כידוע או שלא, אין לי דבר וחצי דבר נגד הפועל ירושלים. להיפך, אני מאוד נהנה לראות משחקים שלה לאורך השנים ומחשיב את מלחה כאחד המקומות היותר כיפיים להיות בהם כשהקבוצה המקומית משחקת בו. ברם אולם וזאת יש לדעת גם, בני השרון, לפחות בתחומי כדורסלע, היא קבוצתי האהודה זה שנים הרבה.

ומכאן שאני כועס על מאמננו, רו"ח ד. שמיר, על ההפסד אתמול במלחה. היה לנו הפרש ביד, היה לנו. היה לנו משחק לקחת. ירושלים נכנעה מלבד האליל הנודע הווודוויל סולומון, והיה צריך רק לסגור עניין.

קשה להתווכח עם ההחלטה של הרו"ח להוציא ברבע האחרון את באסטון, שהיה בסדר גמור, וללכת עם השניים שרצים איתו יותר זמן – תיישון ג'יימס וליישון ניילון, או כמו שכינה אותם מישהו (אודי כהנים? לא זכור לי כרגע) הצמד לישון.

אבל לא לתת לארז כץ לשחק? על מה בדיוק חשוב הרו"ח, כשהוא משחק נגד חבורת קלעים מטורפת ברבע האחרון ובהארכה, שהפגיזה שלשות בלי הכרה? נעימי, ריץ', הווווויל וכמובן דיון דאוול, שקלע שלשה מהפינה ששלחה את המשחק להארכה. איך הוא חשב להתגונן בפני חבורה כזו בלי כץ על המגרש?

שלוש דקות קיבל כץ במשחק כולו. זהו בחו"כ היסטרי. גם כשהוא לא קולע, גם כשהוא נראה לא מכוון (וככה בדיוק הוא נראה בשלוש דקות שקיבל) האיש הזה צריך להיות על המגרש. הוא היה שם בניצחונות הגדולים ביותר של בני השרון לאורך השנים. בטח כשצריך לעצור גארדים חמים, לשלוח מסר, להרביץ מכה כואבת, לכוון, לעדכן, ואפילו לקלוע שלשת מאני טיים נדירה. גם את זה הוא עשה.

על מה חשב רו"ח ד. שמיר, כאשר הפקיר שוב ושוב את שרון ששווווון – ושמחה! כדי לעצור את הווווויל. האם חשב שגובהו בלבד יעצור את האליל? סולומון כל כך מתעתע ומשחק כל כך נמוך על עם הכדרור שלו, מה גם שיש לו טווח קליעה בלתי רגיל, שאין סיכוי לשומר גבוה מולו. הוא צריך מישהו שמכיר אותו.

כץ מכיר.

חבל.

על פילברטו "פילסברי" ריברה אני לא רוצה לדבר יותר מדי. לא מת עליו במיוחד. הוא מזכיר לי קצת את אלכס גארסיה במובן הזה, שלך תדע מה אתה מקבל. יכול להפגיז, יכול להבאיש. לך תדע. אני אומר: אם כבר חתול ליד רון סטיל (שחקן-שחקן, כידוע) עדיף מנוסה כמו ארז חתולים מאתלטי כמו ריברה.

לא רוצה את המנוסה? שים את האתלטי, אבל תן עזרה בהובלת כדור ממישהו שהוא לא בן רייס, לא ששוווון – ושמחה וגם לא גרונפלד.

אגב, דאוול שהוזכר קודם, כן? בשנתיים האחרונות אני רץ פה עם ההשוואה בינו לבין קלי מקארתי חביב הסיפרה. עם הדמיון החיצוני המסוים במבנה הגוף ובתכונות. והנה הוא במלחה, שחקן הפועל ירושלים, הולך בעקבותיו. ומה הצעד הבא, מתאזרח בנבחרת רוסיה?

לא נכחיש זאת, אף לא נכחד.

שחקן אחר שמשך מבטים ולא בפעם הראשונה הוא לי ניילון. האיש משדר משהו שראיתי רק אצל שחקני NBA גדולים שהיו כאן ובעיקר בפרוויס שורט ומבטו חמור הסבר והעגום גם יחד רוב הזמן.

ריישית כל, כמו שנהגה לומר סבתי מרים עליה השלום, הוא נראה לא שייך לתקופה. מין שחקן שנות השמונים כזה, עם תספורת שכבר לא הולכים איתה. שיינית, כבר לא משחקים בסגנון שלו. כולם יודעים שהוא מתכוון לעלות לזריקה ובכל זאת הוא עולה וקולע אותן. את רובן. כי כשהוא מתעקש לעלות על שחקן ומחטיא זה נראה לא טוב. מאולץ, מכריח, כופה, מרגיז. אבל יש לו את הרגעים האלה, יו נואו, כמו אתמול בדקות האחרונות, שהוא בא לקחת את המשחק וכולו מרוכז. לך תזיז אותו מזה.

לרוע מזלו, הוא לא השומר הכי טוב ביבשת, יו נואו. וגם לא כל כך קופץ. אם היה מנסה ליירט את הזריקה האחרונה של דאוול מהפינה – יכול להיות שהיה חוסם אותה. היתה זריקה קשה, היתה. כזו שעלתה בסופו של עניין במשחק.

לא התכוונתי לכתוב על המשחק הזה. טרוד בכתבת 3,000 מלה, ישמור האל הטוב, לבלייזר ברגעים אלה ממש וגם אתמול וגם שלשום וזה לא נגמר הדבר הזה.

אבל אלה בדיוק מסוג המשחקים שמקיימים את השלהבת ומחזיקים אותנו באזור. אם על משחקים כאלה לא אשרבט כמה וכמה (וכמה!) סל(ע)נגים, על מה כן?

היידה הווודוויל סולומון, היידה, היידה, היידה!

היידה מאמננו, רו"ח ד. שמיר, לזקוף ראש!

היידה לחיי ניצחון ראשון של בני השרון אחרי שלושה הפסדים מאז הגיע מייסיאו באסטון!

היידה לשיבה למסלול הניצחונות לפני שניילון הדינוזאור יתעצבן ויעזוב את הארץ מבלי להודיע לאף אחד!

והיידה לבריאן רנדל חביב הסיפרה, שגם כשהוא על הפסל עם סוודר עדיין אין הרבה טובים ממנו על המגרש, אם בכלל.

המצפון לא שקט, יען כי לא בוצעה הגהה. תסלחו לי אם תגלו טעות?

שלומות ונצורות בשלב זה.