דבר אחד חסר לי בין שלל סיכומי שלב הבתים שהיו בסוף השבוע שעבר ובתחילת השבוע הזה. אגב, היו או לא היו? לא עקבתי עד כדי כך, סתם יוצא מתוך הנחה שעל אף השממה ששמה מכבי ת"א אנשים לא החמיצו את ההזדמנות.

דריק שארפ.

אף מלה עליו. בחור בן 38. מה לא נאמר, מה לא נכתב, מה לא זומרר והושר ופויט. וכן, אני שם לב שבזה הרגע המצאתי מלים חדשות בעברית.

הבן אדם קלע נגד מארוסי את הנקודות הראשונות שלו ביורוליג העונה. שש נקודות ב-1:06, מרשים בכל קנה מידה לו היה מדובר בכל שחקן אחר. עצוב כשמדובר בדריק שארפ.

ברור שאין הרבה מה לעשות עם העניין. הבחור לא זז ממכבי ת"א לאורך כל הקריירה מרגע שהגיע אליה. גם כשהיו לו הצעות כלכליות טובות יותר, ואני משוכנע שהיו, הוא לא זז. גם כשמאמנים באו והתחלפו ועשרות רבות של אמריקאים מכל הסוגים והמינים שיחקו לצדו והלכו עם הזמן, הוא נשאר.

רבאק, האיש שיחק עם בורקו ראדוביץ' והפנתר הוורוד ירום הודו, האדון באק ג'ונסון. ונדמה לי, על אף שאינני, שהיה זה ב-1964. אוקיי, אולי 1974.

מה עובר לו בראש כשהוא לא משחק כל כך הרבה זמן, ונדחק הצידה עד כדי כך? הכי צדדי שיכול להיות. האם דריק שארפ לא יכול לתרום יותר מקצועית למכבי ת"א? האם מכבי מסתירה מעיני הציבור את העובדה שירדה עליו העלטה, או שמא רק נדמה לה, על אף שגם היא איננה אביב לביא, שכך הם פני הדברים ובעצם האיש פנתר כשהיה, או לפחות כמעט?

אם רבי פנחס הגרשוני אמר אחרי ההפסד למארוסי על מאצ'יי לאמפה, שלמרות ששוחרר הוא טוב יותר משחקנים שנותרו בקבוצה, האם אפשר להגיד שגם דריק שארפ יותר טוב מחלק מהשחקנים שמשחקים? אני חושב שהוא יכול להתמודד.

אבל אולי אני טועה, לא רוצה להישמע עד כדי כך בטוח. את האימונים אני לא רואה ואולי הרגליים לא אותם רגליים, והוא מתקשה בפעולות שביצע בעבר בקלות. אולי מנטאלית הוא כבר כבוי ומצוי על OFF? קשה להאמין, קשה להאמין.

אני מתקשה להאמין ששארפ, עם הלב הגדול, האמונה היוקדת, הזהות המוחלטת, לא יכול לסייע עוד למכבי ת"א באופן כל כך קיצוני, שהוא מחוץ לעסק.

גם בליגה, על אף רוסיותו של החוק, הוא כמעט שלא משותף. ואם למכבי אין צורך בו גם ברמתה הנוכחית, שהיא איפשהו בין בינונית לבינונית פלוס-מינוס, אולי יקום נא החביב הזה ויעשה מעשה? אולי יסיים את הקריירה בקול תרועה באיזו הפועל חולון או מכבי ראשון לציון או כל קבוצה אחרת? ובמשפט אחד: אולי יזיז אדוני את התחת שלו ויוכיח שהוא עדיין נושם?

ולו רק ככה, להרגשה הטובה, יו נואו.

במקום לסיים עוד טיסה לחו"ל שמסתכמת באימונים בלבד ולנופף במגבת בגילו המתקדם, יתכבד נא לחלץ את רמת גן מירידה, או יביא את ראשל"צ לפיינל פור. ואם העונה זה כבר אבוד, אז בעונה הבאה. הרי שארפ תמיד אמר שהוא מתכוון להמשיך כל עוד ירצו בו וגופו יאפשר לו (האמת? לא יודע אם אמר, אבל נניח שכן).

איזו הרגשה קקאמייקה היא זו, לסיים את הקריירה בעוד שנה-שנתיים, כששום דבר לא ישתנה. אימונים בלי משחקים. משחקים בלי כבוד. דקה וחצי פה, שלוש דקות שם. מה הטעם בעוד עונה כזו? לא עדיף לשחק, ליהנות, לצאת קצת ולבחון רגשות אחרים, תחושות חדשות? לא יכול להיות מעניין איך זה מרגיש כשחקן אשקלון לעונה אחת? הרי כולם זקנים שם בלאו הכי, מה כבר היה קורה אם בית הלחמי היה לוקח גם אותו? אז ממוצע הגיל הקבוצתי היה עולה. נו. הם יחיו עם זה.

לא רוצה אשקלון? אוקיי, נתניה. לך תהיה עם ווילי סימס לעונה אחת. סגור מעגל. היית הסימס החדש בתחילת הדרך. עכשיו תן לשקיעה לרדת כשהוא לידך, צופה מהצד, מניח יד על הכתף ומרגיע, שיש חיים גם אחרי הכדורסל ואפילו אחרי מכבי ת"א.

אני לא רואה את הכבוד הגדול והסיפוק לפרוש דווקא כשחקן מכבי ת"א, בסיטואציה אליה שארפ נקלע. למעשה, כבר הפרישו אותו. יכול להיות שהשוונג של גמר הפיינל פור נגד מכבי חיפה, והרגע בו הכניסו אותו בפיגור גדול ברבע השני כשהוא מציל למכבי את המשחק ועוזר לה לזכות באליפות, נתן לו תקווה לשחק העונה. אולי חשב שהדקות המצוינות בגמר והנקודות שקלע יתנו לו זכויות גם בעונה הזו. כנראה שזה היה רגע חולף.

גם אם כל מה שאמר לאורך הקריירה נכון (שלא אכפת לו כמה דקות הוא מקבל, למה ואיך והעיקר שהקבוצה תנצח), קשה לי להאמין שהוא חי בשלום עם הסיטואציה. נכון שהוא סמל, מופת, דוגמא, מה שתרצו. אבל האם הוא לא מאוכזב בכל פעם מחדש שעוד משחק יורוליג עבר והוא לא שיחק בכלל? שעוד משחק במלחה הסתיים והוא לא קיבל הזדמנות אמיתית? בטוח שכן. בטוח שכן.

ואם כן, למה להיות מאוכזב? למה לעשות לעצמך את זה? האם לא עשה כל מה שיכול היה ואף יותר מזה עבור מכבי ת"א? האם לא עשה בתוך המהלך הזה כל מה שיכול היה גם לטובת עצמו? עשה גם עשה.

כדי לא לעבור עוד עונה כזו, שארפ צריך לפרוש, או לקחת לעצמו עונה אחרונה כשחקן כדורסל במקום אחר, ולא לרדת מהבמה כשעשוע לתקשורת שממלמל מול המצלמה כמה וכמה (וכמה!) מלים בעברית מפעם לפעם, או כשחקן ספסל בן 38 שלא משחק.

מגיעה לו עונה אחת אחרונה מכובדת (או יותר, אם ירצה) על המגרשים ממש. עם השלשות, החטיפות, האמונה הבלתי מתפשרת, הרצון העז.

נתפשר על הפועל חולון? מבחינתי כן,

אבל האיש? אהההה, חבל על הזמן. כה חזקה אמונתו, הוא לא יזיז את התחת לשום מקום.