על פי כל הדיווחים, וגם על פי כל היגיון, טל בורשטיין צפוי לחתום בימים הקרובים במכבי ת"א ולשחק בה בעונה הקרובה. וזה יפה, נאה ומכובד עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ.
ללמדנו שני דברים עיקריים: אחד, בורשטיין היה, קרוב לוודאי, אחד מאלה שלאורך הזמן התקשה להסתדר עם רבי פנחס הגרשוני ובמיוחד בקדנציה השלישית של המאמן בקבוצה אף שכבוד הרב היה זה שהזניק אותו קדימה אי-שם לפני עשר שנים. אלה היו ימים רחוקים בהם טל היה שחקן צעיר במכבי ת"א וגרשון היה מאמן צעיר במכבי ת"א.
ושניים, מכבי קשובה לביקורת. שמעל'ה מזרחי יכול לומר בפעם המאה וחמישים שבלות'נטל ושארפ ישראלים, ומה רע בגרין ולימונד (חוץ מזה שהם בקושי משחקים), אבל היה ברור כמעט לכל אחד בעונה שעברה שסיפור הישראלים פגע באהדה למכבי ת"א, כמו שהמעבר לשידורים בערוץ הספורט פגע, אני מניח, בנתוני הצפייה ובמידת המעקב אחר עלילות הקבוצה הזו.
כך או אחרת, אחרת או כך, מרגע שגרשון אינו עוד המאמן קל לו יותר לחזור. לא פחות מזה, קל לו יותר לחזור כשמכבי ת"א מאבדת את האליפות שלה וכשאנשי ההנהלה מבינים שכל ישראלי ברמה טובה, בטח מיומן ומנוסה כמו בורשטיין, עשוי ויכול לסייע בימים בהם היידה-גוני ודוגי יבזורי מנצחים את מכבי באולם הביתי שלה, ואפילו בלי תמיכה מי יודע מה ביציעים.
בורשטיין מגיע אחרי שעשה עונה מלאה ורצופה לראשונה מזה זמן. הפציעות שלו גרמו לו להיראות לא טוב בתקופה האחרונה שלו במכבי ת"א, אבל לא פחות מזה פגע בו גם היחס המזלזל. אמנם בפואנלבראדה הוא שיחק רק פעם בשבוע ולא היה צריך לעמוד בעומס ובתכונה ובהרגלי היומיום שמזמנים שני משחקים בשבוע, כולל נסיעות לחו"ל, אבל אני נוטה להאמין שהוא מסוגל לסחוב אם רק יתנו לו, ואם רק ירצו. וכמובן, במינונים נכונים.
יש כאן מעבר הדרגתי לתפקיד מאוד מוגדר, ככל שאני רואה את זה, שילך וייעשה מובהק עם הזמן. בגיל 30 בורשטיין הוא לא עוד השחקן שירדוף אחר ביצוע דאנק או כניסה עד לחישוק בכוח, אלא יעדיף את העמדה החופשית לקליעה באחוזים גבוהים. לא ראיתי את פואנלבראדה משחקת בעונה שעברה והוא בתוכה, יען כי לא התחברתי לצ'רלטון, אבל נתוני הסטטיסטיקה היבשים תומכים בכיוון הכללי: בורשטיין הולך והופך קלע שלשות לפני כל דבר אחר. שנייה חופשית, וזה עניין של 40 אחוז, אולי קצת יותר, שהכדור צולל פנימה, וכבר עכשיו זו הזריקה המועדפת עליו.
לא יודע כמה עונות נותרו לו לשחק – מהמר על 4 או 5 – אבל סביר מאוד להניח שהמספרים ילכו ויקצינו: בורשטיין יזרוק יותר שלשות מזריקות לשתיים, יגיע פחות לקו העונשין, יהיה פחות מעורב בריבאונד מאשר היה בעבר. כל דבר שמצריך מגע פיזי וסיכון לפציעה יסומן כאקט בירידה, ונתוני הקליעה מבחוץ ילכו ויגדלו תוך שמירה, לכל הפחות, על 40 אחוז מחוץ לקשת, עם סטריקים של 50 ואפילו 55 אחוזים במשחקים מסוימים.
זו דעתי, ודעתי היא זו.
בנוסף, זה המקום לגנות כל טוקבקיסט מצוי וכל יושב טריבונה כעוס שמגדיר את החבר בורשטיין כסוס מת, או כל הגדרה דומה לזה.
הוא חיוני במצב שבו מכבי ת"א נעדרת שחקנים ישראלים בולטים ועקביים למעט גיא פניני. בלות'נטל, אגב, הסריח את המגרש באחוזי קליעה ירודים בחלק גדול ממשחקי המאני טיים בעונה שעברה, או ככה לפחות נדמה לי, על אף שאינני.
הוא היה בזמנים הטובים, הוא יודע מה צריך לעשות, ולמיטב זכרוני הוא לא ממש הפסיד אליפות עם מכבי. במשחק נגד הפועל חולון כלל לא שותף, ונגד ג"ג הפקות ואירועים בע"מ לא היה באיזור.
העובדה שמכבי מחזירה אותו אליה היא כמובן ניצחון אישי גדול של טל בורשטיין, אבל הוא האחרון שיחגוג בפרהסיה בעניין הזה. אני משוכנע שבתוך תוכו הוא מבסוט למען עצמו, אבל גם שמח לאידם של כמה וכמה (וכמה!) אנשים, שהראו לו את הדרך החוצה, או לכל הפחות לא מאוד רצו שהוא יישאר אחרי שנים טובות ויפות.
בסופו של דבר, התכונה הזו אנושית לגמרי וקיימת כמעט אצל כולם. בשורה התחתונה מה שחשוב הוא, שבורשטיין יהיה שם כדי לעזור לדייויד בלאט במסגרת החשובה באמת, זו שכבר לא יושבת בכיס של מכבי ת"א: הפיינל פור של ליגת קזינו.
ואם צלחתם את האייטמון עד לכאן, קחו הצצה לקטע נשיאותי שנכתב כבר בינואר 2009 לגבי בורשטיין. מעניין לקרוא אותו שוב כמעט שנה וחצי מאוחר יותר, יען כי יש בו כמה וכמה (וכמה!) תחזיות נאות כרפאל, אם כי אני מודה שלא חשבתי שישוב למכבי ת"א בתום עונה אחת.