גם אני, בהסתמך על האופי הקשוח שמכבי ת"א גילתה במדריד ובמספר רבעים אחרונים במהלך הטופ 16, האמנתי שמכבי ת"א פייבוריטית לניצחון בסדרה מול פרטיזן בלגרד ותעלה לפיינל פור. הקבוצה הציגה קו עליה וכמועדון שאף פעם לא שמט יתרון ביתיות בסדרה במהלך היורוליג היה לה יתרון מול קבוצת חוץ בינונית מאוד בדרך כלל כמו פרטיזן. מתברר שתמיד יש פעם ראשונה.

אף אחד לא יכול היה לצפות השמטת יתרון מבטיח של 21 נקודות במשחק מספר 1 בסדרה. משם והלאה דברים נראו אחרת וכל החישובים התיאורטיים התהפכו. בסופו של דבר מדובר בתקלה, שמכבי לא הצליחה לתקן בהמשך, מול קבוצת בית יוצאת מהכלל שניצחה לאורך העונה את פילזן, ברצלונה ואולימפיאקוס, לעיני הקהל שלה, והתעלתה מול פנתינאייקוס בחוץ. הפערים לטובת מכבי ת"א באותו זמן נתון, שהסתמכו בעיקר על יתרון הביתיות, נמחקו מרגע שפרטיזן העבירה אליה את היתרון הזה. כי שם, בבלגרד, מול הקהל הזה ובאינטנסיביות הזו, קשה במיוחד לנצח.

וידויון: חמש דקות לפני תחילת המשחק הרגשתי לפתע, משל הייתי באבא-סלע, שפרטיזן תנצח 72-76. בדקות האחרונות הייתי עסוק בעיקר בציפייה לתוצאה הסופית, כדי לבדוק אם חוש נבואי נחת עלי או שמא עוד הארה כוזבת. ב-76 פגעתי. ה-72 נפל בגלל קללה שעטפה את הסל של פרטיזן ואת הידיות של האידסונים והבלות'נטלים למיניהם ברבע האחרון במיוחד. כשנגמר הקל ולוח התוצאות הראה 67-76 הרגשתי מין פלאשבק מוזר.

רצתי לאינטרנט – יותר נכון הושטתי יד למקלדת – ובדקתי: אכן כי כן, זו בדיוק תוצאה של אחד המשחקים מסדרת הפלייאוף נגד אפס פילזן ב-1996/97. ניצחון טורקי באווירה מדהימה והיכל מלא בקהל אדיר. תחושה שמהמקום הזה אי אפשר לצאת עם ניצחון ביד. אמנם אז זה היה משחק מספר 1 והפעם המשחק הסוגר של הסדרה, אבל ישנם הרבה קווים מקבילים. לפחות בתחושה.

כל זה יידחק בקרוב מאוד לספרי ההיסטוריה. עוד יומיים-שלושה-שבוע של דיונים וניתוחים והערכות ותגובות והופ – מכבי תחזור לשגרת הליגה, סופרת את הימים עד לריגוש הבא – הפיינל פור הישראלי. היות שבאירופי היא לא תהיה, ובישראלי מקומה כבר מובטח, זה אולי זמן מתאים לחשוב הלאה והנה כמה נקודות לדיון:

עניין הישראלים עמד מול העיניים לאורך כל העונה, אבל מטבעו הוחבא ונדחק אחרי ניצחונות וצף ועלה אחרי הפסדים. אגדת מכבי ת"א נבנתה סביב טל ברודי, יהודי שהפך את ישראל לביתו, מיקי ברקוביץ' ומוטי ארואסטי, ואמריקאי רזה וגבוה במיוחד אחד, אולסי פרי, שהיה כל כך נדיר לראות כמותו אי-אז בימים שבמשך עשור שלם ויותר לאחר פרישתו אנשים עוד נהגו לפנות ברחובות לשחקני חיזוק אחרים ברחבי הארץ ושאלו אותם אם הם במקרה אולסי פרי. זה היה הבסיס הראשון להצלחות האירופיות. התקופה הזו חלפה אמנם, ובכל אירופה אפשר לראות קבוצות עם שבעה-שמונה אמריקאים כמו סיינה או אלבה ברלין. אבל עושה רושם שלמכבי ת"א דרוש הווי אחר, שבו לא תיתכן הרכבת חמישייה זרה על המגרש גם אם המאמן ירצה בכך.

יניב גרין למשל הוא בטח לא שחקן התקפה מבריק, אבל התמודד יפה הגנתית כשניתנה לו הזדמנות מול אלכסנדר מאריץ', זה שבעונה הקרובה או בזו שאחריה כבר ישתכר פי כמה וכמה בקבוצה אחרת מאשר הרוויח בבלגרד. לא ברור בדיוק מדוע הפך הסנטר הפותח של נבחרת ישראל, שרשם 130 הופעות בינלאומיות, נמצא במקום החמישי בכל הזמנים בין הקלעים בה וייצג את ישראל באליפויות אירופה רבות, לשחקן שאי אפשר להסתמך עליו ליותר מאשר חמש דקות במשחק.

