יושב ביום קיץ מיוזע, מביט בעיתון שהיתה לו מדינה ורואה צילום של ליאור אליהו במדי ויטוריה- הקאחה לבוראל.

שתי תהיות מיידיות חלפו בראש.

האחת, נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שהתרגלתי מהר מהצפוי לשילוב קאחה לבוראל במקום טאו. פתאום הצירוף טאו ויטוריה נשמע כמו צירוף קצת ישן. מה שפמפום ותרגול מלים יכולים לעשות.

ושנית - וואלאק, התחזק אליהו או שנדמה לי על אף שאינני וכו'?

באה הארה פתאום.

לא יודע מאיפה, לא יודע למה ואיך. באה הארה.

אם לואיס סקולה הגיע ל-NBA, אם פבריסיו אוברטו הגיע, אם טיאגו ספליטר הגיע, אם אנדרס נוצ'יוני הגיע, אם רובן וולקוביסקי הגיע, אם חוזה קלדרון הגיע, אם חורחה גרבאחוסה הגיע – וכולם עשו את זה מויטוריה בין אם ישירות ובין אם כתחנה בדרך – גם אליהו יגיע.

למה שלא יגיע, בעצם? בגלל שהוא לא דובר ספרדית והם כן? הנה, הוא הגיע ללמוד את השפה.
בדיוק כמו שעשה לפניו הליטאי ארווידאס מצ'יאוסקאס (פרש בגלל פציעה, ידעתי שאתם שואלים). וגם מצ'יאוסקאס הגיע למנש מויטוריה.

בעיני רוחי-תיפח, אני רואה את אליהו משחק ב-NBA. לא יודע מה, לא יודע מתי. לא יודע בעוד כמה זמן. אבל ישירות מספרד, כן. לשם הוא מגיע. אמת? בדיה? אם נחיה גם נראה. יוסטון? דנבר? פיניקס? ניו אורלינס? לא נכחיש זאת, אף לא נאשר בשלב זה. זה חייב להיות במערב איפשהו.

אני הולך ומשנה את דעתי הנושנה לפיה אם אליהו לא יפתח קליעה מחצי מרחק ומעלה, הוא לא יהיה שחקן לרמות הכי-הכי-הכי גבוהות, ונוטה לקבל את התזה ההפוכה שאומרת: אליהו לא יתפתח התקפית יותר ממה שהוא יודע היום אלא יצבור מיומנות בלבד בצד הזה, אבל הגנתית הוא יעשה צעד.

עוד שנתיים אצל מפצח האגוזים דושקו איוונוביץ' והופה – הוא יותר טוב הגנתית, יותר שומר, יותר רוצה, עוד יותר מנסה. יותר חזק. פחות חושש מכישלון. יותר מזיז רגליים ונותן גוף.

אוקיי, אז פה ושם הוא יחטוף גגות. לא קרה כלום. מי שלא מנסה לא טועה, יו נואו.

התקדמות הגנתית תוכל לחפות במשהו על היעדר קליעה מבחוץ. היא תחפה יען כי בכל זאת, גם בלי קליעה, אליהו עושה את התנועות שלו, הנקודות שלו ואת ההשתחררות לזריקה כמו שרק מעטים עושים. הוא רץ את המגרש עם ה-2.07 שלו, עם ובלי כדור, באופן נאה כרפאל בעיניי.

ולא לכל אירופי שמגיע ל-NBA יש הכל. למעשה, לרובם אין. גם לאליהו אין. נשארה קודם ונשארת עכשיו בעיקר שאלת הראש. יש לו את זה או אין לו את זה?

הגוף התחזק. עוד מעט הוא בן 25. גם בגיל 27 זה יהיה לגמרי בסדר לצאת לשם, אפילו שאירופיים לא מחכים כל כך הרבה זמן נכון להיום ועומרי כספי הוא דוגמה טובה בעניין הזה.

חוץ מספליטר, שהיה לו כל כך טוב שחבל לעזוב. ופראן ואסקז שהוא סיפור אחר. אוהב את אמא, נניח.

אני מת לראות את אליהו ב-NBA. כלומר, גם בשבילו לא אקום ב-4 לפנות בוקר כמו שלא קמתי בשביל כספי. אבל במאני טיים, יו נואו, אם יהיה – בטח שאקום. ותקצירים ואינטרנט. קודם שיגיע.
מת לראות אותו שם, כי הוא הולך ללמד את האמריקאים כמה וכמה הלכות לגבי תפוחים ותפוזים.

האמריקאים מאמינים, תשאלו את סר ש. הרמלין, הוא עובד איתם, שאין לערבב תפוחים ותפוזים. תפוחים זה תפוחים, תפוזים זה תפוזים, שני דברים שונים לגמרי.

הם עוד לא פגשו את ליאור. ברגע שיראו אותו זורק תפוחים ויודה תפוזים אצלם בחצר האחורית, כל הגישה לעניין הזה תשתנה. הם יבינו שלפעמים הכל הולך. גם וגם. בו זמנית. נגד כל כיוון, ציפייה והערכה. הזריקות האלה, תיפח רוחם ונפשם גם יחד, ייכנסו.

YAO אנחנו מכירים, הם יגידו. אבל L-YAO-WHO?, ישאלו.

אכן כי כן - אליהו. זה שכף ידו גדולה משני ראשים גם יחד. זרועות לו רק שתיים, אבל בפועל שמונה הינן כשל פול התמנון מגרמניה. הוא יבוא להם מפה, הוא יבוא להם משם, ירחף כפרפר ויעקוץ כדבורה. ליאור לגויים.

הסיכוי שזה יקרה יגדל מאוד אם איוונוביץ' ייתן לאליהו לשחק כמו שצריך בשתי העונות הקרובות. לשחק הרבה. להתקדם, להפוך לשחקן מרכזי על בסיס קבוע. לא פעם כן ושלוש פעמים לא.

ואיך אמר נשיא ארצות הברית צ'ארלס לוגאן לראש הסגל שלו מייק נוביק, כאשר רעיית הנשיא מרתה נכנסה במפתיע למכוניתם של נשיא רוסיה, יורי סובארוב ואשתו שכחתי-מה-שמה, זמן קצר לפני שהשיירה הותקפה על ידי טרוריסטים? ("24", עונה מספר 5).

"התפלל איתי, מייק".