בימים חמים מאוד אלה אני מפרשן – עד כמה שניתן לפרשן – את משחקי ליגת הקיץ באולם 'בית מכבי' בראשון לציון. ואת האמת יש לומר מיד: אני משוכנע שאם לא הייתי בתפקיד הסיכוי לראות אותי שם היה 0.000001%, המשך ישיר למסורת מתפתחת והולכת של היעדרויות מהמגרשים לטובת צפייה נוחה בטלוויזיה, היצמדות למחשב והעברת אינפורמציה למי שצריך תוך כדי - וברוב המקרים גם קיפול כביסה בו-זמנית.

אכן כי כן, סקופון נאה הוא זה.

נשיא הסיפרה מקפל כביסה תוך כדי שידורים חיים מהאולמות השונים, ובמיוחד תוך צפייה בשידורים חוזרים בלופ אינסופי של ג'ק באוור מהעונות הישנות של 24.

עד כאן מחלקת הסקופונים.

ומכאן – לשטח.

ובכן, חם בשטח. האולם ממוזג, אבל עדיין חם. ב-18.00 בדיוק, ועד 18.12 בערך, השמש נמצאת בזווית מאוד לא נוחה, יען כי היא שולחת קרניים דרך החלונות בדיוק לעמדת השידור. בושה, חרפה וכלימה לשמש, על שאינה יודעת להימצא במקומות אחרים ברגעים הנכונים.

הקהל לא ממש מגיע, או ככה לפחות קרה בשני הערבים הראשונים של האירוע מתוך ארבעה. משהו כמו 120 עד 150 איש, רובם שייכים לסצנה איכשהו, בין אם פעילים בענף, חברים והורים של השחקנים וכאלה.

דמויות מוכרות של אנשי מקצוע? רק מעט הגיעו. אריאל בית הלחמי, רוני בוסאני, ויקטור סקורניק וגרג קורנליוס שעובד, ככל הידוע, במחלקת הנוער של מכבי ראשון לציון וגר בעיר.

אולי פספסתי מישהו אבל העיקרון הוא אותו עיקרון – מאמנים מעטים בלבד הגיעו לצפות בשחקנים שרצים, משתדלים, חלקם נאבקים על חוזה לעונה הבאה, אחרים רוצים לתפוס את העין של מאמן מליגה בכירה שיסמן אותו לקראת העתיד.

בשני הערבים הראשונים קשה לומר שהיה איזשהו שחקן מליגה נמוכה שבלט במיוחד ושמר על יציבות, למעט אולי רביב פיטשון שישחק בעונה הבאה בהפועל לב השרון. רוב הזמן השחקנים הבולטים הם אלה מליגת העל: מאירק'ה טפ-הירו רב הרושם, שבגיל 35 וחצי השתטח על הרצפה פעמיים בליגת הקיץ כדי להציל כדור תועה, או אבי בן שימול ועמית תמיר. גם אבי אליהו נחמד, נתקשה להכחיש זאת. איפה הוא בעונה הבאה?

שוחחתי קצרות, אגב, עם הגיבור הקשוח. לדבריו, הפועל ת"א, בשלב הזה, לא יכולה לעמוד בדרישות מבחינה תקציבית, אבל אין לו ספק וספק אין לו שהיה מאוד רוצה לשחק שם לפני סיום הקריירה. להערכתי, וגם להערכתו, נותרו לו שנתיים לשחק בליגה העליונה מה שמחייב את הפועל ת"א לעלות לשם ולשחק בה, עם מאירק'ה בסגל, בעונת 2011/12. מצד שני, פתאום אני קורא שהוא חתם לשנתיים באשדוד. לא תהיה לו ברירה, כנראה, אלא להאריך את הקריירה בעונה אחת נוספת כדי לזכות בסיבוב פרידה מהמגרשים עם הפועל ת"א.