אין ספק שרביב לימונד, שיכול ללחוץ חזק על כל מוביל כדור, או לסייע בהובלת כדור ובקליעה מבחוץ ביום רע של גארדים מובילים, הוא שחקן של יותר מאשר דקה ו-25 שניות למשחק בסדרת פלייאוף. זהות היא עניין חשוב ומרכזי, וגם אם פיני גרשון טוען שאין בנמצא ישראלים יותר טובים מאשר ישנם במכבי ת"א הטענה נגדו מופנית בעיקר לשימוש באלה שעמדו לרשותו.

חבל על הכסף שמשלמים לשניהם אם זה המצב, וכנראה שעדיף להריץ בהרכב שחקנים מספר 9-10 ברוטציה שיהיו בני 19 או 20 כמו אצל פרטיזן. אולי ייצא מהם משהו.

כך או אחרת, אחרת או כך, עניין הישראלים היה ודאי מוחבא שוב אם מכבי ת"א היתה עולה לפיינל פור. מהבחינה הזו, אולי טוב שהפסידה והודחה והנושא פורץ שוב בכל מיני מקומות, כולל כאן, והפעם ביתר שאת ומתוך תקווה שבמועדון יבינו שמרקם שכולל כל כך הרבה זרים אינו עומד בקנה אחד עם השאיפות של מרבית אוהדיו.

נגע בכך הנתין המכובד אלישע פודרבייטל ואני אחדד: האם בוז'יץ' מפרטיזן, שמקבל העונה 18 דקות למשחק, הוא שחקן כל כך גדול? אני חושב שלא. אבל הוא משחק ומאמינים בו בעוד היחס לגרין, לימונד ולעיתים גם לפניני הוא כאל ברירות מחדל. ואגב, מכבי היא סמן ימני בעניין הזה: הנהלות ומאמנים של קבוצות ישראליות אחרות רואים את הפעולות של גרשון ומחקים אותן, במקום להתייחס בכבוד לישראלים, לדחוף אותם ולגרום לקהל המקומי להתעניין יותר בקבוצה ובמשחק.

עניין אחר נוגע כמובן לעמדת הסנטר. קבוצות שמגיעות רחוק עושות את זה עם שחקן או שניים שהם אנשי צבע אמיתיים. האלכסנדרים קאון בצסק"א ומאריץ' בפרטיזן, פראן ואסקז ובוניפאס אנדונג בברצלונה או אולימיפאקוס, שמחלקת את העמדה הזו בין שלושה-ארבעה שחקנים. מהבחינה הזו היה ברור שמכבי ת"א נחותה בעמדה קריטית, ובכל זאת היא הצליחה לנצל לטובתה במהלך הטופ 16 את המיס-מצ' בזכות שימוש בפניני ובלות'נטל בעמדה מספר 4 שגרם למשחק שלה להתרווח מאוד, ולגבוהים היריבים לאחר ביציאה אל זריקות השלוש של השניים, או לאחר בצעד מול הכניסה מבחוץ פנימה.

בסופו של דבר, התמודדות מול מאריץ' וסלאבקו וראנש, שהוא פריק של הטבע בגובה 2.29 מ', היתה מעל לכוחותיה של מכבי ת"א. זו לא סיבה לפרק את הסגל הקיים, אלא מאיץ בדרך להתחזקות בסנטר או שניים. מסירות האלי-הופ היפות כשלעצמן מצד פרקינס, אידסון ואנדרסון ללאזמה ולפישר האתלטיים במיוחד הפכו לחלק חשוב ברפרטואר ההתקפי, בשעה שהן אמורות להיות למעשה לא יותר מאשר כלי משלים בהתקפה ובשימוש בגבוהים.

עמדת הסנטר בעייתית בדרך כלל בשוק השחקנים מכיוון שישנם מעט שחקנים ברמה גבוהה ועלותם יקרה מאוד. מכבי עשתה בזמנו בחוכמה כשהחתימה את ניקולה וויצ'יץ' בגיל צעיר למספר שנים ונהנתה כמעט מכל רגע. במהלך העונה נעשה ניסיון להחתים את מירוסלב ראדוליצ'ה שמסיים הקיץ את החוזה שלו בז'לזניק, ויודע שיוכל להשיג חוזה גדול יותר בקבוצה שנשענת על אירופיים ומשלמת הרבה כמו אחת הספרדיות או היווניות. אם מכבי אינה מוכנה לשלם סכומי עתק, היא תצטרך לחרוש היטב את שוק השחקנים האמריקאים מהדרג השני (יוצאי מכללות, שחקני ליגת הפיתוח, קבוצות אירופיות מדרג נמוך דוגמת מקרה פואנלבראדה ונייט האפמן) ולהמר על שחקן צעיר ומוכשר לטווח ארוך. זה הפיתרון היחיד שנראה לעין. עדיף אפילו להחתים שניים כאלה במחיר הגיוני, כדי לא לשים את כל הביצים בסל אחד.

