הבה נשחק בנדמה לי, על אף שאינני, לקראת הגמר הגביע.

סתם מחשבות ככה, יו נואו, באמצע הלילה שלפני. שקט עכשיו ותומרינגו סטאר ישן, שיהיה בריא. כמה אנרגיות יש לילד הזה. כ-מ-ה.

ריישית, מדווחים המדווחים שאריק אלפסי אמר לשחקנים שלו שצריך לשרוד ברבע הראשון, ואז אולי יהיה משחק צמוד. יפה שאלפסי מפרק את המשחקים לרבעים לנוכח ה-11-30 של מכבי בממוצע ברבע הפותח בארבע ההצגות האחרונות שלהם (רומא, בני השרון, לובליאנה, אשדוד). זה המאמן הראשון שמדבר על זה ומפרק את המשחק בדרך כזו למיטב הבנתי וזכרוני,
אבל יש רבע שני וגם רבע שלישי ורבע רביעי.

קשה להאמין שנתניה יכולה להצליח יותר מאשר בשני רבעים נגד מכבי ת"א. גם אם תצליח באחד או שניים הסיפוק שם יהיה כל כך גדול, שמתישהו האופוריה הזו תבוא לביטוי בריצה של מכבי ת"א שתגמור את המשחק באופן חד.

שיינית, אלטון בראון התחפש לשאקיל אוניל עם הקרחת הזו והזקן של מחבל שיעי מן השורה. אחרי הפאלטות נגד הפועל ת"א בחצי הגמר וההפסד בנוקאאוט לאדריאן אוטר, אני חושב שבראון צריך להרים את עצמו לאזור הדאבל-דאבל הערב. הוא מוכרח. נתניה צריכה לעשות נקודות באופן מסודר גם מבפנים, ולא רק מריבאונד התקפה. כמה אפשר לסמוך על השלשות של אדיראן בנקס? זו לא הפועל ת"א ממול.

שלישית, אני מאוד מעריך את רוח הקרב והמסירות של שמוליק ברנר, והיכולת שלו להיות מנהיג חיובי בחבורה גדולה של זרים ומתאזרחים, אבל קשה לי לראות אותו מסתדר עם דורון פרקינס או ג'רמי פארגו. בהזדמנות זו כדאי גם להחמיא לו: יותר ויותר ברנר מחליט לקחת זריקות כשהוא מבין שהיריבות מאפשרות לו מטר וחצי חופשיים. פעם גם את המעט הזה הוא לא עשה. עם קצת מזל אולי ייכנסו שתי זריקות וההגנה של מכבי תיפתח קצת. אולי. אמרתי אולי.

הלאה, בלי רביעית וחמישית ושישית. פשוט הלאה.

אדריאן בנקס. הוווווו אדריאן בנקס. ראיתי אותו לא מעט פעמים העונה. יש ויש, יו נואו. יש את המשחקים האלה שבהם הוא מתחמם ומתלהט, מרביץ שלשות, מסיים מתפרצות, מופעל כמו כוכב אמיתי ומשחק כמו אחד. ויש את המשחקים שהוא נוכח-נפקד, לא בולט, מחטיא הרבה ולא מפיק מעצמו עד שהתחושה היא שבנקס מיותר על המגרש. אין לי מושג אם הוא יהיה טוב או לא הערב, אבל אני מרגיש שהיכולת שלו בחצי הגמר נותנת לו ביטחון עצום לגמר. יהיה מה שיהיה, עושה רושם שבנקס יבוא נחוש ומפוקס מאוד ויכול להצליח שוב על אף ההתמקדות הצפויה של מכבי בו. אני באמת חושב שהוא עשוי מחומר של כוכבים.

טוני וושהאם, שימו לב: 11% משלוש ב-9 משחקי ליגת קזינו העונה; 28% בשלושה משחקי יורוצ'אלנג, 33% בשלושה משחקים משחקי הגביע. 1 מ-4 משלוש נגד הפועל ת"א. איכשהו, אני עוד תקוע בזיכרונות מה-49% שלו בעונת האליפות עם הפועל חולון.

