביץ איזו צפירת ברכה לאומית ב-10.00 בבוקר של ערב החג עם רמקול לאומי שישמיע את "שנה טובה, שנה באה, אני כפיי ארימה" ומיד לאחר מכן יישמע קולו המונוטוני של דודו ארז שיאמר: "שנה טובה ושיהיה לנו ב-כיף".

לא רעיון רע, אני חושב.