אגב, בהקשר הזה, ובטח אם הולכים על שניים, הייתי מציע לחזור אחורה אל כתבי-כדורסלע ישנים ולבדוק מחדש את מועמדותו של זוראן ארצג שמשחק עכשיו בפאניוניוס, כמושאל מאולימפיאקוס ככל הידוע. העובדה שלא נקלט היטב באולימפיאקוס לא אומרת שהוא ייכשל במכבי ת"א. תיאודושיץ' וראשיץ', שני חברים שלו לאותה ז'לזניק ההיא, ישחקו בקרוב בפיינל פור של היורוליג. אולי זה הזמן לעשות קווץ' במחיר ולהביא אותו לכאן. הוא לא מהסוג הנושך של מאריץ', אבל האיש שחקן שהמנייה שלו נמצאת בירידה כרגע.

מומלץ לבדוק טוב-טוב ואם מתאים מכל הבחינות, אולי הפך יותר מאסיבי, משחק קרוב יותר לסל ואינו עוד לאמפה – היידה. וכאמור, בטח אם הוא אחד מצמד שחקני פנים שמוחתמים.

ומשהו ברמה האישית בעניין גרשון. פחות או יותר מאז 2001 גרשון מדבר על כך שלא ימשיך לאמן עוד זמן רב וכל עונה עשויה להיות האחרונה שלו. כמעט עשור חלף מאז וגם לאחרונה הוא אמר שמבחינתו אפשר להעביר את התפקיד לידי שרון דרוקר, מאמננו העתידי, כבר בעונה הבאה, בעוד הוא יסתובב ליד העסק ויכוון אותו.

איך לומר זאת - אני חושב שיש דברים שעדיף לא לומר, אפילו למאמן מוכתר כמו גרשון. או שהאיש רוצה לאמן ובא לעשות את זה במלוא המרץ, הרצון והחשק כבר ממחזור 1 ולא רק כשמגיע המאני טיים, או שאולי עדיף לשקול פגרה נוספת כפי שעשה לאחר הזכייה בסופרו-ליג ב-2001, או הסבה כבר עכשיו לעמדת המנג'ר או הפסקת פעילות. אם פיני התעייף, שייקח החלטות בעניין לכאן ולכאן לטובתו ולטובת המועדון, מבלי למשוך לנצח.

אחרי שיתברר סופית אם כבוד הרב רוצה לקחת על עצמו עוד עונה עם קבוצה שהוא עצמו בנה, אבל ברור כי אינו שלם לגביה במאה אחוז, צריך להחליט גם לגבי שחקנים אחרים. זה מיותר ולא מכובד לדון בכל שחקן לגופו ברמת "אותו הייתי משאיר ואת ההוא לא" בעיקר משום שהדברים נתונים לאלף ואחד משתנים שלא לכולם אנחנו מודעים (וגם בגלל שלא בא לי עכשיו, כן?).

רק בקטנה - אם סיינה, למשל, אכן תציע מיליון דולר לדורון פרקינס כפי שפורסם, אני לא בטוח שהצעד הנכון הוא לשלם לו 1.1 מיליון דולר בעונה כדי להשאיר אותו אף שהאיש חזק-חזק, לא נכחיש זאת, או שאולי עדיף לחפש בו מקאלב חדש ברבע מיליון דולר ולהחתים אותו מראש לשנתיים בלי פתח יציאה.

לכן את ענייני "להשאיר או לא להשאיר" כדאי להותיר לידי ההנהלה והמאמנים, למעט חריג אחד שהייתי רוצה להביע בו את דעתי: אם אלן אנדרסון הוא הסקורר של הקבוצה, אפשר ורצוי למצוא טוב ממנו. סקורר הוא האיש שאמור להיות השחקן שעליו נשענים כשהולך וכשלא הולך מקצועית, ורצוי גם מוראלית ומנטאלית. שחקן שבשמונה משחקים מתוך עשרים לא הגיע לדאבל-פיגרס בנקודות רחוק מלהיות מהסקוררים המובילים ביורוליג, גם אם הוא נהנה מיכולות אחד על אחד מרשימות ועליונות אתלטית על פני רבים. דווקא כאן, בתפקיד הזה, אפשר לפקוח עיניים לכל הכיוונים ולחפש מחליף. בעיניי, אנדרסון מתאים יותר לשחק בקבוצת NBA כלשהי כמחליף מאשר להוביל קבוצה אירופית בעלת שאיפות ויומרות כמו מכבי ת"א.

השאלה היא אחת: האם ההנהלה מעוניינת להעניק הזדמנות נוספת לסגל הזה, שאלמלא נשמט מידיו פער גדול באופן נדיר מאוד במשחק מספר 1, היה קרוב למצוא את עצמו בפיינל פור? אם התשובה חיובית, והצורך הוא בהשלמות קטנות בפינות והגדלת התקציב כדי להשאיר שחקן כמו פרקינס, אפשר בהחלט להשאיר גם את אנדרסון. כי בסופו של דבר גם לו, כמו לאידסון, ויזנייבסקי ואחרים, מגיע לשחק עם ביג מן אמיתי בצבע, ליהנות מהאפשרויות ששחקן כזה פותח ולקבל הזדמנות שנייה להוכיח את יכולתו.

שלומות ונצורות בשלב זה.