שלומות,

היתה שם איזו התקפה בחלק האחרון של המשחק נגד פילזן שבה הכדור נע מאחד לשני, הגיע לאלן אנדרסון שהמשיך אותה מיידית לפינה שם חיכה צ'אק איידסון, שהרביץ שלשה שמאלית באופיה ובמהותה מהצד הימני של המגרש. זריקה באחוזים גבוהים בדרך כלל שגם הפעם נפלה פנימה. אנדרסון יכול היה לזרוק בעצמו. הוא היה חופשי יחסית, בזווית נוחה, חי את העניין ומצוי במשחק טוב. הוא העדיף למסור.

יש כמה אלמנטים בולטים בטופ 16 עד עכשיו. הנפילה של פנתינאייקוס והיעלמו של שאראס ממפת השחקנים המשפיעים באירופה נכון לעכשיו; העובדה שרק אחת מתוך ארבע ספרדיות נמצאת במאזן חיובי כרגע; היכולת של מארוסי ופרטיזן לאסוף שני ניצחונות בשלושה משחקים; השקט הנפשי של צסק"א מוסקבה, שסוגרת ריצה של עשרה ניצחונות רצופים אל תוך הטופ 16 מאז התבוסה בנוקיה-ההיכל. וישנו, כמובן, הסיפור של אלן אנדרסון, ה-MVP החד משמעי של כל מה שקרה ביורוליג בשלושה השבועות האחרונים.

הנה הנתונים מול העיניים: מ-12.6 נקודות ו-3.3 ריבאונדים אנדרסון קפץ ל-23 נקודות ו-7.7 ריבאונדים. מ-44.2% לשתי נקודות הוא זינק ל-80%. מ-34.6% לשלוש הוא עלה ל-46.7%. גם מהעונשין הקפיצה דרמטית: מ-72.5% עד ל-100% (16 מ-16).

המדד הממוצע שלו בשלושה המשחקים האחרונים הוא 33 נקודות לעומת 10.5 בלבד בשלב הקודם ואת כל זה הוא עושה ב-36 דקות לעומת 25 דקות בשלב הבתים הראשון. בנוסף, אגב, על אף שהוא משחק יותר דקות ומעורב ביותר מהלכים, הוא מאבד פחות כדורים. ככה זה כשבן אדם נמצא ב'זון'. הכל הולך, עד לרגע שבו דברים עלולים להתמוסס ומיד אגיע גם לזה.

בינתיים, המספרים של אנדרסון בשלב הזה טובים כמו של כל זר מהולל כזה או אחר ששיחק באירופה אי-פעם, אבל ברור שלא רק דקות המשחק מיטיבות איתו אלא תנופה אדירה ושיפור התיאום במשחק הקבוצתי של מכבי ת"א. יש גם בסגנון הקבוצתי כולו משהו שונה כעת, פחות מהלכים צפויים ושקופים של פיקנ'רול ככל ששמתי לב.

כך או אחרת, אחרת או כך, אנדרסון משחק בביטחון של מישהו שמרגיש שאי-אפשר לעצור אותו, וגם גיוון את המשחק שלו: במקום להיכנס בכוח לסל על חשבון זריקה מבחוץ, הוא לוקח עכשיו כפול זריקות לשלוש מאשר קודם לכן. הרי לאורך השלב הקודם היו לו ארבעה משחקים רצופים בהם לא קלע אף שלשה, בשניים מהם אפילו לא לקח זריקה מחוץ לקשת. עניין של ביטחון, כנראה. יש תקופות שזה פשוט לא עובד וזה מתחיל בראש עוד הרבה לפני הזריקה עצמה.