פה ושם תפסו את העין שחקנים כמו ינעם אירם, יועד בית יוסף, גיא כהן – כולם מהליגה השנייה. אנטון שוטבין הרביץ משחק אחד טוב עם תנועות אתלטיות ומשהו כללי בשפת הגוף שמזכיר את ניקולה וויצ'יץ' לפרקים. איתי לוי הראה שיש לו ידית. אלכס צ'וברוביץ' לא מספיק מלוטש. אולי בפואנלבראדה, שהחתימה אותו לארבע שנים, יעשו ממנו משהו. אולי לא.

אבל תכל'ס, מה שבאמת רציתי לספר כאן הוא שראיתי את אורי קוקיה על המגרש, בשעה שהוא היה בכלל באיטליה עם הנבחרת.

תיפח נפשי, ואתם יודעים שחד עין ודק אבחנה הוא הנשיא אף כי יש לו ארבע עיניים, ראיתי את קוקיה על המגרש.

אמנם לא קוקיה הנוכחי, אבל את קוקיה המקור. הפחות טוב, הקצת פחות גבוה וחזק, אבל המה-זה דומה.

מה-זה דומה.

אין מלים.

רבותי וגבירותיי (אני יודע שגם אתן כאן לפעמים) – צפריר וולפר הוא קוקיה הראשון, עוד לפני שקוקיה ידע שהוא כזה.

כלומר, אמנם שניהם ילידי אותה שנה, 1981, אבל וולפר, עושה רושם, היה קוקיה קצת לפני שאורי נהיה.

מה זה להיות קוקיה? נו, קל לענות על זה.

להיות קוקיה זה ככה:

להגיע ראשון לכל דבר, לתחזק באופן שוטף שתי עיניים גם בגב, לקלוע את הזריקות הכי מוזרות, להשיג טיפ-אין אחד או שניים בכל משחק, לזנק על הרצפה לפני כולם, לקלוע עונשין כשכולם מצפים שתחטיא, ולהחטיא כשכולם מצפים שתקלע. לחטוף, לחסום, לרדת להגנה, למסור ורק אחר כך, אולי, אם מסתדר, גם לזרוק לסל.

ליצור התקפות שלושה על אחד, לבצע עבירות חזקות ונכונות, להיות לפני כולם במקום שבו נוחת הכדור, לבצע חסימות נוחות למען הגארדים בפיקנרול. לדחוף את עצמך בכוח לנתיב התנועה של השחקן שהוא שומר עליו, ולקרוא מראש גם את נתיב המסירה. וכל זה בשקט, ביעילות ובמסירות אין קץ, ללא מורא, חשש או פחד.

ולסיום, להיות גם קצת עקום כזה על המגרש באופן כללי, יו נואו, ולהיראות לא קשור לכלום.

אבל במקביל - להיות נכס-נכס.

את כל זה אני מזהה אצל אורי קוקיה וגם אצל צפריר וולפר, ולמעשה שכחתי שיש לו את זה, או שלא מספיק שמתי לב עד לטרנד ההתרשמות מהקוקיה של השנים האחרונות.

חבל שוולפר איבד את מקומו בליגת העל אחרי עונות בראשון לציון, נהריה ורמת השרון.

יכול להיות שהיום, בפריחת הקוקיה 2.0, שבלט מול אנדראה ברניאני, בחירה מספר 1 בדראפט ה-NBA, יש מקום גם לוולפר באיזושהי קבוצה.

טו לייט לפחות לגבי העונה הקרובה, יען כי הבנתי שהוא חתם באליצור יבנה.

לא נורא, תמיד ישנה העונה הבאה. אולי אפילו עם יבנה עצמה בליגת העל, מי יודע.

הערב, פעם שלישית השבוע, אני בעמדה ההיא עם השמש על הפרצוף. החל מ-18.12 מתחיל להיות בסדר ואפשר אפילו ליהנות קצת פה ושם.

שלומות ונצורות בשלב זה.