חברי לואיס, כזכור אוהד הניקס במקצועו ועורך דין מאוד מצליח לפרנסתו, יצר קשר בסוף השבוע. רצה לדבר על דראפט ה-NBA. עניתי שאני יודע שמדובר באירוע העומד בראש מעייניו, אבל מכיוון שהשנה ממש לא יצא לי לעקוב אחר הדראפט והשלכותיו - הן מחוסר זמן, אבל בעיקר מחוסר עניין ומהיעדר היכרות עם הנפשות הפועלות - אין לי שום דבר מעניין או חשוב לומר בנושא.

הוא קצת התעקש, אבל הבהרתי לו שפשוט לא התעמקתי השנה ב-NCAA, כך שאין לי מה לתרום לדיון. עד כדי כך לא התעמקתי, אמרתי ללואיס, עד שאודה ולא אבוש כי מעבר לכך שהוא גארד ושהוא מדיוק - אין לי מושג מי זה הארווינג הזה שנבחר ראשון. שלא לדבר על הסנטר הטורקי שנבחר שלישי או על הגארד שלקחו הניקס אהובתך. אי לכך ובהתאם לזאת, עברנו לסעיף הבא שעל סדר היום: טריטוריה מוכרת הרבה יותר, אם כי מובנת הרבה פחות - רון ארטסט.

מה דעתך על ההברקה האחרונה של הדניס רודמן וונאבי הזה, לשנות את שמו ל- Metta World Peace?, שאל לואיס, האם האיש איבד את זה לגמרי, או שמא דווקא גילה סוף סוף את ההארה הדרושה לאזן ולייצב את נפשו הרכה אך הסוערת? אין לי מושג, אמרתי, מי יכול לדעת אצל ארטסט?

מצד אחד, המשכתי, יכול להיות שהוא צועד קוממיות בעקבותיהם של קארים עבדול ג'באר, מחמוד עבדול ראוף, ג'מאל ווילקס וביסון דלה, ששינו את שמם מטעמי דת או כבוד למסורת כלשהי. מצד שני, יכול להיות שזו הכותרת הראשונה אותה קרא בעיתון אתמול בבוקר, ומשהו בה מצא חן בעיניו עד כדי כך, שהוא החליט לנכס אותה לעצמו. אבל עזוב רגע את ארטסט. אם כבר אתה על הקו, זו הזדמנות מצוינת לדבר על "וורלד" אחר שקיבלנו מה-NBA, אשר סוג של דרישת שלום ממנו התקבלה לא מזמן – הלא הוא וורלד בִּי. פְרִי.

את וורלד בי פרי אני זוכר מצוין, עוד מהימים בהם שמו הפרטי עדיין היה לויד, והוא שיחק עם ד"ר ג'יי בסיקסרס. אחרי שנתיים או שלוש בפילדלפיה, נדד לקליפרס, גולדן סטייט, קליבלנד, שוב לפילדלפיה ואחרי שנה אחת ב-USBL סיים את דרכו המקצוענית ביוסטון. תותחן גדול הוא היה. בין הגאנרים המובילים בליגה באותם ימים. אני זוכר במפורש שתיים או שלוש עונות, בהן היה שני בטבלת הקלעים רק לאלכס אינגליש האגדי (אפרופו אינגליש, הרי לכם דוגמה מצוינת לנפלאות הדראפט: רק בסיבוב השני הואילו הדנבר נאגטס לבחור בו. סיבוב שני! אלכס אינגליש!!).

גם אתלט גדול היה פרי. למעשה, האתלטיות היא זו שהעניקה לו את שמו. בצעירותו, אחד מחבריו כל כך התרשם מדאנק של 360 מעלות שביצע פרי, עד שהעניק לו את הכינוי All World. בשנת 1980, החליט פרי להפוך את World לשמו הרשמי. כינוי אחר בו נודע בזכות יכולותיו האתלטיות היה The Prince of Midair. כל אלה, יחד עם הקשת הגבוהה שאיפיינה את הקליעה מבחוץ, היו סימני ההיכר שלו לאורך כל שנותיו על הפרקט. סיים את הקריירה עם ממוצע נהדר של 20.3 נקודות לערב. הנה כאן מקבץ מייצג של מעלליו.

לפני זמן לא רב, התלוויתי במסגרת העבודה למשפחה מפנסילבניה שביקרה בישראל. תוך כדי שיחה על דא ועל הא, שמטבע הדברים התגלגלה מהר מאוד לספורט, התברר לי שוורלד בי פרי עדיין נמצא בענף, ולא סתם נמצא, אלא שהוא שגריר הכדורסל הרשמי של הסיקסרס. בין שאר תפקידיו, כך סיפרו לי האורחים, מבקר פרי בשליחותם של הסיקסרס בבתי ספר בכל רחבי המדינה, ומנסה לקרב ילדים לענף בכלל ולקבוצה בפרט. אחד מילדיהם לומד בבית ספר בו ביקר, ונהנה מאוד מהמפגש ומאישיותו של האיש.

"יופי", אמר לואיס, "אני מאוד שמח שוורלד בי פרי עדיין קשור לכדורסל, ועוד יותר שמח לשמוע שהוא עושה נפשות לענף בקרב הדור הצעיר, אבל למה בעצם אתה מלאה אותי בכל הסיפור הזה, ומה הקשר לפסיכוזה של רון ארטסט?". "פשוט מאוד", עניתי, "מקורות יודע דבר מספרים, שבעקבות שינוי שמו, החליט וורלד בי פרי לקרוא לשני ילדיו Another World ו- Third World. אתה הלא עורך דין - לא נראה לך שצעד כזה מצדיק תביעה משפטית נגדו?".

shaharhermelin@gmail.com