לא נכחיש גם זאת: ייתכן מאוד שאחד הסודות הגלויים מאחורי סיפור העלייה של אנדרסון לא קשור רק בסגנון המשחק של מכבי, או ביכולת האישית נטו שלו. במקביל להצלחה שלו ביורוליג אנדרסון הועלם כמעט לחלוטין ממשחקי הליגה. מזה שבועות שהוא מתלבש למשחקי הליגה אבל מקבל סדר גודל של 10 דקות בלבד לערב, כאילו מדובר ביהלום נדיר שצריך לעטוף ולשמור, לחשוף רק מעט, ולהחזיר מיד לקופסה כדי שיוכל לנצוץ ולזהור ברגעים החשובים באמת. כל זה קורה במצב בו מכבי ת"א כבר לא מחויבת להניח זר אחד מחוץ למשחקי הליגה בגלל מכסת זרים חריגה, כפי שקרה בחלק הראשון של העונה כאשר מאצ'יי לאמפה עוד שיחק במכבי.

יוצא מזה שאנדרסון משחק "באמת" פעם אחת בשבוע ומצליח לטפס בנתוני הדקות שלו. כאמור, 11 דקות יותר בממוצע במשחק לעומת השלב הקודם. זה גם מהלך שמסביר לשאר השחקנים את משמעותו וחשיבותו בקבוצה. כאילו אומר כבוד הרב הגרשוני, בעצם: 'את אלן אנדרסון אני לא רוצה לבזבז על משחקי ליגה ש-99% שאנצח בהם גם בלעדיו. אותו אני רוצה ליורוליג ולמשחקים החשובים מאוד של הטופ 16'.

עם נוכחות אתלטית, צעד ראשון, כוח מתפרץ ופיזיות כמו שיש לו, אנדרסון יכול לשמור טוב וחזק ועשה את זה במשחקים האחרונים. המעורבות שלו בצד ההגנתי קריטית. אם נדמה היה לי ולאחרים בשלבים מסוימים, על אף שאיש מאיתנו איננו אביב לביא פרט למקור עצמו, שמדובר בסוג של פרימדונה שעסוק בעיקר בעצמו ובדרכים לצבור נקודות, הרי שסקורר שמעורב מאוד גם הגנתית הוא מתנה לכל קבוצה ומשפר את רמת המורל והחברות בקבוצה. בסופו של דבר, אף אחד לא אוהב לשחק לצד שחקנים, שכל מה שמעסיק אותם הוא לזרוק לסל ולצבור נקודות. אנדרסון יודע את זה. עכשיו הוא גם מראה הגנה מצוינת בכל משחק, דברים שהיו לו עוד בתקופת המכללות שבה נחשב לשחקן הגנה לא פחות טוב מאשר הוא בהתקפה.

הבעיה עלולה לצוץ כבר החל מהמשחק הבא, ואם לא בזה נגד פילזן הרי שבשני המשחקים הבאים נגד סיינה וריאל מדריד. ריישית כל, כמו שנהגה לומר סבתי המנוחה מרים היקרה, הנתונים של אנדרסון טובים מדי, פשוט ככה. ההסתמכות של מכבי ת"א עליו עצומה בשבועות האחרונים, ולמרות שלידו צומחים גם אחרים (פרקינס, פישר, בלות'נטל), קשה להאמין שהוא יוכל לעמוד בסיבוב נוסף של שלושה משחקים עם מספרים מדהימים כאלה. שיינית, עם מלוא הכבוד לסקאוטינג של היריבות, יש סקאוטינג ויש מציאות. זה דבר אחד להכיר שחקן על הנייר מאשר להתמודד מולו במגרש. מכבי ת"א צריכה להניח שבמפגשים הבאים המאמנים שממול, או לפחות אחד או שניים מהם, ימצאו כלים טובים יותר להתמודד מול אנדרסון ולהגביל אותו.

הגבלה משמעותית של אנדרסון על ידי אחת הקבוצות עלולה להיות ההבדל בין לסיים את הבית במקום הראשון לבין לסיים אותו במקום השני, ואולי גם בין עלייה לרבע הגמר לבין סוף הדרך. ובכל מקרה, אם דברים לא יעבדו באופן חלק, גרשון יקווה שלא לחזור לאותם ערבים בהם עמד לרשותו אנדרסון האחר: זה שמנסה לסיים את הפעולות שלו בכוח ולא תמיד במחשבה תחילה.