תיק ובו כלי נשק לא טעונים התגלה בארונית הפרטית של גילברט ארינאס באולם של וושינגטון וויזארדס. האיש לקח בעלות ואחריות, הודה שכלי הנשק שייכים לו וגם הסביר שכל הסיפור קשור ללידת בתו: "לא הייתי מביא אותם אלמלא הייתי יודע את החוקים. אחרי שאמילי-פני נולדה לא רציתי עוד בנשק".

האמת? צחוק, אבל אולי גם אנחת רווחה מסוימת.

אני חושב על דייויד סטרן ועל כל אותם המוני בלאגנים קטנים וגדולים מהסוג הזה שב-NBA נאלצים להתמודד איתם במשך שנים. יש להניח ולהניח יש, שכאשר שחקנים יוצאים לשחק מחוץ למדינה שלהם, כמו כל החבר'ה כאן בליגת קזינו, הם זהירים יותר, ממושמעים יותר ובלגניסטים פחות. אם כי, יו נואו, סמים הם סמים הם סמים, למשל, ומי שחי על זה ייקח ויחפש בכל מקום על פני כדור הארץ. גם מתחת לאף. ולא רק שלו. שלנו.

אבל מי יודע, אולי גם שחקנים מעירוני רמת גן, הפועל חולון ובני השרון מחביאים אקדח טעון או לא בארונית הפרטית שלהם, אם קיימת, בחדר ההלבשה באולם?

והאם מישהו בדק בפעם האחרונה בכיסי המעיל של הזר ממכבי ת"א, הפועל ירושלים או ג"ג הפקות, שהגיע לאימון שגרתי לגמרי במהלך דצמבר? מה הסיכוי למצוא שם רימון נפץ או סכין?

על פי חוקי ה-NBA לשחקנים מותר להחזיק כלי נשק ברישיון, אבל אסור להם להכניס אותם לפעילות כלשהי הקשורה לליגה. לפני כמה וכמה (וכמה!) שנים נקנס סבסטיאן טלפייר לאחר שנמצא אקדח מתחת לכרית עליה הניח את ראשו במטוס של פורטלנד בדרכו לעוד משחק חוץ, אחד מתוך רבים שמי זוכר בכלל לאן, איפה ומתי. מזל שהאקדח היה לא טעון. ובעצם, מי יודע. אולי היה.

האם גם אצלנו בארץ ישנם למנהלת הליגה חוקים, תקנות וכללים לגבי התנהגויות פליליות של כדורסלנים, או אפילו מוזרויות שלא מצופות משחקני כדורסל, או שאנחנו חיים עדיין בעידן התמימות? נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שלא זכור לי אף סיפור על כדורסלן אמריקאי או זר אחר שנתפס כאן כשהוא נושא נשק או מביא אותו לאולם לפני משחק ליגה.

ובאמת, מה קורה מחר בבוקר אם בתיקו של כדורסלן, זר או ישראלי, שבתיקו מתגלה סכין קצבים שלא נדע במהלך אימון בוקר של הקבוצה שלו. האם מידע כזה מועבר למנהלת הליגה? למשטרה? ליו"ר הקבוצה? האם הוא מושתק על ידי ההנהלה, במיוחד אם מדובר בשחקן מצטיין שמועיל לקבוצה באספקט המקצועי?

ובכלל, איפה אנחנו לעומת ה-NBA בעניינים האלה?

או שכולנו כאן ילדים מאוד טובים, או שמנהלת הליגה לא מעלה על דעתה אפשרויות לעניינים מהסוג הזה, או שכולם עושים עבודה טובה בלהסתיר. ואולי, כמו שזרקתי קודם, כששחקנים יוצאים מחוץ לגבולות המוכרים והנוחים שלהם, רחוק מהבית, מהחברים, משפת האם ומהאם עצמה, הם נזהרים יותר. מקסימום מעשנים ביחד, כמאמר תיסלם אי-אז בימים, באחת הדירות השכורות שהם מקבלים מההנהלות.

כך או אחרת, אחרת או כך, ייתכן באמת שכולנו בתרדמה אחת גדולה. יום אחד עוד יעלה כאן הסיפור על אותו כדורסלן זר ששיחק בישראל בעשור הראשון של האלף השלישי, ונתבע כעת על ידי שלוש נשים שונות שטוענות כי הוא אבי ילדיהן. עוד יבוא היום שבו יתגלה, כי כדורסלן זר ניהל קשרים עם המודיעין הסורי ממש מביתו בגוש דן, מה שלא הפריע לו להיות אריה בליגת העל ולסיים עונה עם ממוצעים של 15.6 נקודות ו-5.7 ריבאונדים למשחק.

עושה רושם שהליגה שלנו, ליגת קזינו המהוללת, כל כך רחוקה מעניינים כאלה. אבל מי יודע – אולי כולנו ישנים בעמידה. תקשורת, משטרה, אוהדים וגם הגופים האחראים על הליגה.

כי כל סיפור פעוט כמו זה של אייג'נט זירו (שלמעשה, מתוקף תפקידו כאייג'נט נושא כנראה כלי נשק לכל מקום) רק מוכיח שמאחורי כל פרצוף נינוח יש מוח קודח, ומי יודע לאן הוא מסוגל להוביל.

שלומות ונצורות בשלב זה.