יריב יצקן שוב כאן, רבותיי וגבירותיי (אני יודע שגם אתן כאן לפעמים), וישחק מעתה והלאה בהפועל חולון, קבוצה בה הופיע בעבר.

ואני, לכבוד שובו, מנסה להבין מה יש בו עכשיו שלא היה בו לפני חודש, נניח, או חודשיים.

האם הוא יותר סקסי? האם בפגרה גילח את שפמו הדק וכעת צימח אותו מחדש?

האם הפך לאליל נערץ בחסות כמה גשמי ברכה או הצפות, להבדיל, שהיו כאן בתחילת השבוע?

האם התגמש בדרישותיו, או שמא מעולם לא היו דרישות מיוחדות וקבוצות לא חשקו בו אפילו במחיר מציאה?

האם צריכה להימצא הקבוצה שתפסיד פעמיים ותיכנס ללחץ, כדי להביט ימינה ושמאלה ואז לומר: ואללה, רגע, אולי ניקח את יצקן ונקבל ניסיון ועוד ישראלי חשוב לרוטציה, סקורר שכבר היה וראה כמעט הכל?

למה קבוצה מסוימת, כזו או אחרת, סוגרת את הכיס ופותחת אותו רק כשאין ברירה. מה, אנשים הם מזוכיסטים? צריכים קודם כל כדי להפסיד כדי לשלם? חוסכים בכל מחיר, גם אם יתעצבנו, ויהיה להם רע ומפח נפשו ומצוקה ולחץ? רק אז הם מוכנים לשפר, לנסות להתקדם, להשקיע? ואם זה המצב, נניח, בשביל מה כולנו כאן. מה, הישרדות היא שם המשחק? גם כלכלית וגם מקצועית? אם כן, תרשו לי להיאנח בשבילכם: זה מדכא עד עפר. אולי זה כורח המציאות, כן? אבל זה עדיין מדכא עד עפר.

ובכלל, האם שחקן שמדורג חמישי בין הקלעים הפעילים בליגת קזינו, אחרי מאירק'ה, פלג, קוז'יקרו ושארפ, ושקלע בעונה שעברה 9.4 נקודות למשחק, לא יכול למצוא מקום בקבוצה בליגת קזינו? מה זה אומר עליו? עלינו? על הקבוצות? על רמת השכר בליגה?

ואגב, רשימת הקלעים הפעילים הישראלים היא עובדה שאין לערער על קיומה או הדירוג שהיא מציגה, אבל תראו כמה דברים יכולים להיות קצת עקומים לפעמים. יש למישהו ספק שאם דריק שארפ היה משחק את כל העונות האלה שישב על ספסל מכבי ת"א באיזו עירוני רמת גן או הפועל חולון, נניח, הוא היה עוקף את
השמות האחרים בסיבוב ומשאיר להם עשן ופיח מול הפנים?

יצקן, בן 34, חוזר להפועל חולון. הוא כבר שיחק שם אי-אז בימים. ימים בהם אבי אליהו, שחקן של 17 דקות למשחק בשני מחזורי הפתיחה, היה בן עשר או משהו כזה.

מבלי לפגוע באליהו, או בנועם מטלון או בעדי פרג, שהוא יותר מנוסה מהם – האם זה לא ברור מראש שאתה רוצה אצלך שחקן מנוסה, אפילו אם הוא לקראת סוף הקריירה, שאפשר להניח שהאגו שלו הוא כבר לא הנושא העיקרי שמעסיק אותו, על פני שחקנים שלא עשו אפילו רבע ממה שעשה יצקן?

מוזרים לי הדברים. אבל חולון מוזרה בשנים האחרונות. היה מוזר לראות את מיקי דורסמן משמש כבעלים וכמאמן בו זמנית. היה מוזר לראות עולה חדשה זוכה באליפות. היה מוזר לראות איך התקבץ שם אחד הסגלים המרשימים בתולדות הכדורסל הישראלי, בטח באופן שבו זכה בסופו של דבר בתואר ראשון בתולדות המועדון. היה מוזר לראות את דני פרנקו לא ממשיך אחרי עונה מקצועית טובה מאוד. אז מוזר גם לראות את אבי אליהו ונועם מטלון משחקים בחולון לפני יריב יצקן.

אם ירדה על יצקן העלטה או לא, זו כבר שאלה אחרת. אני מניח שאם נחיה גם נראה ואז נדע.