ליגת קזינו בפגרה, כידוע, ומי ייתן ותימשך הפגרה זמן רב עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ. בפירוש ובאופן הכי ברור שאפשר, הריני להודיע כי טרם התבשלו בי האנרגיות לעבור שוב שבועות על גבי שבועות של מוצ"ש-ראשון-שני, מוצ"ש-ראשון-שני בליגה שיש בה בסך הכל חמישה משחקים במחזור.

ברם אולם ואף על פי כן (שזה באועפ"כ, למי שטרם קלט) תזוזות ראשונות כבר יש והן מגיעות בעיקר בתחום המאמנים. נרצה להביע הגיג או שניים על כל אחד ממאמני ליגת קזינו לעונה הבאה. זאת, כמובן, מבלי להיות עמוק בתוך ענייני המו"מ, הקומבינות שמסביב ושאר כהנה וכשמה.

ובכן כי כן היה אומר על זה ד. דבורין לו היה נשאל, הנה זה בא:

מאמננו העולה, דייויד בלאט – אין מה לומר, אין מה להגיד. עמדתו היתה מוצקה מאוד אחרי עונה מצוינת ונדמה היה לרגע שגם אם יפסיד בגמר הפיינל פור לג"ג הפקות ואירועים בע"מ, ימשיך בתפקידו להבדיל מהמקרים הקודמים של מאמננו הלאומי-נצחי-לשעבר ושל רבי פנחס הגרשוני, שאיבדו אליפות והלכו לביתם. לא פלא שהוא יושב בכיף במוסקבה וצופה מקרוב בסדרת הגמר בין חימקי לצסק"א בנחת ובלי לדאוג.

ליאור ליובין, הלוא הוא ל"ל המולך בג"ג – קיבל בשלב מוקדם מאוד, הכי מוקדם שאפשר, את הבשורה על המשך דרכו. שיחק אותה, לא נכחיש זאת, על אף שבשלבים מסוימים לאורך העונה הקודמת, בעיקר בחלק המוקדם שלה, נראה היה ששניים-שלושה הפסדים נוספים יכולים להפר אפילו את השלווה של החבר השלו חיים אוחיון.

עודד קטש – ריחות לא נעימים במיוחד עלו מהימים שאחרי הפיינל פור, ובעצם אפילו בין שלבי חצי הגמר לגמר. התקשורת זעקה, הכתבים עבדו קשה, חברי הנהלה הדליפו סממני מרירות ותסכולים, וקטש ניסה להישאר רגוע כלפי חוץ מבלי שזה הצליח לו. היגון, העצב, האכזבה, הלחץ, הרוגז - הכל התיישב לו על הפנים. אחר כך התפרסמו סיפורים לגבי ניסיון לחזק את גזרת הצד המקצועי לצד קטש, ועל מקומו המתנדנד של דרור כהן כעוזר. בקיצור, למה נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שקטש יתחיל את העונה הקרובה קצת כמו שהתחיל גיא גודס את העונה השנייה שלו במלחה-האולם?

דני פרנקו – חבוב זה סיים תקופה בהפועל חולון. העונה האחרונה, שהחלה עוד בעזיבה של מיקי דורסמן ומינויו של פרנקו, שאמור היה לשמש כעוזר במקור, נראתה לעיתים כמו שתי עונות. עמוסה בכל טוב, ובעיקר בכל רע. כל הקלישאות נאמרו, כל השירים זומזמו. והיידה, פרנקו הנחוש וחובב האתגרים הולך לברק נתניה, כדי להפוך אותה כמעט חד משמעית ל"קבוצתנו האהודה" לעונה הבאה. את מי יספח אליו הפעם, כשאורלנד וקוקיה, שקפצו כיתה אצלו בהפועל חולון, תפוסים? מיהם נערי פרנקו החדשים שיצטרפו אליו לנתניה-העיר? אם נחיה גם נראה.

אפי בירנבוים – ראש שבט האפרים. האיש חתם לשלוש שנים, קצת מוזר ביחס להצהרות קודמות שלו. שנים טען האפרים, או שמא היתה זו דבורה אשתו, שהוא חותם תמיד לשנה אחת בלבד, כי הרי בלאו הכי אם בתום העונה לא יהיה טוב אין טעם להמשיך. ופתאום, לפתע, אחרי עונה אחת טובה בראשל"צ, ואחת שקדמה לה שלא היתה כזו בכלל, הוא חותם לשלוש שנים. מה השתנה הלילה הזה? ונדמה לי, על אף שאינני, שבירנבוים חיכה לשוב להפועל ירושלים ולחדש ימיו הסוערים עם צ'ורה-צ'ורה, המילטון, וולדמן והחבר'ה. האין זאת? נו, יש הפתעות בחיים.

מיקי גורקה – במשך חצי עונה סיפרו המספרים ודיווחו המדווחים שג'ף רוזן מדבר עם מאמננו העתידי שרון דרוקר ועם דני פרנקו לגבי העונה הקרובה, והנה גורקה ממשיך פתאום לעוד עונה בחיפה. האמת? הרביץ תקופה יפה. דרוקר באיטליה, ולא ברור מה קרה עם פרנקו, אבל אם זה לא זה ולא ההוא – היידה מיקי גורקה. למה לא, הזדמנות טובה מבחינתו להשיג הישגים ולקדם את שמו בשוק המאמנים. וכבר נמצא כאן בעבר אחד הנתינים שטען, כי גורקה דומה מאוד לאייל קיציס. נתקשה להכחיש זאת.

