פארש, לא נכחיש זאת. הייתי פעם אחת ולא למדתי לקח, אז יצאתי פארש פעמיים. הראשונה היתה כשדירגתי באחד האייטמונים את הסדרה בין חיפה לנתניה כזו שפחות מעניינת אותי מבין כולן, ולא נתתי סיכוי ממשי לנתניה לנצח בה. מתברר שזו הסדרה הכי מותחת שיש, הכי צמודה, הכי קרובה, והכי דרמטית.

אוקיי, עד כאן זה היה עניין של העדפה אישית. לא אמרתי שלא יהיה מעניין, אבל בפירוש לא ראיתי את נתניה עומדת על הרגליים בשלב הזה עם 1:2 לטובתה.

הפעם השנייה היתה אחרי הניצחון של חיפה בנתניה שהשווה ל-1:1, כשראיתי את חיפה קמה מתוך השברים, מתאחדת, מוציאה מעצמה והייתי משוכנע שהיא לוקחת את משחק מספר 3. בשלב הזה כבר הייתי מספיק בטוח לכתוב, שאין שום כוח בעולם שייקח את הניצחון הזה מחיפה.

אני באמת לא אשם שחיפה איבדה יתרון 60-69 סמוך לסיום, או שחטפה שלשה של דנילו פינוק מבלי יכולת ממשית להגיב כי פשוט נגמר הזמן. באמת לא אשם, אבל בהחלט מומלץ לסגור את הפה בתקופה הטובה. לא יזיק.

עניין אחד בכל זאת מביא אותי לכאן בשעה שבמשחק הגמר ביורוליג בין ברצלונה לאולימפיאקוס מחצית כרגע (36:47 לברצלונה, תוצאה של ליגת קזינו נהייתה פה פתאום). והנה הוא:

איך יכול להיות שמכל מדינות אירופה ישראל היא היחידה שמשוחק בה משחק כדורסל ברמה הבכירה במקביל לתחילת גמר היורוליג?

בדקתי. בדוק.

המשחק בין חיפה לנתניה היה היחיד באירופה ששוחק בזמן שגמר היורוליג החל. ומדובר בערב יום ראשון שבו מתקיימים בדרך כלל משחקים בליגות רבות ברחבי היבשת.

כשהחל המשחק בפאריס נותרו בחיפה 2:45 דקות לסיום. זה הרבה זמן, כידוע. למעשה, כשהסתיים המשחק ברוממה התוצאה בפאריס היתה 13:20 לברצלונה. את כל 33 הנקודות הראשונות במשחק הגמר של היורוליג לא ראיתי, כמו את כל המהלכים שסבבו אותן, כי נשארתי נאמן לליגת קזינו ולסדרה שהפתיעה אותי, והלכה יותר רחוק, גבוה ומרשים ממה שחשבתי. היה משחק-משחק שם, לא נכחיש זאת.

ואני רוצה לשאול את כבוד החברים המכובדים במנהלת ליגת העל, הלוא היה ליגת קזינו, שאלה קטנה:

האם אינם סבורים, החברים, שבהיות מנהלת ליגת העל חברה בארגון יול"ב עליה לכבד את המעמד, לפנות את הבמה ולא לקיים פעילות בערב של גמר היורוליג?

גמר היורוליג הוא משחק שעיני כל אוהדי הכדורסל ביבשת צריכות להיות נשואות אליו. אם ירצו לראות או לא זה משהו אחר, העניין הוא להותיר בידם את הבחירה. בפועל - כל האוהדים שהיו ברוממה לא יכלו לראות את המשחק, כל השחקנים והמאמנים והשופטים והצוותים של שתי הקבוצות לא יכלו לראות את המשחק. גם כל צופי הטלוויזיה שראו את המשחק ונפלו על משחק צמוד ומרתק, עם שלשת ניצחון פנטסטית, התקשו ודאי ללחוץ על השלט ולהעביר תחנה כדי לראות את הגמר.

אבל זה סתם פירוט טכני וירידה לקטנות. ביום של גמר היורוליג לא צריכים להתקיים משחק פלייאוף בישראל. ולא בשום מקום אחר. נקודה.

האיטלקים הקדימו את כל המחזור ביום. הספרדים שיחקו בצהריים ואת משחק הערב הקבוע של יום ראשון הקדימו במעט.

יש דברים שבמנהלת לא ישכחו. למשל, אני די משוכנע שהבוקר תישלח הודעה ממשרדי מנהלת ליגת קזינו אל משרדי יול"ב בספרד, לפיה "מנהלת ליגת העל בישראל מברכת את הנהלת היורוליג על ארגון פיינל פור מרשים ויוצא דופן ומחזקת את ידיה בלה בלה בלה, בלה בלה בלי". זה יפה ואין בזה רע, כמובן.

מה שבאמת צריך לקרות כאן הוא קריאה לסדר היום מצד יול"ב לעבר המנהלת בנוסח: "תודה. מברקכם התקבל בברכה. אתם באמת רוצים לכבד אותנו? אל תקיימו להבא משחקים בערב גמר היורוליג".

ובאמת, איפה בדיוק הבעיה לחבר את המשחק של חיפה נגד נתניה למשחקים ששובצו מראש ליום שני בערב?

בהזדמנות הזו צריך למחות גם נגד שיבוצי משחקים במקרים מסוימים מצד איגוד הכדורסל לגבי ליגות המשנה. את חצי הגמר וגמר הליגה הלאומית לנשים, ליגה שעקבתי אחר המתרחש בה פה ושם העונה, תקעו פתאום על מועדי הפלייאוף של הגברים. למה, בעצם?

במקום לקיים את השלבים המאוחרים בימים שאין בהם פעילות גברים, כדי לאפשר במה נרחבת יותר לנשים, גורמים לפעילות שלהן להיות מוחבאת ומוסתרת מאחורי משחקי הגברים.

לא לעניין.

מאותתים לי שבפאריס החלה המחצית השנייה.

שלומות ונצורות בשלב זה.