עוד כמה וכמה (וכמה!) מלים על הגביע, כן?

שמוליק ברנר. רבותי וגבירותיי (אני יודע שגם אתן כאם לפעמים), צריך לומר את זה בקול רם כי כמו שמשבחים בקול רם, גם ביקורות מחויבות להישמע ולא להיקבר בלחש. האיש מתקשה מאוד לקלוע סל. מאוד-מאוד. זה לא חדש, ובכל זאת.

מצד אחד, אני רוצה לשבח אותו על האומץ לקחת תשע זריקות. זה לא מעט בכלל, אפילו הרבה, ביחס למישהו שיודע לפני כל אחת ואחת מהזריקות האלה שהוא חלש בתחום. יפה שהוא מסוגל להביא את עצמו למצב כזה, זו עבודה מנטאלית לא פשוטה. מצד שני, משאירים אותו לפעמים כל כך חופשי, שהוא פשוט מוכרח. אם לא ייקח זריקות לסל כשהוא חופשי – הוא צריך לעזוב את המקצוע כבר הבוקר.

סגנון הזריקה שלו מבאס אותי נוראות ואנושות. מה זה הדבר הזה? היכן כל מאמני הקליעה המהוללים למיניהם, מחנוך מינץ ועד חנן קרן וכל האחרים שבאמצע. אם אף אחד מהם לא מתלבש על ברנר מיוזמתו, אולי יואיל הברנר לגשת אל אחד מהם מיוזמתו וייתן חודשיים עבודה בקיץ? משהו נורא הקטע הזה, בחיי. ולרגע אני לא מוריד מאיכויות שהוא מציג על המגרש במסירה, הכוונה, הנהגה. אבל כדורסלן שמסתובב עם מינוס כל כך גדול בקליעה, זה באמת לא צחוק. מיד לסדר את העניין. מיד.

שון ג'יימס. כבר לא זכר מה אמרתי ואיפה כתבתי אם בכלל, אבל יש פה בעיה רצינית. בני השרון לא ממש משחקת עליו. הכנסות כדור בהתקפה עומדת? בקושי. מקסימום הקשתות בין גבוה לגבוה פה ושם, אבל גם זה מעט מאוד. אין מספיק תנועה, המשחק תקוע. אולי זה סם קלנסי ששואב את כל השטח לעצמו? רצוי לבדוק את זה שוב בהזדמנות.

למה פישר ולאזמה מצליחים להתעופף לאלי-הופים כל הזמן, ושון ג'יימס לא יכול? כי משחקים לאט, כי משחקים בהליכה, כי מושכים זמן, כי גם אם רצים בטח שלא מחכים לו עד שיגיע. אבל לא רק זה: בעיקרון, ג'יימס חי על ריבאונד התקפה, הקשתות מאחרים, כאמור, פה ושם, אבל כמעט שלא מקבל כדורים פנימה במשחק מסודר. אולי היעדר מאסה מונע ממנו להתמקם כמו שצריך ולקחת את השומר עם הגב לסל, כמו שעושים קצרים ועבים ממנו דוגמת קלנסי או עומאר סניד, נניח. האיש כל כך ארוך ורזה, הרגליים שלו כל כך דקות. מדהים. ואולי בכלל צריך להפסיק ולמדוד אותו התקפית, אלא להתפעל ולהישאר עם הלשון בחוץ מאלמנט החסימות שלו. הידיים שלו בכל מקום.

אריאל בית הלחמי. האיש שוב החמיץ הזדמנות לטפס למעלה. רו"ח ד. שמיר נתן הצגה, לדעתי. אף פעם לאורך המשחק לא האמנתי שפער 12-13 נקודות אליו הגיעה בני השרון פתאום בתוך הרבע השלישי משקף, פשוט כי הוא לא משקף את ההבדלים בין הקבוצות. ההבדלים, למעשה, לא ממש קיימים, אפילו שבני השרון ניצחה פעמיים בשני המפגשים ביניהן העונה. אם קיימים הבדלים, הם קיימים בין המאמנים ולאו דווקא בין השחקנים, כי מבחינת שחקן-שחקן אשקון לא נופלת מבני השרון. על כל אלה יתרון של אלה, מיד קופץ יתרון של האחרים.

