שמתם לב שליוונים יש רק חמישה זרים בסגל, כשעל פי החוק בליגה היוונית מותר להם להחזיק ששה כאלה? שניים מהם לא דרכו אפילו שנייה אחת על המגרש בחצי הגמר נגד סיינה: אלכס מאריץ' ומילנקו טפיץ'. אחד, דרו ניקולאס, קלע שלוש נקודות. אחר, רומיין סאטו, קלע שש.

פאו, ואיתה הכדורסל היווני כולו, הקפידו לבנות לאורך השנים את הקבוצות הבכירות על שחקנים מקומיים. ובכל זאת, אין הרבה שחקנים יוונים טובים ברמה הכי גבוהה של היורוליג. מהסיבה הזו, למשל, הגיעו עד לניק קלאטיס, הגארד שמשחק ליד דיאמנטידיס, בחור שהופיע באוניברסיטת פלורידה ונבחר בסיבוב השני בדראפט ב-2009 והזכויות עליו שייכות כעת לדאלאס. סבא שלו יווני. והוא? חי ונולד בארצות הברית ולא ידע לחבר משפט ביוונית עד שהגיע לאתונה.

טריק יפה שאוברדוביץ' עבד לפיו כדי להתגבר על מחסור ביוונים ברמה גבוהה מאוד (חלק בידיו, החלק האחר באולימפיאקוס והקבוצות האחרות לוקחות את הפירורים שנותרו) הוא זה: אין לך יווני? קח זר והפוך אותו לסוג של מקומי. מייק באטיסט עושה עונה שמינית רצופה בקבוצה. דרו ניקולאס בעונה הרביעית שלו. אם ז'לימיר-הגביר היה יכול למנוע את המעבר של ניקולה פקוביץ' ל-NBA, הוא היה עושה את זה בשמחה ומשאיר גם אותו לעוד כמה וכמה (וכמה!) שנים. לפעמים הכסף הגדול מנצח. זה שלקח בקיץ את ואסיליס ספאנוליס לאולימפיאקוס, אחרת גם הוא היה ממשיך.

ועכשיו, כאמור, הם התחילו לעבוד בשיטה של מכבי. מחפשים רחוק-רחוק מעבר לים איזה מישהו שאבא-סבא-סבתא שלו קשורים איכשהו לעניין. מה רע, אם ייצא להם איזה דייויד בלו יווני מהעניין, הרווח כולו שלהם.

קלאטיס הוא בהחלט שחקן להביט בו הערב. חצי הגמר נגד סיינה היה המשחק הכי טוב שלו העונה ביורוליג: 17 נקודות ו-6 ריבאונדים ב-30 דקות, 6 מ-7 מהשדה, 7 פעמים על קו העונשין (קלע 5). לא נכחיש זאת. קודם לכן השיא העונתי שלו עמד על 12 נקודות והוא הגיע במשחק הנועל של סדרת ההצלבה נגד ברצלונה. במלים אחרות, האיש חיבר שיאים בק-טו-בק אם כי במרחק של שבועות רבים.

אם אוברדוביץ' יחליט ללכת בחלקים של המשחק על בוקס אנד וואן, כפי שעשה בחלקים של הסדרה נגד ברצלונה ובהצלחה, סביר שיבחר בקלאטיס כאיש שבמרכז ההגנה הזו. אחרי הכל, זה עבד טוב נגד נבארו. אולי יעבוד גם מול פארגו. במסגרת המאמץ המרוכז נגד פארגו היוונים עשויים להשתמש גם ברומיין סאטו הסופר-דופר אתלטי וחובב ההגנה, אולי גם בדיאמנטידיס, קצת ניקולאס. יש אופציות.

מתישהו בתוך המחצית הראשונה נגד סיינה שון סטונרוק קלע שלשה חופשית. אוברדוביץ' לקח פסק זמן מיד, וטס לתוך המגרש, כמעט עד אל מתחת לסל שם נמצא קלאטיס באותו רגע, כדי לצעוק עליו. הוא שאג לו בתוך האוזן, רקע בכוח ברגלו מול עיניו. קטע מדהים.

תהיה לו משמעות גדולה לא רק בצד ההגנתי אלא גם בהתקפי, מאחר שכל קבוצה, ומן הסתם גם מכבי ת"א, מנסה להוציא את הכדור מהידיים של דיאמנטידיס. שהאחרים יקבלו החלטות, יו נואו. במצב כזה להובלת הכדור של קלאטיס ישנה חשיבות גדולה מאוד. הוא הראה את זה כמעט בכל הדקות שבן סיינה שמרה אזורית לוחצת.

אגב, בעניין דיאמנטידיס, סיינה הצליחה לעשות את זה לא רע, אבל לא מספיק אפקטיבי. סך הנקודות שלו היה קטן יחסית (רק 8) ומתחת לממוצע, זה נכון, אבל הקטע האמיתי שלו אף פעם לא היה צבירת נקודות אלא חלוקת מסירות וניהול וסידור מערכי הקבוצה. כאן, ספציפית, הלחץ של סיינה לא גרם לאיבודי הכדור הרצויים ודיאמנטידיס הצליח למצוא את האנשים הפנויים בזכות הגבוה, הזרועות הארוכות, העיתוי. הוא סיים את המשחק עם 9 אסיסטים ואיבוד אחד.

