סוף-סוף, סוף-סוף, משחק שהצליח להשאיר אותי מעוניין, מתעניין, אפילו רוצה עוד. אבל בואו נשים דברים בפרופורציות: העייסק נפתח ב-19.00, שני הרבעים האחרונים שלו היו צמודים ומותחים, היתה לו סיומת-צ'אקונת יופי-טופי ולא פחות חשוב מזה – תודה לרעיית הנשיא על שאפשרה הפעם שינה בת שעה וחצי לפני המשחק, אחרי ארבעה ימים של כמעט בית כלא במחיצת תומרינגו סטאר החולה.

אם זו היתה טלוויזיה, היו אומרים עכשיו: ובמעבר חד.

ואם זה היה עיתון, היו כותבים עכשיו: והיה גם משחק.

אבל זה כדורסלע-האתר, אז זורקים איזה היידה וממשיכים הלאה.

ובכן כי כן, זוטות ונצורות מהמשחק ברוסיה.

היו שתי פאלטות בדקה האחרונה של זוראן פלאניניץ' בהוצאת כדור חוץ, שעלו לחימקי בהפסד. אני לא מתפלא. לכו למנוע החיפוש ותקלידו פלאניניץ'. בטוח שיעלו ממצאים קודמים שבהם אני מביע כמעט כעס על הבחור הזה, שיש לו כל כך הרבה נתונים להצליח, והוא מתפקד כל כך לא טוב בדקות הכרעה זה שנים.

ובכל זאת, גם אם בדרך כלל השגיאות של פלאניניץ' מגיעות יותר בגללו מאשר בגלל ההגנה, הפעם חובה להזכיר את ההגנה של מכבי ת"א. על החתוליות של דורון פרקינס נאמר הכל, וכשהוא יורד נמוך עם שני המעדרים הארוכים שלו ומביט לך בפרצוף, אתה בעיקר רוצה להיפטר מהכדור ולהעביר אותו הלאה, העיקר שייצא לך מהחיים לפחות עד לפעם הבאה.

עוד גיבור טראגי במשחק הזה מוכרח להיות קרשימיר לונצ'אר, שחקן שאני אוהב, להבדיל.

התחיל רע מאוד, החטיא עונשין, זייף בהגנה, לא פגע מבחוץ, הסתבך בעבירות מהירות. ואז חזר והתחיל לקלוע, ולעשות פעולות טובות, ולגרד ריבאונדים – אם כי המשיך להחטיא עונשין (3 מ-12 קבוצתי, נורא ואיום).

אז איפה הטרגדיה הספורטיבית? סרג'יו סקאריולו החזיק אותו על המגרש ברוב הרבע הרביעי תודות ליכולת הטובה שלו בהתקפה. בו זמנית היו לחבוב הקרואטי ארבע עבירות. מכבי ניצלה את זה כדי לחפש את סחור-סחור שהתגלגל למשהו כמו 6-4 נקודות קלות בדקות האחרונות, מבלי שלונצ'אר, מוכן להקריב את החמישית שלו. כנראה שהחשיב את עצמו למייקל ג'ורדן באותן דקות שבהן הקבוצה היתה מאוד תלויה בו.

מה עוד?

ג'רמי פארגו נחסם חמש פעמים. חוזר, חמש פעמים. צריך לבדוק טוב-טוב (לא אני, אבל אם יש מתנדבים – בבקשה) מתי היתה הפעם האחרונה ששחקן אחד נחסם חמש פעמים במשחק. בסופו של דבר, הנתון הזה יישכח בזכות נתון אחר: שלשה קריטית במאני טיים.

חוזר: ג'רמי פארגו קלע שלשה קריטית במאני טיים. כשחקן מכבי. ביורוליג. היידה סרינה, היידה, היידה, היידה! השלישית שלו בסך הכל ב-102 דקות על המגרש. ועל שחקן. עם ביטחון.

גם דייויד בלו לוקח כאן הרבה מלים חמות מבלי שיזכרו שהיה עם 1 מ-9 עד לאותו רגע.

בכלל, אם להיצמד למספרים וגימיקים, הרי שבלו קלע את שתי השלשות שלו, שהיו גם הסלים היחידים במשחק, מאסיסטים של פרקינס ישירות אחרי ריבאונד התקפה.

ובנוסף, אחרי 4 מ-21 קבוצתי משלוש, נחתו שלושה פגזים בזה אחרי זה משלוש: אחת של אידסון, אחת של פארגו ואחת מרצדת בכל צבעי הקשת של בלו. אין חוקים, אין כללים.

מכבי ת"א השלימה שלושה ניצחונות חוץ בשבוע. כן, אני סופר גם את מכבי ראשל"צ למרות שזה אחד ההבדלים המהותיים בין ברצלונה, למשל, לבין מכבי ת"א. בעוד הספרדים יכולים ליפול בין בלגרד למוסקבה על איזה משחק חוץ בסביליה נגד קחאסול ולהפסיד, מכבי ת"א הנוכחית, הרצינית, המחוברת, לא תיפול כל כך מהר באשקלון, חולון, ראשון לציון ודומות לה.

וכך או אחרת, אחרת או כך וכאמור – להרביץ שלושה ניצחונות חוץ בשבוע זה לא סיפור פשוט. קבוצות שעומדות בזה מגבירות את הסיכוי שלהן ללכת לעונה גדולה. אלה הישגים שמחברים, מוסיפים ביטחון ומגבירים את האתגר האישי והקבוצתי.

זה היה אומנם המשחק הצמוד הראשון של מכבי העונה, והשורה התחתונה היתה יכולה בקלות להיות שונה, אבל הקאמבק הרשים. צניחה למינוס שבע נקודות לקראת סיום משחק יכולה לשמש סוף פסוק עבור הרבה קבוצות. אצל מכבי איכשהו, גם בעונות קודמות כאשר היה לה סגל טוב, משחקים לא נגמרים לחובתה בדקה ה-36. היא תיקח את זה בשריטות, בתחבולות מאמנים, בחילופין תכופים של שחקנים, תנגוס בהפרש ותגיע עד לסוף צמוד. מכבי ת"א של אתמול עשתה את זה ונראה שיש לה סגל טוב של אחת מאותן עונות, יו נואו.

אם כי, וזאת צריך לומר, עוד שחקן טוב למערך לא יזיק. הן בניהול משחק כשפ"פ נתקעים ומשתגעים (ראיתם את המסירה של פרקינס לשום מקום פתאום?), והן לרוטציית הגבוהים כשהנדריקס לא מוצא את עצמו. שינוי כזה אפשר לעשות גם לקראת הטופ 16, עוד לא מאוחר.

מאמננו העולה ניצח ברוסיה, ביתו השלישי אחרי ישראל וארצות הברית. בסיום הוא קרץ בחיוך מלא אושר. גם בהתאחדות הרוסית ראו את הניצחון הזה. אולי ישלמו עכשיו יותר כדי שהוא בכל זאת יישאר.

אחר כך הוא גם מסר ד"ש לילדים בבית. "אם יש לי את הקאמרה אני אגיד שלום בבית", הוא הסביר לניב רסקין.

גם אחרי 30 שנים מאז שעלה לארץ בלאט מתקשה לזכור תחת הפלאש איך אומרים מצלמה בעברית. האמריקאיות זולגת מהאיש הזה, ואין לי ספק שצ'אק אידסון, למשל, מרגיש איתו נהדר.

יש עובדות בשטח. רואים.