הערות בסופר-קצרצרה, משלל סיבות שאין להיכנס אליהן ברגע זה ממש.

בלי לקחת דבר מהפועל ת"א, ברק נתניה היא כנראה הקבוצה המתסכלת ביותר שהיתה כאן זה הרבה שנים. לא רק בגלל איך שהיא משחקת, אלא בגלל איך שהיא יכולה לשחק. ולהיפך.

תקראו את המשפט הזה טוב. עקרונית, אפשר לעצור את האייטמון כבר כאן וללכת לישון.

אני לא אכתוב לבי-לבי לאריק אלפסי, יען כי קלישאה נושנה מדי הינה מה גם שלבי לגמרי לא איתו – בעיה שלו, כן? – אבל כן אכתוב שבג'וב שלו יש יותר מדי סיכונים בריאותיים.

זו קבוצה שלא מסוגלת לנצל מומנטום, כי תמיד יש שחקן אחד לפחות (ובדרך כלל הרבה יותר) שיטרחו לעשות את הפעולות הכי לא נכונות בזמן הכי גרוע.

זו קבוצה שמסוגלת לנהל חמש התקפות רצופות ובכל אחת מהן לרדת עמוק יותר ויותר ברמת השטויות וחוסר האחריות בביצוע. אינטליגנציית משחק קבוצתית ירודה.

קבלת ההחלטות ובחירת הזריקות - מתחת לכל ביקורת. בעיקר של טוני וושהאם. וושהאם הוא אנוכי משהו-משהו, לא נכחיש זאת.

כריס ווטסון, אפילו כשהוא זורק, ממהר להיפטר מהכדור ומה שיוצא מזה היא תנועת זריקה-מסירה-השלכה לא ברורה. הוא מזמן היה צריך לשחק בליגה השנייה. זה שהוא משחק עם הלב ועם המון דחף ורצון, לא עושה אותו שייך לרמה הגבוהה, שהיא כבר מזמן די נמוכה.

מקו העונשין – אי אפשר לסמוך על אף אחד בקבוצה הזו. ממש אף אחד. בשום שלב, בשום רגע.

יש בקבוצה הזו יותר שחקני ליגה שנייה ממה שנדמה, אם כי מתברר שוב ושוב שבהגדרה 'שחקן ליגה שנייה' אין שום המעטת ערך. חלק מהם משחקים בחמישייה הראשונה.

אלטון בראון נכנע ללא תנאי לאדריאן אוטר. ובכלל, ממי שיכול היה להיות יתרון, או לפחות לא להפריע, הוא הופך לעיתים תכופות לשחקן הכי לא משפיע בנתניה.

יש לנתניה כוכב אחד, אדריאן בנקס. ובזכותו היא בגמר גביע המדינה.

נגמרות לי המלים, אחרת הייתי אומר משהו גם על שמוליק ברנר. עליו, יחסית, כותבים כאן לא מעט. גם אני. אז נעזוב.

ובריאן אסברי? אמר רב"ס שהוא מזכיר את דארן דיי, אמרו אחרים שהוא מזכיר אחרים. אם אתם סומכים על טביעת העין שלי אחרי יותר מ-20 שנים של צפייה במשחקי כדורסל, הרי שהאיש הזה, בסגנון שלו, הוא הכי-נוריס-קולמן-פחות-ארבעה-סנטימטר-שהיה-כאן, ועם טיפל'ה יותר תנועה של גארד מאשר היה לסרג'נט הגדול ששיחק בעמדות 4-3.

שלומות ונצורות בשלב זה.