ובכל זאת, פאו מרכזת אצלה חבורה מכובדת של שחקנים יווניים מכל הסוגים. על דיאמנטידיס וקלאטיס כבר הרביצותי כאן אי-אילו פסקאות, וישנו גם אדוניס פוטסיס, שמהווה שחקן מפתח בקבוצה הזו והצטיין גם נגד סיינה. הוא יודע לעשות המון דברים, אבל באותה מידה יכול לשחק פתאום רך ולהיעלם לדקות רבות מדי. יש לו עונה לא רעה עד עכשיו וכשהוא טוב פאו מנצחת.

וסטראטוס פרפרוגלו, שרק קוסטאס צרצריס יכול להתחרות בשם הנאה שלו. האיש הוא עוד אחד מאלה שאוברדוביץ' סימן, קידם ודחף, אחרי שהאלוורטיסים למיניהם, ובעיקר האלוורטיס המקורי, הזדקנו ואיבדו גובה. פרפרוגלו הוא שחקן שקט, מניע כדור, קולע שלשות באחוזים גבוהים ושומר על שתי עמדות הפורוורד. צרצריס, השחקן שבאופן אישי אני הכי אוהב בקבוצה הזו אם כי הוא כבר רחוק משיאו, תמיד יקלע את הצ'אקה המזדמנת מחצי מרחק, יוריד ריבאונד, יסיים בצבע, ישמור טוב מתחת לסל. יופי של שחקן.

וגם וויוקאס, אהה, וויוקאס. איש גבוה, גדול. בקיץ נפוצו ידיעות על כך שמאמננו העולה דיבר אותו ורצה להביא אותו למכבי, אבל אז נחת כאן הסחור-סחור. בינתיים וויוקאס, יליד לונדון, מצליח לא רע בפאו וגם פתח נגד סיינה ובמשחק האחרון בסדרה נגד ברצלונה. לא שחקן פיזי במיוחד, אבל טאץ' יש לו ומובים גם. אני לא יודע מה מצבו של אלכס מאריץ', שחזר לשחק אחרי פציעה ארוכה מאוד, אבל סביר שאם הוא כשיר והגביר ימצא בו צורך, גם הוא יזרוק את הגוף שלו על המגרש נגד סחור-סחור והנדריקס.

סיינה פתחה טוב יותר את המשחק, ודברים התחילו להתאזן רק אחרי שאוברודביץ' הגיב לאירועים בסדרת חילופים ושינויים (באטיסט במקום וויוקאס כדי לשמור על סטונרוק שבורח החוצה, פוטסיס על לברינוביץ' קרוב יותר לחישוק) ושחקנים התחילו לאסוף טוב יותר את הריבאונדים בהגנה, אלמנט שעד לאותו רגע פגע ביוונים שוב ושוב.

היה מאלף לראות איך סיינה נאלצת לשנות כיוון אחרי שהיוונים עיכלו את הפתיחה הגרועה שלהם, והחלו להתאפס. פתאום סיינה עברה להעיף שלשות, פתאום סיינה לא קלעה נקודות מריבאונד התקפה, פתאום סיינה לא חטפה כדורים מהיוונים. פתאום הזריקות לא היו כל כך חופשיות כמו בדקות הקודמות. כל מה שעבד בפתיחה – נגמר או צומצם למינימום.

אחר כך, ברבע השלישי, המשחק נעשה כל כך צמוד, הגנתי ומכוער, שקשה היה להשיג סל. היה קשה לכולם, אבל לשחקנים של סיינה יותר.

לתחושתי, היכולת של קלאטיס הערב היא קריטית. דיאמנטידיס הוא אמנם שחקן העונה ביורוליג ושחקן ההגנה הטוב ביותר, אבל מרגע שספאנוליס עזב ושאראס לא שם כגיבוי, משהו השתנה התקפית. גם כשאפשר לרוץ קדימה ביתרון מספרי לעיתים הם מאטים. משהו באיכות משחק המעבר שלהם הלך לאיבוד וזה לא פלא, כאמור. אין להם שחקן שיכול לקלוע מכדרור מלבד דיאמנטידיס. קלאטיס וניקולאס הם לא כאלה.

גם הקו הקדמי לא משהו-משהו, כן? באטיסט הוא הנדריקס-עם-מעמד-ניסיון-ותארים וכנראה שגם יותר חזק, וזה תמיד טוב, אבל וויוקאס, צרצריס וגם מאריץ' לא עושים עונה טובה עד עכשיו.

אחרי 900 גרם טקסט מכובדים עד מאוד אלה, צריך להגיע לשורה התחתונה. זו אומרת, שיש בקבוצה הזו המון כישרון לצד משחק אגרסיבי וקשוח וכמובן מאמן מצוין שחי את המשחק כל כך לעומק שהוא סמוק במשך כל המשחק כמו עגבנייה בשלה במיוחד. הניצחון על ברצלונה מעמדת האנדרדוג בפלייאוף נתן להם כל כך הרבה ביטחון ושינה להם את העונה, שלא פלא שהם עומדים מרחק 40 דקות מזכייה בעוד גביע אירופי.

ואיך כל זה ייגמר? אם נחיה גם נראה.

שלומות ונצורות בשלב זה.