בדיוק 15 שנים אחורה, כן?

אני נשיא צעיר, רווק עדיין, שחור שיער לחלוטין ובקיאותי בכדורסל האירופי אינה יודעת גבולות. פריק-פריק. חולה אהבה.

מחשב חישובים, בונה תוכניות, עוד בטרם תקפו אותי העצלות, ההורות והאבהות.

18 בינואר, מכבי ת"א בפורטוגל נגד בנפיקה.

25 בינואר, מכבי ת"א בספרד נגד ברצלונה.

חיבור אלילי במיוחד, שני משחקי חוץ במדינות סמוכות. נוסע כשליח מעריב בימים שבהם עוד היה לעיתונים עניין וכסף להשקיע בנסיעות כאלה, והאינטרנט טרם פרץ.

ריישית כל, ליסבון. תענוג של מקום, כמעט אף פעם לא על מפת הדילים הקבועה פראג-רומא-בודפשט-פאריס-לונדון. אוכל מטמטם וסלט הפירות הטוב ביותר שטעמתי מעודי. לובסטרים מתפצחים על האש למרבה הזוועה (ברררר).

נגמר 82-94 עם 30 נקודות ו-11 ריבאונדים של טום צ'יימברס. היה שחקן כזה והוא פחות פלופ מאשר זוכרים לו. ראדיסב צ'ורה-צ'ורה הרביץ 17 ו-7. הזרים כמעט שלא לא ירדו מהמגרש, יו נואו. זה לא כמו היום. מוטי דניאל עם 14, עודד קטש, במשחק נדיר לרעה, נעצר על 2.

23 לקרלוס לישבואה האגדי, עם 5 מ-16 לשלוש. ז'ן ז'אק קונססאו, מהשמות הפיוטיים ביותר של הכדורסל האירופי בכל הזמנים, הרביץ משחק נאה כרפאל, 19 ו-9.

אגב, לישבואה? לא טעיתי. מ-16, כן.

נגמר. הם חוזרים הביתה. אני ממשיך מליסבון לברצלונה.

פוגש שם בהנדוס קלאסי ומתוכנן מראש את חברה שלי, שלימים תהפוך לרעיית הנשיא. מסתובבים בברצלונה בשקט, הרבה לפני שמכבי ת"א מגיעה לשם.

מבלים, נהנים, מבקרים, ומועד המשחק מתקרב. בין לבין אני מקדים את כולם ומגיע לאימון של ברצלונה איתה ביחד. ממתין לשחקנים בסיום האימון, לוקח כמה וכמה (וכמה!) מלים מדן גודפריד ואחר כך יושב לראיון עם ארתוראס קרנישובאס הפלאי, ליטאי דובר אנגלית מושלמת זכר לימיו בארצות הברית. גם היא, דוברת אנגלית מושלמת בפני עצמה, מופתעת מהשטף והרמה ובעיקר נהנית מהמראה שלו.

בחור נאה, לא נכחיש זאת.

למחרת מתפרסם בעיתון ראיון נרחב עם קרנישובאס משליחנו לברצלונה. כמו שצריך, כמו שאמור להיות. ובכל יום שנותר עד למשחק מגיעים דיווחים מברצלונה-הכרך, טלפונית תוך הכתבה לקלדנית, עד שמצטרפים כתבים מעיתונים אחרים ויתרון הבלעדיות נעלם.

נגמר 80-84 לברצלונה בפלאובלאוגראנה, האולם שבו משחקים גם הערב.

סתם ככה, למעוניינים: 31 נקודות ו-10 ריבאונדים של קרנישובאס מוכיחים שלנשיא יש טעם טוב וענייניות רבה בבחירת מרואייניו). דן גודפריד עם 19 ו-8 מוכיח אותו דבר. כמו במכבי, גם כאן הזרים כמעט שלא רואים ספסל. 38 דקות לקרנישובאס, 36 לגודפריד. וכל השאר ספרדים. צ'אבי פרננדס, למשל, קלע 16. אהבתי אותו. גארד עדין נפש עם ידית-ידית.

קטש משלים את הרצף הגרוע ביותר בקריירה שלו, כנראה, וסוגר משחק יורוליג רע נוסף, הפעם רק 3 נקודות. ברד ליף האלילי 20, דורון ג'מצ'י 17.

15 שנים חולפות.

הכל השתנה. כמעט שאין שליחים מיוחדים למעט צוות הטלוויזיה, שמעביר את המשחק בשידור חי. העיתונים הפסיקו לשלוח כתבים. אם יש בכל זאת נציג כלשהו, רוב הזמן זה במקרה (מישהו בחופשה באזור, או סתם נסע על חשבונו). לעיתים זה קורה באופן יזום אבל במימון חיצוני של חברת נסיעות, שעושה מערוף תמורת פרסום ומתן קרדיט בסוף הכתבות.

שלא לדבר על השימוש הדל יחסית שעושים כלי התקשורת בנציגים שלהם במקום, אם כבר ישנם כאלה.

מעבירים טפטופים במקום הפגזות. משפט וחצי ממוריס, שני משפטים מאנדרסון. מה איזה ראיון של רבע שעה עם רוביו או נבארו או פראן ואסקס, מלך החסימות של הליגה הספרדית בכל הזמנים נדמה לי, על אף שאינני?

רבאק, מכבי ת"א עם 1-9, המאזן הטוב ביורוליג. זו ליגת הכדורסל היחידה, וגם זה לפעמים, שמדברת לקהל רחב כאן.

היא נוסעת לשחק נגד אלופת היורוליג. ברצלונה היא אחת הקבוצות הכי מפורסמות ומצליחות בכדורסל הספרדי והאירופי.

משחק אצלה אלן אנדרסון, שהיה כאן בעונה שעברה ושימש מוקד לחצי מיליון ידיעות וכתבות וצילומים.

וגם טרנס מוריס, ששיחק במכבי ת"א והגיע איתה עד לגמר היורוליג כשחקן בולט במיוחד. ולא פחות מזה, כמעט-כמעט שנבחר ל'חביב סיפרה' ורק ברגע האחרון נמנע ממנו הכבוד הגדול הזה.

ויש לה את חואן קרלוס נבארו, אחד הטובים באירופה לאורך שנים.

וריקי רוביו, בחירת דראפט מהגבוהות ביותר של שחקנים אירופיים אי-פעם.

יש יותר ספורט מזה?

יש יותר ספורט מזה, שהוא גם רלוונטי עבורנו כאן?

15 שנה עברו והלכנו אחורה. פשוט ככה. בחו"כ!