פתאום נזכרתי.

הנה עניין פעוט לכאורה, אבל צ'יק-צ'אק אידסון יעמוד על רגליו ויהווה אייטמון כמו כלום במשקל חצי קילו טקסט כמו כלום.

בשבוע שעבר שידרו את מכבי ראשון לציון נגד מכבי ת"א, כן? ואז התברר שראש שבט האפרים, הלוא הוא אפי בירנבוים, החליט ללכת במשחק הזה עם איל שולמן כדי להכשיר ולקדם אותו לקראת המשך העונה. יאה, נאה ואך מבורך.

בהמשך התברר, אגב, שההחלטה הזו באה על חשבונו של עודד שעשוע שלא בלט במיוחד במסגרת החוזה לחודש שקיבל בקבוצה ומשהסתיים החוזה – הוחלט שלא לחדש אותו. פייר אינאף, זה קורה כל הזמן ובכל מקום. ברכת הצלחה לשעשוע בחיפושיו אחר קבוצה חדשה.

מפה לשם ומשם לפה, שולמן מסר אסיסט יפה, קלע איזו שלשה או מה, ומאמננו האדמוני לשעבר, היושב על כס הפרשן, התמוגג כולו. "תראה איזה יופי הילד משחק", הוא ילד מאוד מוכשר", איזו מסירה של הילד" וכיוצא באלה מצבור רב מחמאות ושבחים לשולמן.

הילד.

ואני יושב אל מול המסך, עת ראשון לציון נותנת פייט עד למחצית ויורדת בסופו של דבר להפסקה בפיגור נקודה. שלשה של דורון פרקינס משני שליש מגרש, יו נואו.

ואז שואל את עצמי: רגע, למה ילד? בן כמה שולמן? ובכלל, מתי ילד הוא ילד, ומתי הוא מפסיק להיות ילד? האם יש קריטריונים לילד בכדורסל? ואם יש, האם שונה בין ענף לענף? הרי שחיינים, מתעמלים וטניסאים משני המינים, קורעים את העולם לעיתים כבר בגיל 16. פה ושם יש איזה ילד פלא עולמי שעושה שמות בגיל 15 אפילו.

ולמה ללכת רחוק, אפשר להתמקד גם כאן. מאיר טפירו ניצח את מכבי ת"א בדרבי בגיל 20. גיא גודס וקורן אמישה, אמנם בזמנים נטולי 6 זרים בקבוצה אבל עם לא מעט מתאזרחים מסביב, עשו דברים יפים מאוד בליגה בגיל 17.

שולמן, אגב, בן 23.

ביום שישי קלע סרגיי קראסב, הבן של ואסילי, שלשת ניצחון כדי לנצח במשחק חוץ את ספרטק סנט פטרסבורג. זו שניצחה את חימקי מוסקבה לפני כשבוע.

קראסב בן 17.

יאן וסלי קירקס את מכבי ת"א בהצלבה בגיל 19.

מאוד יפה שהוא הצליח להגיע רק עכשיו מהליגה השנייה לראשונה. מאוד יפה שבירנבוים נותן לו צ'אנס, אבל זה קורה בגיל 23. מאוד לא לעניין שמאמנים קודמים לא הצליחו להביא אותו ולדחוף אותו לליגה הראשונה אם הוא כל כך מוכשר. אבל בואו נתאפס, כן?

הוא בן 23.

ואני לא אכנס עכשיו לקלישאה החבוטה בעניין החיילים בני ה-18 שיוצאים לקרב, או נוסעים בכבישים ולוקחים אחריות על החיים שלהם. ושלנו.

אם אני כבר בעניין, הנה סיפור בתוך סיפור. בראשון לציון משחק גם ריימר מורגן. הוא היה לא רע נגד מכבי ת"א, עשה כמה וכמה (וכמה!) פעולות יפות. 14 נקודות ו-5 ריבאונדים בשורה התחתונה.

פה ושם החמיאו לו. אף פעם אחת לא קראו לו ילד.

ריימר מורגן בן 22. אתמול, אגב, הוא הפך ריבאונד התקפה לסל ניצחון בגן נר.

אז למה לא קוראים לו ילד, כי הוא לא מפה? רק ישראלים יכולים להיות ילדים, כאשר מדובר בכדורסל הישראלי?

אם בן 22 הוא לא ילד, למה בן 23 הוא ילד?

שאלות נאות כרפאל לפחות.

מסורתית, מאמננו האדמוני לשעבר לא המציא את המונח "ילד". מדובר במושג פופולארי ונטוע היטב בשורשי העגה המקצועית בכדורסל ובספורט בכלל. איכשהו נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שהילד גדל עם השנים.

הילדים היו פעם בני 16 או 18. היום הם בני 23.

ככה זה כשישנם כל כך הרבה מסביב, ומעט ישראלים מצליחים לפרוץ קדימה או בכלל לקבל צ'אנס בגיל צעיר.

בלי קשר לסיטואציה שנוצרה עם השנים, אני מציע בזאת רשמית וחד משמעית להפסיק עם "הילד" הזה, אלא אם כן מדובר בגילאי 17-18 יו נואו, משהו באזור הזה.

ברור לי שהכל נובע מחיבה ומרצון לקידום צעירים, גם שימי ריגר נדבק ל"ילד" הזה לא פעם. כאמור, הביטוי נטוע עמוק ואולי קשה להשתחרר ממנו אבל די להנחות. שולמן הוא לא ילד. הוא בחור 23, מוכשר יותר או פחות, שעד עכשיו לא מצא דרך לליגה הראשונה.

600 גרם יש פה. המשימה הוכתרה בהצלחה.

בהצלחה גם לשולמן.