נראו לאחרונה
 
 
מדריך הכדורסל השלם לעונת 1998/99    מדריך הכדורסל השלם לעונת 1998/99
לפרטים נוספים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
   
  
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
900 גרם טקסט על הרו"ח והחבר'ה
על בני השרון, רו"ח ד. שמיר והשחקנים שלו, שעלו לגמר גביע המדינה במשחק מעצבן, מבאס את הנשמה, אבל גם כזה שנהניתי ממנו, בחיי.
16/2/2010    
 

לאורך כמעט ארבע שנות קיומו של כדורסלע-האתר אני זוכר לפחות כמה וכמה (וכמה!) אייטמונים שבהם כתבתי שאני מאוד נהנה לראות את ניצחונות הגרררררררר של בני השרון. ניצחונות גררררררר נקרא לזה, כי אין לי שם טוב יותר כרגע. אולי עוד יבוא.

אשת טורס בני השרון הרצליה

כלומר, ניצחונות קשים לאו דווקא מבחינת ההפרש הקטן, אלא כאלה שנאלצים ללעוס חצץ כדי להשיג אותם. ניצחונות אחרי רמת כדורסל חלשה, אבל עם טקטיקה מאחוריהם, עם דגשים שיוצאים לפועל, וגם עם קצת מזל, לא נכחיש זאת. אהבתי את בני השרון עם אנדי איבי ועם עוסמן סיסה ועם לי ניילון ועם קוקי בלצ'ר ועם מאירק'ה ועם ארז כץ ואפי בירנבוים. כשלפעמים העסק נתקע, יש איבודים מטופשים, חוסר הבנה, שעון 24 שנגמר בלי זריקה. כל אחד וההעדפות שלו. ובכל זאת, יש שם המשכיות, שחקנים שמשחקים יותר מאשר עונה אחת ואפילו שתיים. יש אחרי מי לעקוב ויש עם מי להזדהות לפחות ברמה העקרונית.

ביחס לשורה התחתונה זה יישמע אולי לא חכם לומר עכשיו אחרי שבני השרון ניצחה ועלתה לגמר, אבל אם אני אוהד בני השרון אני לא שקט אפילו רגע אחד במהלך המשחק, ולא משנה מי היריבה. כמעט כל שחקן בקבוצה הזו מייצג חוסר יציבות ברמה כזו או אחרת. כשאורי יצחקי, או רון סטיל, או דורי אסף או כמעט כל אחר אחר מחזיק בכדור אי אפשר לדעת מה הולך לקרות. בכל שנייה אני רואה איך הכדור עף לאיבוד, הנה זה בא, הנה זה בא. אי אפשר לסמוך עליהם. לכן, כשסטיל הרביץ 13 נקודות עד למחצית, היה לי ברור שמיצה את עצמו. לא שאני סוג של נביא או אפילו קרוב לזה. זה פשוט רון סטיל. רגע הוא ככה, אחר כך אחרת. הוא סיים עם 15, אגב.

אותו דבר בין הגבוהים. שון ג'יימס הוא חתיכת אטרייה ארוכה שצריך לראות מקרוב ובמציאות כדי להאמין שדבר כזה אכן קיים. אם דוחפים אותו מספיק חזק, הוא נעלם. לא מתווכח על איכויות החסימה שלו, כי הוא כנראה החוסם הטוב ביותר שהיה פה מאז שאני רואה כדורסל. אבל שימו לו כדור לשתי זריקות עונשין כשקצת לחוץ מסביב, ותראו איך אחוזי הקליעה צונחים בבת אחת. אותו דבר סם קלאנסי, אגב, שהיה מהיותר טובים במגרש.


רו"ח ד. שמיר ניהל את המשחק טוב, לדעתי. מתח את השמיכה, זרק חבל לשחקנים. שמר את בלצ'ר מעבירות ככל שיכול היה, מתח את היכולת הטובה של סטיל עד למקסימום לפני שהמשחק הקבוצתי הפך חד גוני מדי. הוא שיחק יפה עם החוק הרוסי והאפשרויות המוגבלות שעומדות בפניו, והשתדל לעבוד כל הזמן עם זרים בעמדות 4 ו-5. זה יוצר מצב שקוקי בלצ'ר משחק פחות ממה שהוא יכול או אמור, ובן רייס, למשל, שמתוך 10 פעולות, נניח, עשה תשע לא טובות, שיחק הרבה יותר משהגיע לו.

הריני לשבח כאן את הרו"ח בניגוד לכל היגיון או מגמה, על שבמשחק מלחיץ הוא הלך עם רייס אפילו שלא פגע, אפילו שטעה ואיבד כדורים, אפילו ששפת הגוף שלו מראה תמימות וחוסר קשיחות. אבא שלו, משה, שישב ביציע לא רחוק ממני, היה שחקן קשוח מאוד בזמנו. והבן? כל כך רך, איטי וסופיסטיקייטד, רבאק. תילחם, אינעל אבוק שיושב ביציע! שתי עבירות מהירות של בלצ'ר אילצו את ד. שמיר להמר על רייס ליותר דקות משחשב בתחילה, אני מעריך, אבל הבן בן לא לקח את זה. מצד שני, יכול להיות שהעובדה ששמיר זרק אותו פנימה לתוך הלחץ עוד תסייע בגמר עצמו, מי יודע, אפילו קצת.

