גם אתמול, נגד בלגיה, השידור לא היה משהו. לא משהו בכלל. הוא אמנם לא נפסק לחלוטין במהלך הרבע השלישי ולא שב עוד, כפי שקרה נגד הולנד השבוע, אבל היה מאוד לא נקי.

המיקרופונים לא פעלו לפרקים.

התמונות נעלמו לטובת מסך ירוק ושומם כאשר התראיין עוזר המאמן רו"ח ד. שמיר בסיום.

שלל בעיות טכניות גרמו לצופים לשמוע דברים שהם לא אמורים לשמוע, כמו שיחה פנימית בין שדרת הקווים הנערצת, מאיה רונן, לעורך השידור ג'ובה, או דברים שאמר הפרשן ארז אדלשטיין מתוך הנחה שהמיקרופון סגור באותו רגע.

בנוסף, השדר המכובד ניב רסקין כשל פעמיים בפתיחה בזיהוי כריסטוף בגה ובילבל אותו עם מישהו אחר.

ואדלשטיין? הוא קרא פעמיים למאמן נבחרת איטליה פריג'יוני במקום פיאניג'אני, ואחר כך גם סיפר שהוא מכיר אישית את המאמן של פינלנד דטרמן, ששמו הוא – ובכן, לא נכחיש זאת – דטמן.

לזכותו של הפרשן האהוד עלינו עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ, הוא ידע לומר בהמשך שמאז ומעולם היתה לו בעיה עם הגיית שמות זרים. נעריכו על כך שהרי ביחס לערך המוסף שלו בשידור מדובר בבוטנים קטנים במיוחד ולא משמעותיים אם כי אתמול, בין שלל הברדקים הקטנים, זה פשוט בלט יותר מהרגיל. ובטח כאשר אנחנו, כאן בדירקטוריון כדורסלע-האתר, עדיין כעוסים לנוכח הפדיחה בשידור נגד הולנד.

אגב ערך מוסף, הרי שבמקרה של אדלשטיין, מעבר לאבחנות המעניינות לאורך כל השידור, הנה דוגמה.

תוך שהוא מתאר את סגולותיו של יובל נעימי לאחר מסירה יוצאת מהכלל, סיפר מאמננו האדמוני לשעבר, כי במסגרת האוניברסיאדה, במשחק בין הנבחרת אותה אימן לנבחרת הסרבית ("עם ראדוליצה וכל אלה שמכבי ת"א חשבו להחתים") שיחק נעימי יוצא מהכלל. עד כדי כך טוב שלקראת הסיום, כדקה לסוף, כאשר יצא בחמש עבירות וירד לספסל, הריע לו הקהל המקומי בארינה של בלגרד. "והפסדנו את המשחק", הוסיף, כשהוא מכוון לכך שבלי נעימי לא ממש נותר סיכוי ממשי לנצח.

"אחר כך", הוסיף וסיפר מאמננו האדמוני לשעבר, "אמר לי החוצפן הזה: אם היו קוראים לי נעימוביץ' כבר מזמן הייתי משחק בקבוצה גדולה באירופה", או משהו כזה. לא סגור בדיוק על המלים האחרונות, יסלח לי כבוד הפרשן.

אבל כל זה היה רק פתיח. אומנם בן מספר מאות גרמים של טקסט, אבל פתיח לשורת מסקנות קצרה.

ריישית כל, שנה אחרי שגל מקל היה רכז ראשון באליפות אירופה, הוא האחרון ברוטציה יחד עם רוברט רות'בארט. אלה הם חיי שחקן: צביקה שרף האמין בו מאוד. עד כדי כך, שראה בו כאדם המתאים לרשת את התפקיד של מאיר טפירו ולזרוק אותו למים סוערים. בסופו של דבר טבענו, מבלי להאשים ישירות את מקל. אבל טבענו. זו עובדה.

אצל מאמן אחר, הוא לא שיחק אתמול אפילו דקה נגד בלגיה. וזה קורה אפילו שעודד קטש, המאמן הקודם שלו, שאמר רק לפני חודשיים "הייתי יוצא עם הילד הזה לכל מלחמה", נמצא ממש קרוב והוא חבר בכיר בקבלת ההחלטות. יש סיטואציות שהמציאות חזקה מכל. ולגל מקל זה קורה ממש עכשיו.

שיינית, זה שרות'בארט לא משחק גם כשיניב גרין משחק כל כך מעט, אומר כנראה שאם כל כך הרבה מאמנים לא מחזיקים ממנו, כנראה שאין אלא לאמץ את ההנחה ולקבל את המסקנה: רות'בארט פשוט לא מספיק טוב ולא מתאים. בכל זאת, כולם אנשי מקצוע בכירים.

או שכולם טועים. השנים חולפות והנבחרת לא מקבלת ממנו דבר. גם לא ממש נותנת הזדמנות. אני רוצה לראות בעיניים שלי, בכל הארבע, עד כמה הוא מזיק לנבחרת ישראל בעצם נוכחותו על המגרש. משחקי ההכנה השבוע בהדר יוסף היו הזדמנות טובה להיווכח בזה, אם וכאשר. מה לעשות שלא הייתי במשחקי ההכנה בבלארוס ופורטוגל כדי לחזות מקרוב? אחרי שאראה במו עיני ואשתכנע, אני מבטיח לא להציק יותר.

