ג'יימי ארנולד חוזר וזה טוב. אין הרבה שחקני התקפה כמותו. הוא מוסיף לליגה משהו שחסר לה: יותר פנים מוכרים, יותר ותיקים, יותר כאלה שלא צריך זמן כדי להתחבר לנוכחות שלהם. אמנם תמיד נחמד ומעניין להכיר שחקנים חדשים, אבל כל ליגה צריכה איקס שחקנים שירוצו בה לאורך זמן.

מהבחינה הזו, היה חבל מאוד שהוא עזב אחרי תקופת הפועל ירושלים. כנראה שנכון לאותו זמן, שנתיים שלמות לאחור, אף קבוצה חוץ ממכבי ת"א והפועל ירושלים שבשתיהן שיחק לא יכולה היתה להיענות לדרישות הכספיות שלו.

עברו שנתיים. ארנולד התבגר והוא בן 35. אולי זו אשתו שרוצה לחזור לכאן. אולי נמאס לו לרוץ בין מדינות (3 קבוצות בשתי עונות, בולוניה, פרישטרי, מילאנו, כולל מספר חודשים בהם לא שיחק כלל ומי יודע איפה העביר את זמנו). בקיצור, תנודתיות יתר. בגיל הזה רצוי לשבת במקום אחד. ארנולד הרי יכול לשחק בליגת קזינו לפחות עוד שנתיים-שלוש בשקט (וזה רק כי לא נעים לי לומר שהוא יכול לעשות את זה גם במשך עשור שלם, אם ישמור על כושר).

כמה וכמה (וכמה!) דברים בהקשר הזה: ריישית כל, כמו שנהגה לומר סבתי מרים עליה השלום, טוב שיש קבוצה ישראלית שהיא לא מכבי ת"א או הפועל ירושלים, שיכולה להרשות לעצמה ללכת על ארנולד בקטע הכלכלי. גם אם המחיר שהוא דורש נוח יותר מאשר לפני שנתיים, זה עדיין לא עניין מובן מאליו שיש פה קבוצה שיכולה להחזיק בו.

שיינית, אני לא מכיר את ארנולד אבל מהצד הוא נראה לי כמו מישהו שמאמין שכדור הארץ סובב סביבו, לפחות כל עוד הוא על מגרש הכדורסל. לא מפקפק ביכולותיו על המגרש לרגע, כולל בהגנה, אגב (אם רק עומד בפניו אתגר ממשי), אבל הקטע המנטאלי הוא הסיפור.

איך משכנעים בחור בן 35, סקורר בלתי רגיל, לשחק יחד? איך גורמים למישהו שמגיע לקבוצה שנמנעה מירידה ברגע האחרון של העונה, להבין שהוא צריך להתמסר למטרה במאה אחוז ולא רק להעביר עונה תמורת כסף, כפי שקורה ללא מעט שחקנים שקרובים לסיום הקריירה?

במקרה של חולון יש שתי אופציות: הקהל שם מאוד חם ובעל גישה לשחקנים. האוהדים צריכים לקחת אותו כפרויקט, ממש ככה, ולתת לו להרגיש שהוא אהוד, רצוי ואהוב, בכל הזדמנות. לא לאפשר לו לרגע לחשוב, שאחרי ששיחק במכבי ת"א ובהפועל ירושלים הוא גוליבר בארץ הגמדים.

אופציה אחרת היא לנפנף מולו ברקורד הנדיר של צוות המאמנים שחיברה חולון לקראת העונה הבאה: מיקי דורסמן אלוף 2008 ודני פרנקו מחזיק גביע ב-2009. הנוכחות שלהם לידו אמורה להזכיר לו בכל פעם מחדש שהפועל חולון רוצה, ואולי גם יכולה, להשיג תואר נוסף.

סוליסט או לא, מדושן עונג או לא, ארנולד הוא משחקני ההתקפה הטובים שיש. תענוג לראות את הזריקה ההיא מארבעה מטר מהפינה, שנכנסת באחוזים שאחרים יכולים להשיג רק בליי-אפ. כיף לראות את השליטה שלו בריבאונד כשהוא ננעל על העניין. ולא אשכח לו את השמירה על סחור-סחור סחורציאניטיס באחד ממשחקי הבית בסדרת ההצלבה בין מכבי ת"א לאולימפיאקוס ב-2006. כשהוא רוצה הוא יכול.

צעד טוב ויעיל של הפועל חולון, אני מקווה. ונשאר רק להאמין שהראש של ארנולד, שהוביל אותו לקריירה אירופית יפה מאוד עד היום, יהיה ממוקד אך ורק בהצלחת הקבוצה.

אחד חוזר ואחד הולך. דבון ג'פרסון חתם בוילרבאן אחרי שנתיים במכבי חיפה. תקופה שבה התפעלנו מהיכולות האתלטיות המרשימות שלו ובו-זמנית הובעה כאן התרשמות חוזרת ונשנית, לפיה השתן עלה לראשו של האיש בכמה וכמה (וכמה!) מקרים.

והיה עוד משהו בתקופה הזו: אמירות אין-ספור של אנשי מקצוע ויודעי דבר, לפיהן ג'פרסון גדול על הליגה הישראלית וימצא עצמו באחת מקבוצות היורוליג הבולטות, או אולי יגיע ל-NBA כבר עכשיו.

מה רבה היתה ההפתעה – לא נכחיש זאת כלל ועיקר – כשהאיש הצטרף דווקא לוילרבאן, קבוצה בעלת מסורת של הצלחות בליגה הצרפתית אבל גם כזו שלא שיחקה כלל בפלייאוף בעונה שעברה וסיימה מחוץ לשמונה הראשונות בליגה עונה אחת בדיוק אחרי שזכתה באליפות.

הליגה הצרפתית שוויונית לגמרי. בחמש השנים האחרונות היו שם חמש אלופות שונות (לה מאן, רואן, וילרבאן, נאנסי ושולה). זה קורה, בין השאר, כי גם שם מכריעים אליפות במשחק אחד, אבל בעיקר כי הקבוצות שוות פחות או יותר מבחינה מקצועית ובדרך כלל גם תקציבית.

וילרבאן, פרבר של ליון, מנסה לחזור לצמרת. יופי של מקום, בעיקרון, לשחק בו כדורסל. כמות הנציגות הצרפתיות ביורוליג הצטמצמה משתיים לאחת ובעונה הקרובה זו תהיה האלופה שולה. שלוש נציגות צרפתיות נוספות ישחקו בשלב המוקדמות: לה מאן, שהפסידה במשחק הגמר, רואן שהגיעה לחצי הגמר וגם וילרבאן, שיחד עם אלבה ברלין ובודיבלניק קייב הן היחידות שקיבלו כרטיס חופשי להשתתף בשלב הזה.

אולי בכל זאת תצא לדבון ג'פרסון יופי של עונה מההצטרפות הזו לוילרבאן, שהתחזקה גם במיקל ג'לאבל, ה-MVP של העונה שעברה עם שולה וכוכב 'ונשאלת השאלה' בעבר הלא רחוק. אולי הצרפתים יצליחו לעבור את המוקדמות, לתפוס את אחד משני הכרטיסים הממתינים ובכל זאת נראה את ג'פרסון מרביץ דאנק אימים ביורוליג נגד איזו סיינה כזו או אחרת (ורגע אחר כך שוב עושה פרצוף בגלל שלא מסרו לו).

אבל כך או אחרת, אחרת או כך, ג'פרסון בוילרבאן? זה כל הסיפור? ציפינו ליותר מזה, לא נכחיש זאת, אף לא נכחד.

שלומות ונצורות בשלב זה.