זהו, לא נשאר הרבה על מי לסמוך, כן? כריס ווטסון ייתן נשמה וימשיך להחטיא באופן מוזר במיוחד מתחת לסל; נתניה כולה תבצע מן הסתם 4 פעמים צעדים, 5 פעמים עבירות תוקף, 3 פעמים מסירות ישירות לחוץ, כי מישהו חשב שמישהו אחר צריך להיות שם. הסטופר –הגנתי-המסוגל-להרביץ-שלשה-מפעם-לפעם, האדון טוני יאנגר, התעסק טיפל'ה יותר מדי עם חומרים אסורים ולא ישותף גם הפעם. וליאור שגב? אני מאוד בעדו בעיקרון, אבל במשחק הספציפי הזה עושה רושם שכל פעולה חיובית שלו היא בונוס. וגם של אוריה גור, אם ישחק (אם הוא ישחק, זה אומר כנראה שמכבי מובילים כבר ב-28).

והיידה רומאו טראוויס, חבר של לברון ג'יימס לבית הספר התיכון, היידה, היידה, היידה! יופי של מוסר עבודה והמון רצון והקרבה רואים אצלו, אבל גם לו יש את הגבולות שלו ומתישהו לאורך משחק היד הולכת לאיבוד, אם זה מחצי מרחק ואם מקו העונשין, או שהבטריות נגמרות ואין לו עוד כוח.

ואריק אלפסי, מה איתו? דיבר יותר מדי או לא? בפעם שעברה שהגיע למעמד הכרעה, אי-אז בפיינל פור, הוא נשמע קצת מתרברב ופתח פה על השיפוט ועל מכבי ושאר כהנה וכשמה. הגרשונים הרביצו בו אז תורה. גם עכשיו הוא מדבר כמו שהוא מאמין, או רוצה להאמין, ולא עושה חשבון או משחק אותה דיפלומט זהיר ושמרני. אם נחיה גם נראה בכמה זה יעלה לו, חוץ מהפנצ'ר שמישהו עשה לו בגלגלי הרכב.

סיכומו של עניין? מאז ה-103-114 המהפכני והיסטרי גם יחד שנתניה ניצחה את מכבי ת"א ב'קופסל' (כל הזכויות שמורות נדמה לי, על אף שאינני, לאביתר לנג מ'ידיעות אחרונות') מכבי אכלה את נתניה 60-88 פעם ראשונה, 78-104 פעם שנייה, 69-117 פעם שלישית ו-71-85 פעם רביעית.

עד 120. הפרש. 30 נקודות בממוצע למשחק, אם לוקחים בחשבון את כל ארבעה המשחקים.

102 הפרש אם לוקחים בחשבון רק את המשחקים שהתקיימו בנוקיה-ההיכל, שזה 34 הפרש בממוצע.

62 הפרש בסך הכל ו-31 בממוצע, אם לוקחים בחשבון את שני המשחקים שהתקיימו בעונה הנוכחית.

בקיצור, עסק של בין 30 ל-35 הפרש איך שלא מסתכלים על זה.

עכשיו אתם מבינים – גם אם לא גיליתי לכם – למה ועד כמה רציתי להיות עכשיו בטורינו או במדריד בחגיגות הגביע של איטליה וספרד. בסוף, כרגיל, למעט אותה גיחה מפתיעה ב-2005 לפורלי, איטליה, מכרתי לעצמי תירוצים מסוגים שונים לפיהם זה לא יכול לצאת לפועל כרגע. אולי פעם, מתישהו, זה יקרה שוב.

והלוואי, באמת הלוואי, שהאייטמון הזה יתברר כסקפטי מדי ונתניה תיתן את המשחק הגדול ביותר שלה העונה, כדי שיהיה פה סוג של פייט.

שלומות ונצורות בשלב זה.