עובדות שיש לדעת, אם כי לא חייבים:

היינו באילת בסוף השבוע.

לא זכורה לי הפעם האחרונה שהייתי שם לפני כן. אולי 2002? לא זוכר.

המחשבה הראשונה שלי לגבי אילת היא, שאני לא אוהב אותה. השנייה: מאוד מאוד חם ומאוד מאוד המוני, נתונים שמבריחים אותי אוטומטית ממקומות מהסוג הזה.

בסוף השבוע האחרון היה מזג אוויר נעים במיוחד והעיר היתה רגועה ולא מפוצצת. היה נחמד, נעים ונוח. כמובן שזה ישתנה עם הזמן, אבל התפאורה האידיאלית מבחינתי עוררה מחשבות נוספות:

למה אין כאן קבוצת כדורסל רצינית בליגת קזינו, למה?

אין לי כוונה להתחיל ולחפור במאורעות הפועל אילת של פעם, לפשפש בארכיון ולחפש סיבות ואשמים. עשו איתי חסד וג'סטה בו זמנית, ואל תהפכו את האייטמון הזה לעבודה. בואו נישאר בגבולות ה(קוקי) פלז'ר.

אילת היא מקום קלאסי לקבוצת כדורסל. קצת קטן, נכון. די מנותק ורחוק, אבל גם גראן קנאריה וטנריפה ומיורקה רחוקות מעיקר ההתרחשות ומשתייכות לליגות הגדולות בספרד (גם בביפ, כן?).

אילת אפילו נותנת תחושה של משחק בחו"ל לקבוצות שאינן משחקות בגביעי אירופה. היריבות ממש עולות על מטוס וטסות למשחק, בדיוק כפי שקורה במדינות גדולות כמו יוון, ספרד, רוסיה, צרפת וטורקיה. לא רק נסיעות באוטובוס סטייל טיול שנתי בכתה י'.

יוטבתה, קטורה, אילות, באר אורה – ישובים בודדים שספרתי בטווח של עד 50 קילומטר, נניח, מהעיר (בטח יש עוד אחד או שניים ששכחתי). נראה לי די משעמם לחיות באזור כל כך צחיח ולא מיושב, אם כי ודאי יש לזה גם יתרונות. ובכל זאת, מה הם עושים שם בלילות? אוקיי, היו באילת עצמה פעם, פעמיים, עשר, עשרים. היו בריף הדולפינים, ביקרו בעיר המלכים, הלכו למצפה התת ימי, ישבו בכל בתי הקפה, אכלו גלידה בכל הדוכנים, ראו סרטים ב-IMAX. מה לגבי קצת מעבר לזה?

נגיד, משחק ביתי של הקבוצה המקומית בליגת קזינו המתוקשרת לעייפה והמפומפמת עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ.

זה משהו שיכול ואמור להוציא החוצה אנשים לבוא ולראות את הפלא מקרוב, האין זאת? בדיוק כמו שקרה בזמנו עם הפועל גליל עליון בכפר בלום וסביבותיה. ובדיוק כמו שקרה עם הפועל אילת עצמה בניינטיז.

באילת חיים בערך 50 אלף איש. בכדורסל האירופי יש לא מעט מקומות מסדר הגודל הזה, שבנו לעצמם עם הזמן מחלקות נוער טובות ו/או מועדונים מקצועניים לתפארה.

לא שנסעתי אי פעם לסקר משחק ביתי של הפועל אילת באולם הקטן ההוא (מעניין, אגב, אם האולם של ברק נתניה, לפני שהורחב, היה גדול מזה של אילת). גם לא אסע, סביר להניח, אם הקבוצה הזו תקום מחדש על הרגליים בליגה העליונה.

בהקשר הזה זכורה עבודתם של איתן סלימי ומירב לוי, אנשי מעריב אי-אז בימים, כשעוד היה מה לסקר ומה לדווח – אריק שיבק, מאירק'ה רב הרושם, אמיר כץ, ארי רוזנברג, אדי אליסמה, ג'יימס פורסט, אנדרו קנדי, מוישל'ה ויינקרנץ, איציק כהן, אייל חי ועוד ועוד ובטח תכעסו אם לא אציין את הניצחון המפורסם על פנתינאייקוס.

אבל הנוחיות שלי היא לגמרי לא נושא כאן.

בימים שבהם מנהלת הליגה מחפשת מתחת לאדמה מקומות וקבוצות ואזורים לצרף לליגה, מחכה שהפועל ת"א תעלה מלמטה ונותנת לאשדוד שלא עלתה כרטיס במתנה – מה לגבי אילת?

בהנחה שאין גביר מקומי שעט על העניין, אולי יתכבד נא הקופל וייפגש עם שורה של ראשי מדינות ומעצמות על, ובלבד שהמקום הזה ישוב להיות חלק מליגת קזינו. מה רע? האם זהו חטא לחבור לפעילות שתרחיב את תחומי העשייה, השיווק והפרסום של הליגה הזו? נדמה לי, על אף שאינני, שהתשובה שלילית.

אם כל מיני סעודים ובחריינים וקטארים רוכשים קבוצות בליגה האנגלית בביפ, מבחינתי שיבוא אוקראיני עשיר כקורח וירים עסק קטן במונחים שלו: קבוצת כדורסל מלבלבת באילת-העיר, לו וחבריו אוהבי השמש שמגיעים שלוש פעמים בשנה להרביץ שיזוף.

על הדרך, ייהנו גם תושבי המקום והסביבה.

ואולי אף אני אקבל את הקריזה הספונטנית, כפי שקרה בסוף השבוע שעבר, ואסע בנתיבי כביש הערבה אל מול הרי אדום כדי לצפות בקבוצתנו האהודה, בני השרון עם מאמנה המכובד רו"ח ד. שמיר, מפסידה בנקודה בשניית הסיום להפועל אילת המרגשת למצהלות האוליגרך האוקראיני ורוד-הלחיים.

אחחחח, פנטזיה נאה היא זו.

וכדי להשלים את התמונה כמו שצריך, קחו גם את זה.