ידיעה עיקשת, קטנה ואמיצה השתחלה אתמול בין שלל ענייני המונדוביפ. מולי קצורין, מאמננו שחור השיער לשעבר, סוגר עניין עם איגוד הכדורסל לחמש עונות כמנהל המקצועי. לא סופי, לא חתום, אבל זה הכיוון. הוא יהיה אחראי לשיפור פני הכדורסל הישראלי מטעם האיגוד, לוגיסטית, מקצועית, מה שתרצו. תחתיו ירוצו תוכניות ונהלים בכל החזיתות, בכל הנבחרות.

צוות הבילוש של כדורסלע-האתר מעוניין להעלות מספר שאלות על הפרק, אם כי לא בהכרח להשיב עליהן:

האם לקצורין נשבר הזובון מאימון?

האם אחרי כך וכך וכך שנים בגולה, פשוט נשבר לו להיות סוג של מאמננו הגולה?

מה קרה שכבר באמצע העונה שעברה קצורין ידע, שהוא לא ממשיך בנימבורק ועוזרו, ננו גינזבורג, יחליף אותו? האם עד כדי כך חזקה היתה המלה שלו בקבוצה הצ'כית, שהוא יכול לסדר עניינים חודשים מראש? האם כבר אז ידע שלא יאמן יותר כדורסל? וגם אם כן, מה כל כך להיט בננו גינזבורג – סליחה ומחילה מראש אם פגעתי באדם חביב שכמותו ומאמן לא רע בכלל – שאלופת צ'כיה, קבוצה שהולכת למוקדמות היורוליג, סוגרת עם עוזר המאמן כמעט עונה שלמה מראש? מה, הוא התורה מסיני?

זאת ועוד. האם איגוד הכדורסל קיבל תקציב מסתורי וגדול במיוחד, שיוכל לפרנס את מאמננו שחור השיער לשעבר בכבוד? בהנחה שקצורין ירוויח יותר מאריק שיבק, מאמן הנבחרת, לגביו פורסם כי שכרו הוא מעט יותר מ-8,000 שקלים בחודש - כמה זה יותר? 14 אלף שקל ברוטו? הבה ניקח את מחשבון כדורסלע-האתר, ונחשב: מדובר בשכר עונתי של כ-45 אלף דולר ברוטו, לפי שער דולר הגון למדי שהועלה מעט לעומת מחירו הנוכחי, לכבוד החישוב המכובד שזה עתה בוצע.

20 אלף שקל לחודש? יוצא משהו כמו 62 אלף דולר לשנה.

תיפח רוחי, האם יש למישהו ספק שקצורין הרוויח לפחות סכום כפול מזה בנימבורק-העיר?

דברים משונים קורים כאן.

הייתכן שקצורין לא מוצא קבוצה אירופית, וכל שנותר לו הוא לעשות שינוי כיוון ולחזור לישראל? קשה להאמין. האיש הוביל נבחרת לאומית באליפות אירופה האחרונה, מאמן כבר שנים בהצלחה בליגה קטנה אמנם, אבל עשה קולות ורעש ביורוקאפ בעונה האחרונה והוביל לתארים רצופים שנה אחר שנה כמעט ללא תחרות. אין מצב, חוזר – אין מצב – שמאמננו לא יכול לאמן קבוצה כלשהי בצרפת, גרמניה, בלגיה, אוקראינה, אולי איטליה, כמעט כל מקום.

האם החליט שחסכונותיו הכספיים הולמים בהחלט את מצבו ומעמדו וגילו נכון לעכשיו, והוא יכול להרשות לעצמו להרוויח פחות ולו רק שתינתן לו האפשרות לפעול ולחרוש את שדות הכדורסל הישראלי בדרכים שהוא רואה לנכון? האם מדובר באקט אידיאולוגי לחלוטין?

האם לקראת גיל 60 (מאמננו יהיה השנה בן 56) הוא פשוט רוצה שקט? להפחית את קצב פעימות הלב? לשבת במשרד הממוזג, להחנות את מכוניתו בחניון התת-קרקעי של איגוד הכדורסל, לראות את ילדיו לעיתים קרובות, לאכול פלאפל עם חומוס-צ'יפס-סלט במינונים גבוהים ולשוב לומר 'הבט' לבני שיחו אחת לחמש או עשר דקות בערך, מה שהיה קשה מאוד לבצע בצ'כיה?

האם גם הוא רוצה לפרשן פה או שם, שם או פה, כמנהגם של בני המקום בשלל תוכניות למיניהן? מי יודע, אולי מכבי יקחו אותו יום אחד. הרי גם אולימפיאקוס עומדים להחזיר את דושאן איבקוביץ' אחרי למעלה מעשור. ומה, את צביקה שרף, מאמננו הלאומי לשעבר, לא שלפו מכסאו ביציע העיתונות והפכו אותו למנכ"ל ומהר מאוד גם למאמן?

שאלות רבות מאוד עולות על הפרק, לא נכחיש זאת כלל ועיקר. ברור לחלוטין שחלקן, אם לא כולן, היו זוכות למענה ולפיתרון לו רק היה מורם כאן ועכשיו טלפון אל מאמננו האדיב מאוד בדרך כלל, שהיה שמח להתראיין יש להניח ואף להניח יש ולספק תשובות בעלות טעם וריח.

מצד שני, אם היו מתפרסמים כאן תשובות וציטוטים של קצורין, זו היתה כתבה לעיתון ולא אייטמון בכדורסלע. מאמננו היה ודאי אומר: "בוא ואחסוך לך את כל השאלות ואספר לך מדוע אני בוחר להגיע לאיגוד הכדורסל", אבל עליו להבין שאין כאן כל חיסכון. להיפך. הקלדת מאות גרמים של טקסט היא עיקר הווייתנו, הנאתנו, כמעט אמרתי ייעודנו.

ולכן, כדי שזה יהיה אייטמון אמיתי וראוי, כלל אין צורך לענות על השאלות או אפילו לנסות ולחשוב בכיוון. אלה שאלותינו, זה המצב, יאמר שחור השיער לשעבר מה שיאמר. ספק אם מישהו ימצא לנכון להקדיש לו עמוד שלם בעיתונות היומית בשעה זו, עת מנהלות הנבחרות המרשימות של צ'ילה ולא-יודע-מי מאבקים רבי משמעות לגבי העלייה לשלב הבא במונדיפ.

בכדורסלע-האתר, לעומת זאת, זוכה מאמננו לאייטמון נשגב ורב חסד בשיאה של הדרמה. וזה, אם תשאלו אותי, ההבדל כולו. יש עולם של הבלים בחוץ, וכאן יש עולם ומלואו השזור באבני חם רבות. נתקשה מאוד להכחיש זאת.

היידה מאמננו, היידה, היידה, היידה! (במידה שאתה אכן חוזר, ולא ניפול שוב עם הטוויסטים שמייעדים לנו אזובי הניוז מפעם לפעם).