דן שמיר

בקיצור, זו חבורה שקשה סמוך עליה התקפית. אני מכיר את האיירבולים של ארז כץ משום מקום כבר די הרבה שנים, אבל דווקא הוא, יחסית, אחד שאפשר לסמוך עליו יותר מאשר אחרים במאני טיים. הוא עושה פעולות נכונות, מושך עבירות, קולע צ'אקה יפה פה, מוסר אסיסט חשוב שם. המון ניסיון, אבל בינוני, מה לעשות. מייצג את הבינוניות של השחקנים הישראלים ששיחקו במשחק הזה.

דרור דוידי, דור הופמן, מורן רוט שהיה חלש, אורי יצחקי בעונה לא טובה, אייזיק רוזנפלט, דורי אסף, ארז כץ. אתם עוקבים? אלה ישראלים לחצי גמר גביע? איפה ארז חזן ועדי גורדון האגדיים מימי ירושלים, או דורון שפר מימי הגליל או חיימון זלוטיקמן של ראשל"צ או הפועל ת"א בסוף הקריירה? נגמרו.

כך או אחרת, אחרת או כך, בני השרון שומרת וממושמעת ככל שהיא יכולה להיות. תענוג לראות את ההגנה ואת ההצטופפות בצבע. אנשים אומרים שזה כדורסל מכוער ולא מהנה, כי הצד ההתקפי האטרקטיבי ניטל ממנו. זה נכון, אבל לכדורסל יש שני צדדים ולפעמים משחקים בו גם בהליכה כמו שבני השרון עשתה משך רוב המשחק. למעשה, יכול להיות שיש יותר קבוצות באירופה שמשחקות כדורסל מהסוג שנגמר בתוצאות של 60-70, מאשר כדורסל של 89-93. ואני חושב שצריך לכבד גם כדורסל כזה, כל עוד הוא מוכתב מראש והקבוצה מיישמת את ההוראות של המאמן שלה, ולא כשרוב הדברים שקורים על המגרש הם מקריים לחלוטין.

יש לבני השרון שחקנים שעשויים לגרום צרות למכבי ת"א. אוניקווה כזה, סטיל אולי, בלצ'ר. אנשים שלא ידוע איך יגיעו. כל אחד מהם יכול לתפוס משחק גדול, אבל כל אחד מהם יכול גם להרוס משחק. רו"ח ד. שמיר הוא ממש לא מאמן מאושר, לדעתי. הוא מאמן שקשה לו ביומיום. קשה לו ליצור מהחבורה הזו גוף מלוכד שינצח משחק אחר משחק אחר משחק. הוא יכול למצות מהם את המיטב לאורך זמן קצר בלבד, לכן בני השרון היא קבוצה שבנויה להתעלות, אם מתפלקת לה התעלות כזו ואם היא עומדת בהוראות הטקטיות. אבל לנצח שלושה-ארבעה משחקים רצופים בליגה? איפפפהההה, ספק אם זה ריאלי. כל קבוצה יכולה לנצח את בני השרון בבית ובחוץ ברגע נתון. מספיק שסטיל מקבל איזה פיק ברכיים אקראי, לבלצ'ר נתקעת הידית וקלנסי נתפס עם ערב של 5 מ-13 מהקו - וזה גמור, פחות או יותר.

אבל ככל שהקבוצה הזו יותר מוגבלת ועלולה למעוד, כך גם הפוטנציאל ההתחברות שלה מסקרן ומעניין אותי.
הבלתי צפוי הוא הצפוי בבני השרון, בעיקר מבחינה התקפית, ולכן אני כל כך אוהב לראות את הקבוצה הזו משחקת כשמדובר במשחקים חשובים במיוחד. הסיכוי לעשות את זה תמיד קיים.

נגד מכבי ת"א בנוקיה-ההיכל זה קשה, במיוחד אחרי שלוש עונות בלי גביע, אבל מספיק שיתפתח משחק חשיבה מורט עצבים בין המורה לתלמידו לשעבר, כזה שאפשר לראות מבחוץ איך גלגלי המוח עובדים ואיך שניהם טסים למזכירות לבקש פסק זמן דחוף, ולפחות אני אצא מאוד מבסוט מהגמר בלי שום קשר לתוצאה הסופית.

הנה התוכנית ONE ON ONE לקראת גמר הגביע.

שלומות ונצורות בשלב זה.

 
 
שוטה הנבואה
 
ארועים לתאריך: 23/11/2024
 
  נרימה כוסית לחיי 
לארי רייט
 
 
היינו ילדים וזה היה מזמן, אני ודינו וטוני הקטן.
 
 
מי השלושה בצילום? ...
 
 
פעמיים אלוף אירופה עם מכבי ת"א, מדליסט כסף עם הנבחרת. ...
 
 
 
 
 
 
 
Powered By Art-Up