שלישית, ובאשר למגרש עצמו: עושה רושם שליאור אליהו צריך להתכונן להרבה מאוד דקות בעמדה מספר 5 בקמפיין הקרוב. גרין נראה לא טוב, ולא מהווה פקטור ממשי. הבעיה העקרונית בעמדה הזו מבחינתו היא, שבניגוד לסגנון המשחק הרגיל שלו, שנשען על תנועה מהירה בלי כדור באופן כללי, ומאחורי קו ההגנה בפרט, אליהו יצטרך להיות פחות נייד ולשחק על האותיות עם הגב לסל. משם ינסה לקבל החלטות. לא שהוא רע בזה, אבל זה לא אופי המשחק הרגיל שלו ויש כאן פוטנציאל מסוכן לעיקור ושיבוש חלק מהיכולות שלו.

רביעית, עומרי כספי, שלא שיחק אתמול נגד הבלגים, היה מצוין בשני המשחקים השבוע נגד הולנד ובריטניה, אבל היו לו בעיות לא מעטות בהגנה לסגור גבוהים וחזקים ממנו. צפו לקשיים הגנתיים אצלו ובעצם אצל רוב שחקני הפנים גם הפעם. כמו תמיד, ובעצם, פתאום אני עושה קישור לסעיף של גל מקל ונזכר שאכן טבענו, אבל כספי לא היה שם כדי למשות את הספינה מהמים. אגב, ככה אומרים? למשות? כנראה שכן. לילה עכשיו, שכחתי.

חמישית, הנבחרת הזו חיה המון על זריקות מבחוץ. יותר מהרגיל, בכל אופן. זה אומר ששום משחק לא גמור עד שהוא גמור, אפילו יותר מבדרך כלל. כי נבחרת שחיה על שלשות יכולה לחזור מהר יותר מפיגור, וכל מה שהיא צריכה הן שתיים-שלוש דקות טובות, כדי לסגור פער דו-ספרתי. שני דברים קהל אוהב בכדורסל: דאנקים ושלשות. רק מה, בואו לא נגזים לגמרי, כן? במיוחד אמורים הדברים לגבי נעמי-דייויד ופניני.

שישית, אני חושש שרביב לימונד עומד להפוך לאפיק נסים הבא. לא במובן של שחקן שלא יופיע יותר למשחקי הנבחרת, אלא אחד שלא מיצה את מלוא יכולתו בה. הנסיבות, כמובן, שונות ואחרות לגמרי. אבל אם בשלב הזה של הקריירה שלו, עם המאמן שנתן לו הכי הרבה ברמת הנבחרות בעבר, הוא לא מצליח להפוך לגארד מוביל - יש פה בעיה והיא לא שלי.

אם כי – בואו לא נכחיש גם זאת – הקמפיין טרם החל. אולי זה עוד יגיע. היידה לימונד, רבאק. תן לגויים בשיניים, הכה בהם בלחי חמור, ימח שמם.

שביעית, אני בהחלט רואה שיפור אצל טל בורשטיין ביחס לעונה האחרונה שלו במכבי ת"א (2008/09), אבל חושב שהוא הופך מיום ליום לשחקן של קליעה בעיקר, ופחות של אלמנטים אחרים. קליעה, כידוע, באה והולכת. יהיו משחקים של 4 מ-5 לשלוש, ויהיו משחקים של 1 מ-6 וריבאונד אחד. הוא צריך להביא למגרש יותר דברים.

שמינית, לא פשוט לקיים שלושה משחקי הכנה בינלאומיים יום אחר יום. ענייני מוטיבציה, המשכיות, מידת ריכוז כזו או אחרת הם קריטיים בסיטואציה כזו. בטוח שהנבחרת הזו תגיע יותר חדה ויותר נחושה למשחקים הקובעים, אבל עם כל האמונה והכיף והאווירה הטובה שנוצרה מסביב, אני עדיין רואה בדמיוני את הנפילה הלא לעניין, כביכול, במשחק שאליו הנבחרת תגיע קצת אפופה ולא מרוכזת. בפינלנד, אולי. בלטביה, יו נואו.

כאן, בהקשר הזה, התפקיד של טל בורשטיין כקפטן וכמבוגר האחראי הוא חשוב מאוד: לגרום לחבר'ה להיות עירניים בכל מחיר, לפני כל משחק, לצמצם למינימום את דקות הנאיביות, הרכות והמחשבות על שלשות נוחות וריצות לדאנקים. היי, יש הגנה לבצע. וזה יותר חשוב.

ויש עוד המון עניינים. לא נגעתי בפניני, באוחיון, בהלפרין כמובן, שרק עליו אפשר לכתוב אייטמון שלם. גם לא באורי קוקיה, התמנון שידו בכל ויד כל בו (ואני מקווה שלמאמנים יהיה אומץ להשתמש בו גם בזמן אמת ובמשחקים קובעים כשההגנה לא עובדת).

התעייפתי, אבל מצד שני אלה היו רק משחקי ההכנה, הקמפיין טרם החל ואין לחץ. מוטב להשקיע אנרגיות בהכנסת תותחן רב מעללים חדש לרשימה, האין זאת? אכן כי כן, יס אינדיד.

וזה בדיוק מה שיקרה עוד מעט.

שלומות ונצורות בשלב זה.