הרגל מגונה הולך ומתפתח כאן? לא נכחיש זאת, אם כי טרם נאשר סופית ורשמית.

אי-אז בימים, עת היינו צעירים מאוד ושחור היה שערנו, הנהיג הערוץ הראשון נוהל פסול. כמעט בכל שידור חי מאירוע ספורט חתכו שם לחדשות במהירות, כאילו העולם יתמוטט אם לא יעבירו את השידור מאולם הכדורסל לאולפן בירושלים.

עשרות ומאות שידורים כאלה הסתיימו בתוך שניות מרגע סיום המשחק, בלי לשמוע תגובות, בלי לנתח קצת ולהתפלפל קצת ולדון בטבלת הקלעים ובאחוזי הקליעה.

הופ, הופ, הופ, מהר, עכשיו – כאן תם השידור שלום ותודה לכם.

ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שסגנון השידור הלחוץ מאוד של אורי לוי נולד בחטא באותם שידורים, ונשאר כזה עד היום. הוא עדיין משדר תחת אימת החדשות המתקרבות עד היום הזה. ואם יש אורח באולפן במקרה, הוא מצווה לומר את שלו במשפט אחד כי "זמננו תם ואנחנו חייבים לעבור לחדשות".

אכן כי כן, יש להעביר את השידור. מהר, מהר. מהר ושוב מהר.

ערוץ הספורט משדר כדורסל ישראלי המון שנים. הבית של הכדורסל הישראלי (או שזה אולי הסלוגן של 'ספסל', לרגע התבלגן לי).

אחד הפלוסים העיקריים שלו היה תמיד היכולת להישאר עוד קצת אחרי הסיום. לדבר, לפרשן, לראיין, ליהנות מבדיחה טובה, ציטוט טוב. לאסוף תגובות משחקן ועוד שחקן, מאמן ועוד מאמן. לא פעם דברים שנאמרו אחרי המשחק היו חשובים לא פחות מאשר נטענו במהלכו. לפעמים גם יותר. לא מיהרו שם לשום מקום. נתנו אקסטרה. היה טוב, מועיל, נחמד ומחכים בדרך כלל.

לא שאני עוקב אחריהם בכל צעד ושעל, אבל שמתי לב שמשהו קרה. בשבוע שעבר עודכנו קוראי כדורסלע-האתר בלינק המדופלם "נאה / לא יאה" על כך ששידור המשחק בין בני השרון למכבי ת"א נקטע למספר שניות. וכי למה? לטובת משחק ביפ ממחזור שגרתי בספרד בהשתתפות הקבוצה הלאומית ברצלונה, שהחל מספר דקות קודם לכן.

פשוט ויתרו על פסק זמן חשוב של רו"ח ד. שמיר, 11 שניות לסיום הזמן הרגיל, בעמדה בה הוא יכול לנצח במשחק אם אני זוכר נכון, ועברו לכמה מהלכים חסרי פשר, קשר או מסר, מתוך משחק הביפ.

אחר כך, כשהמשחק בהרצליה נגרר להארכה, הבינו כנראה בערוץ שהגזימו והסתפקו פה ושם רק בחלון קטן במסך הראשי כדרך בה אפשר יהיה לראות את שני המשחקים, כדורסל וביפ, בו זמנית למספר שניות.

הביפ עומד עלינו לכלותנו. ותמיד יהיה מי שישתף עם זה פעולה, למרבה הצער. אפילו הבית של הכדורסל הישראלי, שעשה למענו מעל ומעבר לאורך כל כך הרבה שנים.

נגמר איך שנגמר, מכבי ת"א ניצחה בהרצליה ואת התגובות של המאמנים והשחקנים, או סיכום כהוגן של הצוות המשדר, לא שמענו. כלומר, יכול להיות שדחפו את זה למחצית משחק הביפ, או לסיומו, אבל תודה רבה, אני מוותר מראש.

לא אשב 40 דקות או משהו עמוק לתוך 23.00 בלילה או יותר, עסוק בחישובים ביפיים שבמהותם השאלה מתי צפויה להסתיים המחצית, כדי להמתין לציטוטי שמיר ובלאט, תיישון ובלו, ניילון ואידסון, שהיו צריכים להימסר לאומה בזמן אמת כשהעסק עוד טרי וחי וחם. שכני הביפ הצרפתיים אינם נאים בעיניי.

זה קרה גם אתמול. כתובית מטרידה במיוחד רצה בערך 30 פעמים בתחתית המסך ודיווחה על כך שמיד נעבור לשידור המשחק בין מרסיי לפ.ס.ז' במחזור ה-28 של ליגת הביפ הצרפתית. שוב ושוב ושוב.

לרגע חשבתי שמדובר בגמר גביע אירופה. ובתוך חצי דקה מסיום המשחק במלחה בין השנייה לשלישית בליגה, עבר השידור למשחק הצרפתי שם דיווח עמיחי שפיגלר השדר המכובד (באמת מכובד, מחבב אותו מאוד אנוכי) שהסופר-קלאסיקו הצרפתי התחיל לפני ארבע דקות אבל לא הפסדנו שום דבר.

חבל, דווקא אפשר היה להפסיד עוד קצת שום דבר ובמקום זה לשמוע את אמירותיהם המעניינות-בדרך-כלל של עודד קטש ורו"ח שמיר, ואולי לתפוס קצת אווירה עם יוגב אוחיון וסם קלנסי, שסוף-סוף שיחק הרבה וקלע הרבה בירושלים. אולי איזה דיבור עם ארז כץ או משהו. ובקיצור, כמה מאותם דברים שעשו תמיד את שידורי הכדורסל של ערוץ הספורט לנינוחים מאוד, כיפיים מאוד, מרחיבים דעתו של אוהד ומוגשים היטב לציבור.

זה לא קרה.

רסקין, לפחות, לא נשמע נחרד ולחוץ כמו אורי לוי בשעתו. נתנחם בזאת.