עופר ברקוביץ' – הודעה על הישארותו באשדוד-העיר הגיעה מוקדם מאוד, ממש בסמוך לסיום העונה של הקבוצה. מגיע לו, זה נכון, אבל איכשהו ציפיתי ליותר מאשדוד ומברקוביץ'. כולם מדברים על הישג גדול מעולה חדשה. ובכן כי כן, ראיתי כבר עולות חדשות עם הישגים טובים יותר, וממש לא מזמן, אגב.

אני חושב שהם יכולים יותר, ואם ברקוביץ' חושב פעם להגיע לג'ובים במקומות עם מסורת כמו הפועל ירושלים או ג"ג הפקות ואירועים, הוא מוכרח להפוך את העונות הסו-קולד טובות האלה - אבל לא באמת מרשימות מאוד - לעונות מצוינות.

מצד שני, יכול להיות שאם ראמל בראדלי לא היה נפצע הם היו בפיינל פור, אז בואו ניתן לברקוביץ' את הקרדיט. ובעצם, זה בדיוק מה שהנהלת אשדוד עושה. ברכות ונצורות.

אבי אשכנזי – שב וחוזר, חוזר ושב, והפעם עם מכבי הבקעה. ניצח את הפועל ת"א באופן הכי נאה שאפשר ובלי יתרון ביתיות. נאחל לו עונה טובה והצלחות כמו במכבי חיפה בעונה של פרקינס וג'פרסון.

רו"ח ד. שמיר - האיש אמור להמשיך בבני השרון על פי חוזהו לעונה שלישית, אם כי בסמוך לסיום העונה פוזרו ידיעות שאולי לא ואולי כן ומי יודע ואם נחיה גם נדע. בינתיים, קפץ הרו"ח לפרשן באולפנים השונים את פיינל פור היורוליג, פיינל פור ליגת קזינו, סדרת הגמר ב-NBA. ומבחינתי, כידוע, זה לגמרי בסדר אם יישאר באולפנים ובמגרשים כפרשן ולא יאמן עונה או שתיים. שום אסון לא יקרה.

יותר מזה, אם יש צ'אנס שייקח את הכסא של מאמננו האדמוני לשעבר, שהתפנה בימים האחרונים, אדרבא ואדרבא. נהיה מאושרים אם נוכל לשמוע את פרשנותו היבשושית המשובחת ולראות את חיוכו המבויש-ממזרי. ובני השרון? שימצאו מאמן אחר.

הפועל חולון – אם נחיה גם נראה.

עירוני אשקלון – כנ"ל ואם בכלל.

וכמובן, מלה או שתיים לחברי סדרת מאמנינו שמילאו את הכותרות בימים האחרונים.

מאמננו האדמוני לשעבר – ארז אדלשטיין חתם לשלוש עונות בהפועל ת"א ואתמול התראיין בשתי תחנות רדיו בזו אחר זו ורוחו מילאה את התדרים. אני מאוד אוהב להקשיב לו, מאוד-מאוד, וכל מי שקורא כדורסלע על בסיס קבוע יודע כמה פעמים החמאתי לפרשנותו הנלהבת.

באועפ"כ, אחרי שמקשיבים עשרים דקות לאיש הזה, לפלטים שמייצר מוחו הקודח וחשים באהבתו השורפת לעיתים דברים שהוא בא איתם במגע – הרגשתי בעיקר דבר אחד: שקט, תן קצת שקט. אחרי כך הרבה מלים בכל כך הרבה שנים, עכשיו באמת שהגיע זמנך לעבוד במגרש. פשוט לך לעבוד ושיהיה לך בהצלחה.

נ.ב: האיש אמר משהו על כך שהמודל שלו להצלחה הוא זה של אלי גוטמן בהפועל ת"א-ביפ. לדעתי, זה "לא יאה" קלאסי, האין זאת? אבל כך או אחרת, אחרת או כך, אדלשטיין אינו נמנה עוד עם אנשי התקשורת. נוותר לו.

מאמננו הלאומי-נצחי-לשעבר – צביקה שרף, כמו שהוא יודע, נפרד מהקבוצה הרוסית שלו יומיים לפני סיום העונה הרשמי. אימרו לי אתם, בני העם: היש אגדה חיה יותר מאשר צביקה שרף בכדורסל הישראלי? איך, איך הוא מצליח לעשות את זה? אמרו שצביקה נרגע, שצביקה הוא פוסיקט, שהוא רחוק מימיו כרס"ר. כשהאיש חם אש – כל העולם יידע מזה. סמכו עליו. אין סיפור גדול משרף. אין.

בקשה אחת לי – שוב נא ל"יציע העיתונות". נעשה משעמם בלעדיך. ומן הסתם, בלא קבוצה לעונה הבאה (ואולי דווקא כן?) לך-גם-לך, לך-כי-לך כסא הפרשן במשחקי ליגת קזינו ואולי גם קזינו 2 – בהנחה שהרו"ח יתעקש לאמן בבני השרון משום מה.

ועד כאן להפעם קילו טקסט של הגיגים לא מחויבים ולא מחייבים לעת קיץ.

שלומות ונצורות בשלב זה.