הידיות של אשקלון לא התאפסו, אבל כדורסל זה לא רק ידיות. בית הלחמי לא הצליח להוציא מהשחקנים שלו יותר מאשר בדרך כלל, שמיר דווקא כן. היתרון היחסי היה אמור להיות ג'ימי בקסטר ובריאן טולברט, אולי גם מורן רוט. חוץ מבקסטר פה ושם, לא ראיתי גדולות ונצורות מהאחרים. סניד הוא חביב סיפרה מכהן, אבל בצד השוקע על הקריירה אם כי כשנחה עליו הרוח הוא עדיין אחד הנפלאים שבשחקנים, בטח בצד ההתקפי. לא יודע – יותר מדי פעמים התאכזבתי מאשקלון (גם עם מאמנים קודמים), ויותר מדי פעמים התאכזבתי מבית הלחמי בשנים האחרונות.

גם באלמנט הדרבון והאטרף, שאמור להיות צד חזק שלו מול שמיר הסולידי, הוא נפל. ציפיתי לראות את אשקלון יוצאת מחדר ההלבשה, מוחקת את הפער ועולה ליתרון משלה. במקום זה ההפרש של בני השרון רק הלך וגדל.

אנדרו ויז'נייבסקי. בלי לפגוע, זה כנראה השחקן שהכי דומה לעכבר. המהירות שלו על המגרש מסחררת, הוא מכופף את עצמו, הופך את עצמו לכדור קטן ומתגלגל במהירות. אפילו הזריקה שלו לסל מכווצת. ההבדלים בין הליגה ליורוליג עצומים, והוא אולי השחקן שמבטא אותם מדי שבוע יותר מכל אחד אחר. כאן הוא נכנס לסל בכל פעם שירצה, או לוקח זריקות חופשיות כרפאל. ביורוליג הוא צריך לחשוב פעמיים על כל מהלך ומרוב מהירות ביצוע נתקע ולא מבצע את הפעולות הנכונות.

דורון פרקינס. דווקא המחליף שלו, או מי שמשחק גם לצדו לא מעט, הוא הסיפור האמיתי של מכבי העונה. הוא, להבדיל מהעכבר, יעיל ואפקטיבי בשתי החזיתות. אני לא מכיר הרבה פוינט גארדים שמפרקים הגנה כמוהו, וגם לא רכזים שפעילים כל כך בריבאונד התקפה.

נכון שנשבר הזובון מלראות אותו עף לרצפה בכל התקפה שנייה, יען כי הביצועים שלו לעיתים בלתי אפשריים, והאיבודים שלו מרגיזים בטירוף, אבל חתיכת אתלט כמותו לא תמצאו בקלות בעמדה הזו. לדעתי הצנועה, פוינט גארדים אירופיים שעומדים מול הפנתר הזה די חוששים לכדרר מולו. עד כדי כך, כן. חוץ מזה, לאחרונה בדקתי את הנושא לעומק ומצאתי צלקת רצינית מאוד על לחיו, משל היה שריף דייויד ת'רדקיל האלילי. האם חריטת סכין היא זו, זכר לנעוריו הפרועים? האם הרכזים שממול שנמצאים קרוב מספיק כדי לחזות בצלקת הארוכה חוששים לחייהם כשהם רואים את פרקינס ומורידים הילוך בניסיון לשחק אנמי ולא מזיק? או שמא נולד מצולק במקרה נדיר, פרקי של הטבע? ארצה לברר פרטים סביב הנושא. ייתכן שבעקבות הממצאים ישונה לטובה-מאוד היחס הנשיאותי כלפי האיש.

ולחשוב שצ'אק איידסון לא היה בסביבה בכלל בחצי הגמר, ואלן אנדרסון עלה למשחק כשהוא זחוח ונפוח. אם השניים האלה יבואו לשחק, אני לא יודע אם יש לרו"ח ד. שמיר סיכוי לגמור בפחות מ-15, אבל ייתכן שיקבל הנחת תלמיד לשעבר מהמורה - הלוא הוא רבי פנחס הגרשוני.

זהו נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא. כאייטמון משלים לקטע הקודם על ענייני חצי הגמר –
870 גרם טקסט זה יפה, מכובד, די והותר.

שלומות ונצורות בשלב זה.