הכי מתבקש – ואת זה בדיוק אני מתכוון לעשות עכשיו – זה לצעוק: היי, מאירק'ה בידינו לעוד עונה.

ממש ככה. הרווחנו כולנו.

המהלך הכי חשוב בהחתמתו של מאיר טפירו במכבי ראשון לציון הוא עצם הישארותו כאן של אחד מנכסיה הגדולים של הליגה הזו. לאורך הקיץ עקבתי בחרדה (סתם נו, סוג של ביטוי) אחר עלילותיו של הגיבור הקשוח מתוך חשש אמיתי שיעזוב. דיברו על דיז'ון, דיברו על איזו קבוצה בטורקיה. טוב שהסתיים בדיבורים בלבד.

עם עזיבתם של ליאור אליהו, עומרי כספי ואולי גם טל בורשטיין, ואתם יודעים מה – גם מתן נאור וגילי מוסינזון – לליגה הזו אין יותר מדי שועי עולם להיאחז בה. עם כל הכבוד לאבי סוכר, יהוא אורלנד, אלישי כדיר וניצן חנוכי, כן?

אבל האמת היא, שמעבר לתאווה הפרטית והציבורית חשבתי שמעבר לאירופה עלול לעשות נזק גם למאירק'ה עצמו. לעזוב בפעם הראשונה לאירופה סמוך לגיל 30, כמו שהוא עשה בזמנו כשחתם בנאנסי, זה משהו אחד. אבל לעזוב בגיל 34 וחצי בלי הרוח הגבית של הופעה בנבחרת לאומית באליפות אירופה ואחרי עונה לא מי יודע כמה בבני השרון, זה לא איי איי איי בכלל.

כאן, בראשון לציון, הוא מקבל את כל התמיכה, כל הקרדיט וכל הגיבוי. גם אם יטעה פעמיים-שלוש במשחק, או אפילו אם יהיה חלש לאורך שלושה משחקים רצופים, הוא ייהנה ממאמן שמכיר אותו, מאמין בו ואוהב אותו. שם, בצרפת או טורקיה או אוקראינה, הוא יכול היה לקבל את תג הזקן שירדה עליו העלטה בתוך פחות מחודש ולמצוא את עצמו על הספסל להרבה מאוד דקות במשחק, או אפילו לחזור הביתה מתוסכל ופגוע.

אז קודם כל היידה למאירק'ה על ההחלטה להישאר בליגת קזינו. גם מבחינתנו כאוהדים וגם מבחינתו. ואפילו שלא נשאר בבני השרון, אחת מקבוצותיי האהודות לצרכי כדורסלע-האתר, שם חשבתי וקיוויתי שיסיים את הקריירה עם הזמן.

לא יודע מאיפה לראשל"צ שהיו מאוד חסכנים בשנים האחרונות, עושה רושם, יש פתאום כסף להביא את טפירו, אבל שיהיו בריאים. למה לא. גיליתי פתאום שיש להם ספונסר חדש, אופיצי, והמרכז לריהוט ישראלי כבר לא תומך בהם. מה קרה, התלכלך קצת הריפוד של הכורסאות אז זהו, הולכים?

כך או אחרת, אחרת או כך, אם הספונסר, או הקבוצה, או העירייה, או מי ששם את הכסף על טפירו רוצה שהעונה הזו תסתיים בהצלחה, הוא יצטרך להשקיע עוד קצת ולהביא זר נוסף. שלושה זרים זה מעט עבור הליגה הזו. גם הפועל חולון, שהלכה לעונה יפה מאוד, חשבה על שלישיית זרים בתחילת הדרך ודי מהר צירפה את בריאן טולברט. בעיני רוחי אני רואה צורך בסמול פורוורד לחזק שם את העסק, אם כי הייתי שמח אם ראשל"צ היתה משחקת עם הגיבור הקשוח, לואיס פלורס ולארי אובאנון ביחד. לא שיש מצב, כי פלורס יקר, ולא שתהיה הגנה במערך הזה של הקבוצה, אבל יהיה מעניין.

אגב, שימו לב לגלגל שמתהפך: בעונה שעברה טענו בסביבותיו של אפי בירנבוים, ואולי סביבותיו הוא אפי עצמו, על שהוא קיבל יחס אחד בכל הקשור לרצונותיו לבצע שינויים ביחס לסגל השחקנים במכבי ת"א (גם עודד קטש טען דברים דומים לגבי עצמו עונה אחת קודם לכן), בעוד שפיני גרשון קיבל בהמשך כל מה שרצה. ורצה. ורצה. ורצה.

והנה עכשיו, בראשל"צ, כמאמן ליגה בכיר, בירנבוים מקבל אבן יקרה בדמות מאירק'ה. משהו שעופר ברקוביץ' או מיקי דורסמן או זיו ארז, כל שלושה מאמני העונה שעברה של מכבי ראשל"צ, לא היו יכולים לקבל, כנראה.

ככה זה עובד. כל אחד והבכיר שהוא, במקום שהוא בכיר מספיק. או לא.

ולסיכום, רגע לפני שקופצים להעביר את הרכב הנשיאותי טסט כמדי שנה, נשחרר את זעקת הקרב: היידה מאירק'ה טפ-הירו, היידה, היידה, היידה, במצמוציך, השתנקויותיך וכחכוחיך הרבים נמשיך לחזות גם ב-2009/10. והכבוד כולו שלנו, חבוב.