"ועוד לפני שניגע בדמותו של מאמננו הלאומי הבא (נו, הם בטח ילכו על שיבק, כמה לא מפתיע וצפוי), חשוב לנו יותר בעצם מי יפרשן בטלוויזיה את משחקי הכדורסל בליגת קזינו. שהרי מה זה מאמן לאומי, עם כל הכבוד, מול פרשן שבועי? המאמן עובד חודשיים, ורק בחודש מתוך זה או פחות עבודתו באמת מעניינת אותנו. פרשן, לעומת זאת, את קולו ונטיותיו נאלץ לסבול לפעמים יותר מאשר פעם אחת בשבוע.

לפני שערוץ הספורט מצמיד ליורם ארבל ומורן ברק את אביב "נדמה לי" לביא, הייתי מבקש ואני מקווה שבקשתי מקובלת על העם, לפנות לערוץ ולומר לו רק זאת:

הביאו לנו את מאמננו האדמוני-לשעבר. למוחו הקודח ונפשו הלוהטת היינו רוצים להתמסר בשבועות ובחודשים הקרובים (עד אשר יחזור מאמננו הלאומי לשעבר מסנט פטרסבורג, בעקבות עוד ריב בלתי נמנע עם נשיא הקבוצה).

הבו לנו את אדלשטיין. דווח לי באחרונה כי האיש מתמיד בכתיבת טורים בעיתון 'ישראל היום', כך שיש מי שנהנה מדבריו. לצערי, מאז סיימה המטפלת של תומרינגו סטאר את עבודתה במשכן הנשיאותי, לא ראיתי את העיתון. גם בתקופתה עימנו היתה מביאה את העיתון אחת לשבוע בערך, פשוט כי חילקו גם באוטובוסים, לדבריה.

ובקיצור, לא אוכל לספק את תאוותי על ידי קריאה ב'ישראל היום' אחת למספר חודשים. ולכן, יעשו נא מעשה ראשי ערוץ הספורט, ימחקו את כל משקעי העבר, אם קיימים, ויזמנו את אחד הטובים שבפרשנים, ארז אדלשטיין, הוא ולא אחר, כדי שינעים את זמננו בזעף ובחן גם יחד".

אנא, זוהי פנייה נשיאותית. התחשבו בכך בשקלול הסופי ("כדורסלע", 17.11.09).

שבועיים עברו מאז נכתב הקטע הזה שהיה חלק מאייטמון שנקרא "סלט מאמנינו, מיקס פרשנינו", ועסק גם בעתידו של מאמננו הלאומי שעזב את הארץ ועבר לאמן את סנט פטרסבורג. אמנם לא קראתי את "ישראל היום" מאז, כצפוי, אבל לעומת זאת ישבתי לראות אתמול את ג"ג הפקות נגד הפועל חולון, בעיקר על סמך מידע מוקדם שהגיע לאוזניי ולפיו פרשן המשחק יהיה ארז אדלשטיין – הוא ולא מלאך, הוא ולא שרף.

אם יש לכדורסלע-האתר אפילו חלק קטן בכך שאדלשטיין שב לפרשן, כבר היה שווה להקים את האתר הזה. אני לא יודע אם הוא חזר חד-פעמי, דו-חודשי או תלת-שנתי, אבל העיקר שחזר. האיש הוא מבכירי הפרשנים שיש, כיף לשמוע אותו מדבר וחשוב ללמוד ממנו. והוא בפירוש מלמד את הצופים תוך כדי דיבור.

יש כמובן גם את השטיקים המיותרים שאם יסיר אותם יהפוך לעוד יותר רציני, חד וממוקד. ה"לא מאמין לך" הזה למראה זריקה לא צפויה שמשחרר השחקן הלא צפוי עבר מהעולם, מיותר, שכונתי ולא מכובד. גם ה"לא הבנתי את זה" בעקבות טעות מפליגה של אחד השחקנים. תשאיר את זה לעמית גל, לדיבור הפנימי והצפוף של הברנז'ה.

צביקה שרף לא באמת רצה להיות פרשן. הוא רצה ורוצה וכנראה שתמיד ירצה, כמו יהושע רוזין ורלף קליין ז"ל, לאמן. להיות על המגרש. יכול להיות שגם אדלשטיין חשב על עצמו במונחים כאלה פעם, אבל היום, כשהוא בוחר בטקטיקת ה"אוהב להיות בבית" – משהו שאני האחרון שיכול לצאת נגדו – מישהו כאן צריך לחשוב פעמיים בעניין הפרשנות שלו בטלוויזיה ולהבין שאפשר לעשות מזה קריירה.

כי "אוהב להיות בבית" בהקשר של אדלשטיין זה, בעצם, לא בא לי לאמן כאן יותר מצד אחד, אבל מאוד נוח לי לשבת וליהנות מהחיים על כסא הפרשן. בדרך הזו אפשר להראות בדיוק מה אתה יודע, כמה אתה בקיא, חכם, עדיין מעודכן. לבקר כשצריך, להחמיא כשצריך, להציג את האני מאמין והפילוסופיה הכדורסלנית שלך דרך דברי הפרשנות. וכל זה מבלי שאף אחד מזכיר לך בוקר וערב שעדיין לא השגת אף תואר ונו כבר, מה יהיה הסוף איתך.

בשנים האחרונות אני צורך את הכדורסל שלי דרך הטלוויזיה באופן כמעט אבסולוטי. היציאה למגרשים עצמם הפכה לאלמנט שולי עבורי, כמי שלא אוסף תגובות, לא כותב דו"חות משחק ולא חייב להישען על קשרים אישיים מרגע שסיימתי את ימי הריפורטר שלי. שמעתי וראיתי, צפיתי והקשבתי למיליונים על גבי מיליונים של מילים מצד פרשנים בטלוויזיה, בעיקר לעפר שלח, באופן טבעי, שמשמש כפרשן מרכזי.

ובלי קשר להשוואות כרגע, אני אומר לכם במצפון נקי, שלם ואמיתי – שאדלשטיין הוא פרשן פנינה. יש לו את כל הכלים, יש לו את המינון הנכון, לטעמי לפחות, של כמות מלל בזמן השידור ואת היכולת לדלג מצוין בין קל לכבד. לא אתחיל עכשיו בפירוטי יתר, אם כי זה בהחלט רעיון לא רע לעשות פעם אחת דו"ח סקואטינג על ארז הפרשן. התוצאה של ג"ג נגד חולון היתה הרי ידועה מראש, אז לפחות בואו נרביץ משהו שונה ומקורי נותמקד בעניין האמיתי שיש בשידור הזה. רעיון טוב, רשמתי לי בצד להבא.

ובקיצור, לא רק שפרשנות היא הדבר שהוא צריך לעשות, אלא גם לא ממש ברור לי איך ערוץ הספורט וערוצים אחרים נתנו לו להישאר בצד כל כך הרבה זמן. פספוס אדיר של כולם. עכשיו, עכשיו הייתי מחתים אותו על חוזה לטווח של שנים. ולא שיש לי איתו משהו, באמת שלא. לא אחוזים, לא עמלה, לא תיווך. אפילו אין קשר. כלום. יש רק דבר אחד - הנאה לשמוע אותו עושה את העבודה. זה מספיק, כי זה בעצם הכל.

היידה. נסגור עניין עם "איפה הילד", כן? הנה זה פה.