לא יודע מה אתכם, אבל די מצא חן בעיניי האייטמון שלי-עצמי לגבי מחלקת הבילוש של כדורסלע-האתר ומאמננו שחור השיער לשעבר. ככה שבלי לחשוב יותר מדי, ומבלי להקדיש עודף משמעות וחשיבות עצמית במקומות שלא ממש צריך, החלטתי ללכת על עוד אייטמון מהסוג הזה. אלא שהפעם לא נפעיל את המחלקה הבלשית של כדורסלע, אלא את המחלקה הפסיכולוגית.

על הפרק – מאמננו העתידי.

אכן כי כן, שאלות רבות עולות סביב שרון דרוקר באופן כללי ובימים אלה במיוחד.

ריישית כל, כמו שנהגה לומר סבתי מרים עליה השלום, נכון לעכשיו הוא המועמד המוביל לאימון אריס סלוניקי. זה לפחות מה שמספרים לנו המספרים וטוענים הטוענים ומדווחים המדווחים.

בנוסף, כבר עתה ברור שהכינוי מאמננו העתידי לא מחזיק מים, או איך שאומרים את זה. הרי דרוקר הוכנס לסדרת "מאמנינו" בעלי הכינויים מאחר שסומן, יועד והיה צפוי לרשת את פיני גרשון במכבי ת"א. קרה מה שקרה, השניים הפכו מחברים לבואו נגדיר את זה 'לא חברים', ומרגע שמונה דייויד בלאט (מאמננו הגולה שהפך למאמננו העולה), הלך פייפן מאמננו העתידי.

במובן הזה, כמו שנוהג לומר מישהו מוערך שאת קולו אנחנו שומעים הרבה מאוד, מעניינת מאוד סיטואציית כלוב הזהב בו יושב דרוקר.

מדובר במאמן שאינו צעיר מאוד כמו אלעד חסין או יניב בורגר או דני פרנקו, דן שמיר ועודד קטש, וגם אינו מבוגר כמו גרשון, שרף, בירנבוים וקצורין. מין דור ביניים כזה. בן 43 פחות או יותר. אחרי שזכה להיות המאמן הישראלי הצעיר ביותר שזכה בתואר אירופי ב-2004, עזב את הפועל ירושלים שנה לאחר מכן ויצא לאמן באירופה, במטרה לעשות סטאז' מוצלח שיסייע לו להגיע לאחת האימפריות. אם לא ברצלונה ופנתינאייקוס, מינימום מכבי ת"א.

והו הא מה קרה? קרה מה שקרה ורבי פנחס הגרשוני חולץ מאתונה-הכרך בידי הנהלת מכבי ודרש מההנהלה את התייצבותו של דרוקר לצדו כעוזרו. ודרוקר, כזכור או שלא, עזב את אוסטנד במהלך עונה, כדי לממש סוף-סוף את ההזדמנות להגיע למכבי ולהפוך מיידית בכדורסלע-האתר למאמננו העתידי.

אגב ובהקשר הזה, זכורים היטב מספר רואי שחורות שטענו כבר אז, כי מי שמגיע בדרך פתלתלה-משהו ועוזב אגודה אחת במהלך עונה בה הוא משמש כמאמן ראשי, כדי להיות עוזר במקום אחר, לא ישרוד לאורך זמן והצרות ירדפו אותו.

גם אם מדובר בנאחס שאין עליו שליטה (ספק אם דרוקר אשם באחוזי הקליעה של בלות'נטל נגד ג"ג הפקות ואירועים, למשל) – מתברר שהחבר'ה ההם צדקו.

ומה עכשיו? לאמן בארץ הוא לא יכול. הכל סגור. הכל נעול. ברמות השכר שהוא רגיל להרוויח, אין כאן מועדון שיכול להחזיק אותו. במכבי ת"א נסגרה בפניו הדלת אלא אם שוב יכו בנו אזובי הניוז, והוא יפציע לפתע בכל זאת כעוזרו של בלאט מחוסר העוזר הבכיר נכון לשעה זו, כי מכבי ת"א בלאו הכי מחויבת לשלם את מלוא שכרו לעונה הבאה.

אז מה עושה בחור בן 43, להוט עדיין, שש לקרב, רוצה להראות את מלוא יכולתו, מת להוכיח בעתיד שהוא יכול להצליח במקום בו לא הלכו איתו עד הסוף, וגם אותו שחררו באמצע הדרך? האם נגזר עליו לחיות בגלות כמו אריק שיבק, שנה אחר שנה? האם יבלה את זמנו בין אוסטנד לפאוק לבאמברג כאלה ואחרות? ואחרי שהתרגל למזג האוויר הנוח, איך ישוב לקור האירופי של ינואר? האם לא יתבאס מרה. האם לא יתקוף אותו הדיכאון?

ומה עם החומוס-צ'יפס-סלט? ובר רפאלי? ושקדי מרק? וארטיק בוב ספוג של נסטלה, האם הוא מיוצר גם בערבות אירופה המוריקות? ומה לגביו ילדיו, אותם יכול היה לראות לעיתים תכופות כאן, כשהוא בארץ, ושוב ייאלץ להיפרד מהם? אפשר לומר שהדבר הכי טוב בשהייה בחו"ל בהקשר של כדורסל הוא שאפשר להיכנס לכדורסלע-האתר גם משם. חצי נחמה, לא נכחיש זאת, ואף יותר.

ככה שאם מביטים על העניין במובן הפילוסופי-דלה-שמעטה, מאמננו העתידי קצת על הפרצוף בימים אלה. גם מכבי לא ממש רוצים אותו (אלא אם אזובי הניוז וכו'), גם התרוקנה המשמעות ובצדק, לפחות זמנית, מהכינוי מאמננו העתידי, ובנוסף ואולי מעל לכל – בעוד קצורין ובלאט עושים דרכם חזרה לארץ הקודש לאחר שנים, ויכולים לאכול אבטיח עם גבינה בולגרית על המרפסת או בחצר בחיק המשפחה ולדבר עברית נונסטופ, הוא שוב תקוע עם איזו אריס סלוניקי כזו או אחרת, תהיה מכובדת ככל שתהיה, ותשלם ככל שתשלם.

אז נכון שכלכלית הוא מסודר יופי-טופי. בולוניה עוד משלמים לו יש להניח על החוזה הלא ממומש שהתפנצ'ר, וגם מכבי ת"א תשלם וגם קבוצתו החדשה (מה עם איזו הלוואה שתסייע בתחזוק כדורסלע חודש בחודשו?) אבל בתכל'ס, כנראה שכל העסק הזה הוא בבחינת כי לא נאה, כי לא יאה.

לפחות חלק מתחושותיו של דרוקר והדרך שבה הוא רואה את הדברים היה אפשר לדעת הרבה יותר בקלות בטלפון אחד, אם היה מסכים להגיב, אבל לכדורסלע-האתר חוקים משלו.

ממש כתבה עם דרוקר? ציטוטים? שאלה-תשובה? זה לא. יש גבולות ברורים למקום הזה שנעים אמנם בין הערטילאי לדמיוני, אבל כך או אחרת, אחרת או כך, הם בהחלט ברורים לנו.

ולנו – הם ברורים בהחלט.

תודה לנציגי המחלקה הפסיכולוגית שלנו,

שלומות ונצורות בשלב זה.